ונגש הכהן ס

ובמ"ש יש ליישב קו' הגרעק"א בדו"ח לעירובין (לב) אהא דדייק ר"נ מהא דהרחוקים מותרים מחצות היום מיד משום דאין ב"ד מתעצלין. ומשמע הא שליח מתעצל. ומוכח דלא סמכינן אחזקת שליח עו"ש. והק' שם דשמא חזקה זו היא רוב ובחדש דהוי דשיל"מ לא סמכינן על הרוב. ולפמ"ש מיושב דהא אין כאן לתא דביטול איסור ברוב היתר דהא מיעוט שלוחין שאין עושין שליחותן לא מקרי איסור ואין שם איסור עליה דנימא דחומרת דשיל"מ אין מניחו להתבטל ועומד באיסורו. ואע"ג דעי"ז נצמח לענין איסור והיתר דחדש. מ"מ עיקר מיעוט ורוב דשלוחין לאו להכי דוקא אתמר. ועכ"פ אין כאן מיעוט האסור בעולם כמיעוט ביצים הנולדים ביו"ט ואין זה ביטול איסור ברוב היתר לא לפנינו ולא בעולם דנימא דע"י חומרא דדשיל"מ הוי כח המיעוט ככח הרוב ושוב ממילא עומד באיסורו. דז"א דמיעוט שאין עושה לאו שם איסור עלי' ודמי להא דנדרים וכמ"ש לעיל דאי. ניזיל ב"ר אין כאן לאיסור במציאות בעולם כלל. ול"ד לביצים הניקחים מן הא"י ביו"ט דאע"ג דניזיל ב"ר לא נסתלק המיעוט האסור מן המציאות אלא דלא משגחינן עלי' מגזה"כ דאח"ר להטות וכעין מ"ש באו"ת בקות"כ על דברי התוס' בב"ק (כז) לענין מיעוט דיינים. דבכל רוב ומיעוט אע"ג דאזלינן ב"ר לא נסתלק המיעוט האסור מן המציאות. אבל בדיינים דלפי דעת הרוב ליתא לדעת המיעוט במציאות כלל

ובזה יהי' מיושב ג"כ מה שהקשה שם בדו"ח מהא דפריך בחולין (פ"ו) מ"ש רישא ומ"ש סיפא דשחי' חש"ו פטור מכיסוי ולענין או"ב חייב. דהא י"ל דלענין או"ב דהוי דשיל"מ לא סמכינן על הרוב דרוב מעשיהם מקולקלים. ולפמ"ש ג"ז מיושב. דהא רוב ומיעוט דמעשיו של חש"ו אינם בזמן אחד. דאם פעם זה מתוקן אינו מקולקל. וא"כ אין הרוב והמיעוט בזמן אחד במציאות בעולם. דאפי' הי' רוב מעשיהם מתוקנים. דאז המיעוט שם איסור עליה לענין לאכול בשר משחיטת החש"ו. מ"מ אינם בזמן אחד במציאות כגונא דכל ביטול איסור בהיתר ששניהם נמצאים יחד בעולם. וחומרא דדשיל"מ אינו מניחו להתבטל. וכ"ש דהשתא באמת רוב מעשיהם מקולקלים. והמיעוט מתוקנים הא ודאי דאין עליו שם איסור כלל דנימא שהאיסור לא יתבטל ברוב ההיתר ומש"ה אין כאן לתא דדשיל"מ ושפיר אזלינן הכא בתר רובא

והשתא יהי' מיושב ג"כ קו' המל"מ הנ"ל. דהא בהא דתיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר. הנה בגמרא שם הוא בקיצור בלשון זה. אם רוב חולין חולין ואם רוב מעשר מעשר. אך בתוספתא (פ"ב דמעש"ש) שם מבואר יותר. וז"ל שם אם רוב הניחו חולין חולין ואם רוב הניחו מעשר מעשר. וכ"ה ברמב"ם (פ"ו ממעש"ש) א"כ לפ"ז הא אין אנו דנין שם על רוב מעות שבעולם רק על רוב השימוש איך הי' בזמן שעבר. לומר שאם איש זה ברוב פעמים הניח בתיבה חולין. או שרוב מהאנשים שנשתמשו בו היו בעלי חולין בזה הם המעות חולין. וא"כ בשלמא אם היינו דנין על רוב מעות מה שבעולם. כגון שנמצא מעות לפנינו בתיבה או בבית ואנו מסתפקין בו איזה מעות הם אם חולין או מעשר. פשיטא דרוב מעות שבעולם הם חולין. אף שנמצא בעולם מיעוט מעות מעשר. מיהו כיון דדשיל"מ הוא ורוב ומיעוט נמצאים יחד בעולם בזמן אחד. ואף אי ניזול ב"ר לא נסתלק המיעוט האסור מן המציאות והמיעוט שם איסור עליו בזה היינו אוסרים המעות מדין דשיל"מ וכמבואר לעיל משא"כ הכא דאין אנו דנין על רוב מעות שנמצא בעולם רק על רוב השימוש בזמן שעבר. דהיינו על פעולת ההנחה איזה פעולה היתה ברוב. והפעולה והשימוש אין שם איסור עליו. וגם אינם במציאות יחד בעולם כמובן. דהא באותן הפעמים היתירים והמרובים שנשתמשו בו החולין. כבר לא היה עמהם המיעוט פעמים משימוש מעשר ביחד בעולם. והוה כמו כל רובא דמעשה ופעולה דלא שייך לתא דדשיל"מ כמו ברוב מעשיהם דחש"ו בחולין (פו) שהובא לעיל. או הא דעירובין (ל"ב) ברוב שלוחין עושין שליחותן וכמ"ש לעיל. אך אם היה הספק על רגע אחד שנשתמש האיש ביחד שני דברים חולין ומעשר והי' הספק איזו מעות מרובים. אז הוה זה כמו רוב מעות שבעולם דאתחזק איסורא. משא"כ בהא דמיירי התוספתא דאין אנו דנין על רוב מעות כי אם על רוב השימוש וההנחה וכנ"ל לא שייך זה

פרט יא

גרסינן בביצה (ג) מיתיבי א' ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט כו' וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות. בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוה ספד"א וספד"א לחומרא. אלא לר"י וכ"י דאמרי משום גזירה ספד"ר הוא וכל ספד"ר לקולא סיפא אתאן כו' יעוי"ש עד סוף הסוגיא דמסיק ר"א אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוה דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' מדרבנן ל"ב. והנה הרמב"ם (פ"א מיו"ט) הביא להך ברייתא דא' ביצה שנולדה בשבת כו' והשמיט הא דספיקא אסורה. וכתב ע"ז המ"מ דהא דלא הביא הדין דספיקא אסורה. דכיון דכבר אשמועינן דאין לה ביטול פשיטא דספיקא אסורה. והק' ע"ז הלח"מ מדפריך הש"ס על ר"י ור"י דאמרי משום גזירה ספד"ר הוא וספד"ר לקולא ואמאי ספיקא אסורה ואעפ"כ ניחא ליה סיפא דואם נתערבה באלך כולן אסורות ור"א הוא דמחדש ופליג דגם ספק הוי כתערובות ואיך נימא ע"ז דא"צ להשמיענו כו' ע"כ

ונראה ליישב דעת הרמב"ם גם עפ"י דרכו של הלח"מ דהנה לשי' הלח"מ דר"א פליג עם סוגיא דמעיקרא אי ספק הוה כתערובות אי לא. הא בלא"ה צריך ליישב סוגיא דשם. דא"כ דגם מעיקרא הוה ניחא ליה סיפא דנתערבה באלף כו' וע"כ משום דידע דגם בדרבנן ל"ב. א"כ קשה אמאי קאמר ר"א כל דשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב. הך אפי' מדרבנן הוא מיותר לגמרי דהא גם מעיקרא הכי הוה ס"ל דגם מדרבנן ל"ב ולא הו"ל לר"א למימר אלא לעולם כו' וכל דשיל"מ ל"ב. כלומר אפי' ספק. ותו דשם (ד) גבי הא דעצים שנשרו מן הדקל כו' פריך ולר"א דאמר דאפי' בדרבנן ל"ב כו'. אמאי מקשה זה דוקא לר"א הא כו"ע הכי ס"ל. וכן הקשה בשעה"מ (פ"ב מיו"ט) וגם בדו"ח להגרעק"א לביצה (ד) והכריחו מזה דהא דספק דומה לביטול כו"ע ס"ל הכי רק