ונגש הכהן נז

בטל אף בדשיל"מ משום דלא ניכר האיסור קודם התערובות. משא"כ תחומין דחלק חבירו שממנו יונק ומתגדל ניכר כמו"ש השעה"מ הנ"ל

פרט ח

מיהו עיקר דברי השעה"מ (פ"ו מיו"ט) שכ' ביישוב דעת השו"ע דחלק חבירו שממנו יונק ניכר וכמו"ש דבריו לעיל (פ"ה) הוא דחוק לפענ"ד. דהא אין אנו דנין לבטל חלק חבירו גופיה. רק דאנו דנין לבטל יניקתו. והך יניקה לא ניכרת. ומה שאנו רוצין לבטל אינו ניכר. ומה שניכר אין אנו רוצין לבטל. ולכן נראה ליישב דעת השו"ע מה שבסי' (ש"ך) באו"ח פסק כהסמ"ק ומרדכי לענין גיגית מלאה ענבים בשבת שכיון שהיוצא בשבת אינו ניכר ותיכף מתערב בטל אע"ג דהוה דשיל"מ ובסי' (שצ"ו) פסק כרב בביצה (לז) לענין תחומין בשנים שקנו בהמה בשותפות דאסור להוליך כל אחד חלקו משום דינקי תחומין מהדדי. אע"ג דהתם נמי הך יניקה לא ניכר ותיכף שיונק מתבטל. דהנה כבר עמדו רבותינו האחרונים בסתירת ד' המרדכי. שבסופ"ק דשבת פסק בהך דגיגית בשבת כו' דמשום דלא ניכר האיסור קודם התערובות בטל אף בדשיל"מ. ובסוף חולין כתב המרדכי בשם רבינו משולם דש"ז של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה. וכן יבמה שרקקה דם חליצתה כשירה לפי שא"א בלא צחצוחי רוק. והא דלא בטל ברוב לפי שכל דבר שתחלת ביאתו בתערובות לא בטל כלל. ועמדו בזה שלשת הרועים. השעה"מ (פ"ו מה' יו"ט) ובצל"ח לפסחים (לד) ובנוב"ת חיו"ד (סי' נ"ד) וכרו"פ (סי' ק"ב). וכולם ד"א אמרו דהעיקר תלוי בהמבטל. שיהי' לו הויה קודם התערובות בעולם. אבל אם לא הי' לו הויה קודם שנתערב בו הבטל, וביאתו והוייתו באין כאחד אין לו כח לבטל. אבל על הדבר הבטל אין נפ"מ. דאף שנולד בתערובות. מ"מ זה עדיף יותר דמתבטל אף בדשיל"מ. כיון שלא הורע כחו דמבטל וכחו דבטל הורע יעוי"ש

והשתא כיון דרבותינו האחרונים ז"ל לא אתי עלה אלא מסברא. אף אנו נאמר דלאו דוקא דלא הי' המבטל בעולם במציאות קודם הבטל. כהא דיבמה שרקקה דם. שהדם לא הי' כלל בעולם קודם שנולד הרוק. אפי' הי' המבטל בעולם רק שלא הי' לו כח לבטל עד לאחר זמן. ג"כ הוה כאילו לא הי' הוייתו במציאות בעולם דמה יועיל מה שהי' בעולם. כיון דאין לו כח לבטל הוא כאילו לא הי' וכמו היכא דלא קדם הווייתו דמבטל להבטל שהורע כחו דמבטל ול"ב. ה"נ בקדם הוייתו רק שלא הי' לו אז כח לבטל הוי כאילו לא קדם הוייתו ולפיכך אם נולד כחו דמבטל ביחד עם לידת האיסור בשעה שהם מעורבים הוי כאילו תחלת ביאת שניהם בתערובות

ובזה יתיישב קו' הפרמ"ג באו"ח (סי' תמ"ז) על דעת הסמ"ק דבלא ניכר האיסור קודם התערובות בטל אף בדשיל"מ. מד' הרמב"ם דס"ל (בפ"ד מחומ"צ) דחמץ שנתערב קודם פסח ביותר מס' אסור במשהו כשיגיע הפסח. דהא טעם הרמב"ם דאוסר חמב"פ במשהו הוא משום דשיל"מ. וכאן נולד האיסור בתוך התערובות. וכן הק' בהגרש"א לירד (סי' ק"ב) ובקו' מים חיים שבס' דב"ח (סי' כח) והובא לעיל (פ"ג). ולמ"ש י"ל דס"ל להרמב"ם דהיתר בהיתר לא בטל. וכמו"ש הר"ן בנדרים (נב) מדה"פ ודה"ש והיינו שאין בכח היתר לבטל אלא איסור. אבל היתר אין בכחו לבטל. ונמצא דכשיגיע הפסח דאז נולד האיסור. נולד אז ביחד עמו גם כח המבטל בשעה שהם מעורבים. ואף דלא הוה דשיל"מ. מ"מ לא בטל מטעם דתחלת ביאת שניהם בתערובות. ומה שיש להתעורר בזה ממשנה דכלאים (פ"ט מ"א) דצ"ר וצ"ג שטרפן זב"ז מותר לערבו עם פשתן כבר יישב זה הנוב"י בתניינא חיו"ד (סי' קפ"ו) יעוי"ש

ועפי"ז יהי' מיושב דעת השו"ע. דלפמ"ש מבואר דכ"ש וק"ו אם נולד האיסור בתערובות קודם שנולד כח המבטל דפשיטא דלא בטל. א"כ לפי"ז הא קיי"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז וכר"א בזבחים (עט) וכ"פ הרמב"ם (פי"ח מפסה"מ) ועי' במנחות (כ"ב) תוד"ה מכאן. ומבואר בביצה (כ"ה) וחולין (ט) דבהמה בחייה בחזק"א עומדת. אם בחזקת א"ז. או אבמ"ה כדפליגי בזה תוס' ורש"י שם. ועכ"פ איסורא הוא דרביע עלה כ"ז שלא נשחטה. ומשו"ה בשעה שנולדה היניקה מחלק חבירו. אכתי לא הי' אז כח לחלק עצמו לבטל. דשם איסור עליה ואיסורין א"מ זא"ז. ומשו"ה ס"ל להשו"ע דבהמה אסורה אף לשי' הסמ"ק ומרדכי גבי גיגית כו' דדוקא בגיגית כו' דתיכף שבא הבטל כבר יש כח להמבטל לבטלו ובא קודם לו. משו"ה בטל אף בדשיל"מ. משא"כ בהמה לענין תחומין וכמו"ש

ואשכחנא פתרי בזה ג"כ ליישב דעת הרמ"א באו"ה (סי' שי"ח) שכ' בשם האו"ח דאם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אסורה לבריא אפי' הי' החולה חולה מבעוד יום. אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה. ובמג"א העיר שהוא נגד מ"ש השו"ע באו"ח (סי' ש"ך) בשם הסמ"ק ומרדכי לענין גיגית מלאה ענבים כו' והובא ברמ"א יו"ד (סי' קב) דבלא ניכר האיסור קודם התערובות מתבטל אף בדשיל"מ וה"נ מה שגדל תיכף מתבטל ע"כ. וכן הק' בשעה"מ (פ"ו מיו"ט). ולמ"ש יהי' זה מיושב. דהתם נמי תיכף שגדל המוקצה א"י להתבטל. דאין כח למבטל לבטלו אז. דהא איסור מחובר רביע עלי' ואיסורין א"מ זא"ז. ונולד האיסור בתערובות קודם שבא כח המבטל שיהי' יכולת בידו לבטל. ולפיכך אפי' אח"כ שבא כחו בשעה שקצץ מן המחובר שאז נקרא היתר ג"כ אינו יכול לבטל. שהרי נתערבו קודם שבא כח המבטל

פרט ט

כתב הט"ז ביו"ד (סי' ט"ו סק"ד) אהא דכ' בשו"ע דאסור לשחוט העגלים דלא ידעינן אם יש להם ח' ימים משנולדו. והק' הט"ז דהא הוה ס"ס שמא הוא בן ח' ימים ושמא כ"ח ותי' דהוה דשיל"מ ולא מהני ס"ס וכ"כ בכרו"פ. ועי' בפרמ"ג שם ביאור ד' הט"ז. ושם בנקוה"כ הק' דאיך הוה דשיל"מ דהא אין המתיר עתיד