ונגש הכהן סב

בשעה"מ (פ"ד מיו"ט) על הרש"ל דהא ע"כ מוכח מש"ס ביצה (ז) דכל שלא בתערובות מתירין משום רוב יולדות ביום אע"ג דליכא זכר וליכא אלא חד רובא יעוי"ש ולמ"ש י"ל דכיון דר"א דבתרא הוא פליג פסק רש"ל כוותיה

ובזה יש ליישב ג"כ סוגיא דעצים שנשרו מן הדקל שהק' השעה"מ (פ"ב מיו"ט) דאי גם מעיקרא הוה ס"ל דגם בדרבנן ל"ב אמאי פריך שם דוקא לר"א י"ל דבלא ר"א לא רצה להק'. דיש לדחות כסברת הר"ן דשלא בתערובות בטל באיסור דרבנן. וכיון דבהא דמשני דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ע"כ ידע מהא דמקלי קלי איסורא כמבואר ברא"ש שם. א"כ יש לדחות לסברת הר"ן. דכיון דבדרבנן בעינן דוקא שבשעה שנהנה יהא ממשו של איסור בעין לפנינו בתוך התערובות ואע"ג דאיתי' לאיסור בעולם לא מהני ובטל כ"ש במקלי קלי דבשעה שנהנה ליתיה לאיסור כלל. ומש"ה מקשה דוקא לר"א. דס"ל דאפי' בדרבנן לא בעינן דאיתיה לממשו של איסור בשעה שנהנה דמ"מ ל"ב. ובעי אי פליג ר"א אהא דרב מתנא או דיש לחלק דר"א לא אמר אלא דעכ"פ איתי' לאיסור בעולם אע"ג דליתיה לפנינו משא"כ במקלי קלי דליתיה כלל בשעת ההנאה. ומשני דבאמת בכה"ג דמקלי קלי מודה ר"א

ובמ"ש יתיישב ג"כ קו' הגרעק"א בדו"ח לביצה (ג) על הרמב"ן בשבת פ' השואל שכ' דס' מוכן אסור אם יש במינו במחובר אע"ג דס' דרבנן הוא משום דספק אסור בדשיל"מ אפי' מדרבנן ע"כ. והק' הגרעק"א דהא מרא דשמעתא דס' מוכן הוא ר"פ בביצה (כד) ור"פ הוא דמוקי בביצה (ג) לברייתא דספיקא אסורה כתנא דליטרא קציעות והא דספיקא אסורה הוא בספק טריפה ולא משני כדר"א ומוכח ע"כ דלא ס"ל כר"א דספד"ר יהא אסור בדשיל"מ ע"כ. ולמ"ש י"ל. דבאמת כו"ע ס"ל דספק חמיר מביטול ברוב. והיכא דרוב לא מהני ול"ב כ"ש ספק. ומש"ה כמו דנתערבה באלף ל"ב וכ"ש ספק. ה"נ שלא בתערובות אלא דאתחזק איסורא בעולם נמי אי הוה סבירא לן דל"ב ודאי דכ"ש ספיקא בלא אתחזק לפנינו אלא דאתחזק בעלמא דל"ב. מיהו לפמ"ש דסוגי' דמעיקרא סברא דדוקא בתערובות ל"ב בדשיל"מ. אבל שלא בתערובות אע"ג דאתחזק איסור בעלמא ס"ל דבטל וכסברת הר"ן בביצה (ז). א"כ לפ"ז אין הוכחה כלל דספק שקול באתחזק איסורא בעלמא דשרי. די"ל דוקא היכא דאינו שקול שרינן משום רובא אבל בספק שקול אסור משום חומר דשיל"מ. והא דלא מוקים סוגיא דמעיקרא הך דספיקא אסורה בספק יו"ט ספק חול ובספק שקול דאתחזק בעלמא איסורא שלא בתערובות לפנינו. הא כבר כתבנו לעיל דבביצה ספק יו"ט ספק חול לא משכחת לה כלל ספק שקול באתחזק בעלמא איסורא אלא אי שקול הוא ספיקא דמעשה. ואי באתחזק עכ"פ בעלמא איסורא איכא רובא ואזלינן ב"ר. וא"כ לפ"ז שפיר כ' הרמב"ן דבס' מוכן אם יש במינו במחובר דהוה אתחזק איסור בעולם ולא שייך למימר הכא רובא להתירא שפיר אסור גם לר"פ

וסרה מהר לפ"ז קו' הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם שהשמיט הא דספיקא אסורה. די"ל שפיר כמ"ש המ"מ דספק חמיר מביטול. מיהו כ"ז בתערובות אבל באתחזק בעלמא איסורא כיון דבביצה דמיירי מיני' הרמב"ם לא משכחת לה ספק שקול בכה"ג אלא דאיכא רובא להתירא ס"ל להרמב"ם לפסוק בזה דלא כר"א כיון דסוגיא דביצה (ז) ג"כ מסייעא ליה לסוגיא דמעיקרא בביצה (ג) דבכה"ג כל שלא בתערובות בטל וס"ל דאפי' בשל תורה בטל ודלא כר"ן בזה. ומש"ה אע"ג דפסק רבה דמשום הכנה כמבואר ברמב"ם שם מ"מ בטל. והא דבטל לא איצטריך לאשמועינן כלל דאטו עד השתא לא שמעינן דאזלינן ב"ר בכל התו"כ ולא איצטריך לאשמועינן אלא החידוש שיש גבי נתערבה באלף דל"ב משום דשיל"מ וא"ש בעז"ה

כלל ה בדין אגלאי מלתא למפרע

בו יבואר חקירה עמוקה ופלפול עצום בסוגיא דר"פ החולץ ביבמות (לח) בדין חליצת מעוברת דפליגי בי' ר"י ור"ל שם, וביאור שי' הנ"י והתוס' שם בסוגיא ויישוב לקו' הש"ך ביו"ד (סי' קב) בדין ביצה של ספק טריפה, ובדין רוב ולדות ב"ק הם אי אמרי' כן גם בעובר במעי אמו, וביאור נכון לד' התוס' בב"ב (קס"ב) בסוגי' דגר (בזח"ב) שמת ובזבזו ישראל נכסיו התמוהים מאוד

פרט א

כתב השו"ע ביו"ד (סי' קב) דביצה של ספק טריפה אם נתערבה באחרות בטילה ואינה בדין דשיל"מ לפי שאין המתיר עתיד לבא בודאי ע"כ והוא מהטור בשם הרשב"א בת"ה. ותמה שם הש"ך על השו"ע שכ' דין זה בשם יש מי שאומר. והא סוגי' ערוכה היא בביצה (ג) דפריך אא"ב ספק יו"ט ספק חול הוה דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל. אא"א ספק טריפה דבר שאל"מ הוא ותיבטל ברובא. והשתא מאי פריך דלמא הך דספק אסורה מיירי בביצה שנולדה מספק טריפה א"ו דלא הוה דשיל"מ כה"ג ע"כ. ולפענד"נ ליישב זה. עפימ"ש בשו"ת צ"צ (סי' ס"ט) והובא באחרונים שם. שהק' דלמה צריך להאי טעמא שאין המתיר עתיד לבא בודאי. דהא בלא"ה לא שייך בה דשיל"מ. דהא כל עצם דשיל"מ הוא דבר שעכשיו הוא אסור ולאח"ז יהא מותר מאיסורו. והך ספק טריפה ממ"נ אם יחי' יב"ח או תטעון ביצים הא מעיקרא לא הי' אסור. ואם תתגלה שהיא טריפה.