ונגש הכהן נו

שנולדה ביו"ט לענין זה. לפי מה שדן הר"ן בנדרים (נב) דמה שיש לו היתר למחר הוא איכות מועט משום דעכשיו הוא אסור. ומשו"ה דוקא אם הוא מב"מ מצרפינן שיווי העצה לשיווי איכות מעט והוה היתר בהיתר ולא בעל גם לרבנן דר"י דס"ל מב"מ בטל. אבל אם הוא א"מ אז הך הבדל העצם מסלק להך היתר קצת מה שיהי' מותר למחר כמוש"ש הר"ן באורך יעו"ש. וה"נ היתר זה דאכילה הוא דבר מועט. דהא אין התירו היתר עולם כפת שאפאו עם הצלי לאכול עם בשר. דהא לאחר הביעור נאסר גם היתר זה. א"כ עיקרו הוא איסור אלא שיש בו היתר מעט. ומשו"ה דוקא אם היא מב"מ נעשה איכות והיתר שלם ושוה באיכות להמבטל. והשיווי נותן שלא יתבטל כמוש"ש הר"ן והוה דשיל"מ. אבל בא"מ אתי הבדל דעצם ומסלק להך שיווי איכות קצת. ועפי"ז מבואר דקו' השעה"מ (בפ"ד מה' חומ"צ) הנ"ל מעיקרא לק"מ וז"ב

פרט ז

גרסינן בביצה (לז) אתמר שנים שלקחו בהמה וחבית בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה. ומסיק דטעמיה דרב משום דסבר יש ברירה ומשו"ה חבית מותרת. ובהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי אמרי ליה ר"כ ור"א לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו ופירש"י דאקצי דעתי' מחלק חבירו. ומותר לאוכלו כאן אע"ג דינקי מהדדי יעוי"ש. והק' בשעה"מ (פ"ה מיו"ט) דהך יניקה הא דבר מועט הוא ותיבטל ברובא ועכצ"ל דטעמיה דרב משום דשיל"מ. וזה סותר דעת הסמ"ק ומרדכי בפ"ק דשבת גבי גיגית מלאה ענבים בשבת שהיוצא מן הענבים בשבת בטל אע"ג דדשיל"מ הוא משום שלא ניכר האיסור לעצמו קודם שנתערב. וה"נ תיכף שיונק מתבטל. ונ"ל דזהו עצמו מה דמקשו ליה ר"כ ור"א. אבל רב פליג על הסמ"ק. והרמב"ם (פ"ה מיו"ט) ורי"ף בשמעתין דפסקו כרב פליגי על הסמ"ק ומרדכי. א"כ קשה על הב"י בשו"ע או"ח דבסי' (ש"ך) פסק כהסמ"ק. ובסי' (שצ"ו) פסק דבהמה אסורה. וכ' שם ליישב דבהמה הא חלק חבירו שממנו יונק ניכר והרי הוא אסור לו היום ומשו"ה מקרי הוכר האיסור שממנו יונק ומתגדל. משא"כ בגיגית אע"ג דהענבים ניכרים. מ"מ מותרים לאכילה ואין אסור רק היין בשעה שיוצא ואז מעורב ואינו ניכר עכ"ד יעוי"ש

איברא דק' לי על דבריו מד' התוס' שם שהק' על פירש"י שפי' דחלק חבירו מוקצה הוא לגבי'. דהא חלק חבירו מותר לו לאכול אם נתן לו חבירו כדאמרי' לעיל משלחין ביו"ט בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין ומפרש רבינו שמואל לאיסור מוקצה שהבהמה גדלה ומוספת שמנונית ביו"ט ולא אסרת להו למיחש להכי אע"ג דקיי"ל כר"י במוקצה עכ"ל. והא לענין שמנונית לא שייך תי' השעה"מ. א"כ כיון דלא ניכר קודם התערובות תיבטל ברובא. והשתא מאי מקשו ר"כ ור"א לרב. דהא שפיר י"ל דלגבי מוקצה בטל השמנונית משום דלא ניכר ותיכף שגדל מתבטל. אבל תחומין ניכר חלק חבירו שהוא אסור והוה דשיל"מ ולא בטל יניקה א"ו דגם תחומין הוה לא ניכר ודלא כשעה"מ

ונראה ליישב דהא דמקשו ר"כ ור"א לרב הוא לשי' דרב דס"ל בפסחים (כט) ובחולין (צ"ט) כר"י דמב"מ ל"ב. דא"כ אין לחלק בין מוקצה לתחומין כלל ואע"ג דבחולין אמרי' שם (צט) שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ומודה ר"י דבטל וכ' התוס' דציר זיעה בעלמא ואינו אלא דרבנן א"כ משמע דבדרבנן מודה ר"י דבטל אפי' מב"מ. שוב ראיתי בכו"פ (סי' קט) שעמד בד' תוס' אלו מביצה (לח) דאמרי' לענין עירוב דלר"י מב"מ ל"ב ונראה ליישב דהא כ' הרא"ש בעירובין (מ"ו) דר"י ס"ל תחומין דאורייתא. וכ"כ השעה"מ (פ"ה מה' עירובין) בשם פי' המשניות להרמב"ם ובשם הסמ"ג. וכ"כ בטעה"מ (פכ"ז משבת) והא דאמרי' בביצה (לז) להוכיח דר' יוחנן אפי' בדרבנן לית ליה ברירה מהא דתני איו ר' יהודא אומר כו' וא"ר יוחנן וכבר בא חכם אלמא דלית ליה לר"י ברירה. והשתא דלמא ר' יוחנן כר' יהודא דתחומין דאורייתא. אבל בדרבנן אית ליה ברירה. אך יש לדחות דהא בלא"ה קשה דכבר הוכיח המהר"ם שיף בביצה (ג) דר' יוחנן ע"כ ס"ל תחומין דאורייתא יעוי"ש. וע"כ צ"ל דעיקר מה דמוכיח הש"ס הוא דר' יוחנן ס"ל גבי עירוב דאין ברירה דא"כ קשה איך ס"ל לר"י בהמה מותרת משום דיש ברירה דאפי' את"ל דר"י ס"ל תחומין דרבנן ולא דמי לאחין שחלקו דהוה דאורייתא. מ"מ אמאי לא ס"ל הכא גבי מתנה ב' דברים כא' דא"ב. וממ"נ עכצ"ל דלעולם לא תיפוך עיי"ש בסוגיא. כ"ז י"ל ביישוב קו' הכרו"פ הנ"ל. ועכ"פ הדרינן למאי דקמן דלפמ"ש תוס' בחולין (צ"ט) מודה גם ר"י במידי דרבנן דבטל אפי' במב"מ. אך בתוס' יבמות (פ"ב) בד"ה בטומאת משקין מוכח להדי' דס"ל דר"י גם בדרבנן ס"ל דל"ב מב"מ יעוי"ש. וכן מבואר בתוס' ע"ז (מ.) להדיא דסתם יינם דלא הוה אלא מדרבנן נ"ב מב"מ לרב דס"ל כר"י דמב"מ ל"ב. ועכצ"ל דמ"ש תוס' בחולין (צט) שאני כמו"ש הריטב"א בחי' שם דדוקא ציר דזיעה בעלמא הוא אבל בשאר אי' דרבנן במב"מ ל"ב לר"י. שוב ראיתי בשעה"מ (בפט"ו ממאכלות אסורות) שהאריך קצת בזה להוכיח דגם בדרבנן לר"י מב"מ ל"ב. א"כ לפי"ז אן דלענין דשיל"מ יש לחלק בין מוקצה לתחומין לשי' התוס' בביצה שם בשם ר"ש דמפרש להך דמוקצה בשמנונית. דבמוקצה לא ניכר קודם התערובות ובטל אפי' בדשיל"מ. משא"כ בתחומין וכמו"ש שעה"מ הנ"ל וכמו"ש לעיל. עכ"ז שפיר מקשו ליה ר"כ ור"א לרב דס"ל כר"י דמב"מ ל"ב דלפי"ז אין לחלק בזה

ועפ"י המבואר יש לתת טעם בהא דפסקו הרמב"ם והרי"ף דבהמה אסורה. ותמהו הפוסקים דהא מקשו ליה ר"כ ור"א לרב ושתיק רב והי' ראוי לפסוק כר"כ ור"א ועי' ברא"ש. ולפמ"ש א"ש פסק זה אפי' לר"כ ור"א. דהא הא דמקשו הכי לרב הוא לשיטתיה דרב דס"ל מב"מ ל"ב דלפי"ז אין לחלק בין מוקצה לתחומין אבל לדידן דקיי"ל דמב"מ בטל. ורק משום דשיל"מ אתינן עלה שפיר יש לחלק בין מוקצה לתחומין. עפ"י שי' הר"ש שהובא בתוס'. דמה דאקצי דעתיה מחלק חבירו זה לאו מוקצה הוא. רק משום שמנונית שהוסיפה ביו"ט וזה