ונגש הכהן נה

דלערב לכתחילה חמץ קו"פ בזמן היתר תליא בהא אי היתר בהיתר בטל אי לא. דלמאן דס"ל דהיתר בהיתר ל"ב. וכשיגיע ע"פ אחר שש יתבטל. א"כ הוי זה מבטל אי' לכתחילה. דהא ע"י שעירב החמץ בס' ממילא יאכל התערובות בפסח. ואילו לא עירבו הי' אסור. וכיון דעיקר הביטול הוא בזמן איסורו. ונתבטל ע"י מה שעירב לכתחילה. הוי זה ממש מבטל אי' לכתחלה משא"כ אי היתר בהיתר בטל. עיקר ביטולו בזמן התירו ולא הוי זה מבטל איסור אלא מבטל היתר. וזה ברור בסברא לפענ"ד

ועפי"ז נראה דדוקא בכה"ג דגיגית מלאה ענבים בשבת דמיירו מיניה הסמ"ק ומרדכי לא הוה דשיל"מ. וכמו"ש לעיל דל"ש טעמא דעד שתאכלנו כו' משום דלא משכחת בהא הא דא"מ אי' לכתחלה. אמנם זהו דוקא בכה"ג דגיגית כו' דביאתו לעולם ואיסורו באין כא'. שאין כאן מציאות לערב בידים וכמו"ש. אבל בכה"ג דחמץ שנתערב קו"פ שכבר הי' נמצא בעולם קודם התערובות רק דחלות האיסור הוא. בתוך התערובות שפיר הוי דשיל"מ. כיון דלמ"ד דהיתר בהיתר לא בטל אסור לערב בידים וכמו"ש לעיל. דבמה שמערב בידים בס' מתירו בזה. שיתבטל ממילא כשיגיע זמן האיסור בע"פ אחר שש כמו"ש נוב"י הנ"ל. ושוב ממילא שייך גזירה דעד שתאכלנו כו'. א"כ לפמ"ש נוב"י דהרמב"ם ס"ל דהיתר בהיתר ל"ב. ממילא יש במציאות הכא איסור דמערב בידים ומשו"ה הוה דשיל"מ אף לדעת סמ"ק ומרדכי

פרט ו

כתב הגאון מוהר"ש ז"ל בנו של הגאון נוב"י במהד"ת חיו"ד (סי' נ"ג) אהא דבס' שעה"מ (פ"ד מחומ"צ) הק' ד' הר"ן אהדדי. דהר"ן בתשו' (סי' נ"ט) פסק בחיטין מבוקעות אם אין בהם אחד מס' מותר לטחון הכל קודם הפסח ולאכלו בפסח. ולפי ד' הר"ן בנדרים (נ"ט) גבי שביעית שפי' הא דאמרי' שם לא אמרתי אלא לביעור דירק של ששית שנטעו בשביעית וניתוסף משהו ל"ב הך משהו וחייב בביעור משום דיל"מ לאכלו קודם הביעור. דא"כ ה"נ הוה דשיל"מ כיון שיכול לאכלן קודם פסח כמו שביעית עכ"ל השעה"מ. וע"ז כ' מוהר"ש הנ"ל וז"ל. ולענ"ד י"ל שהר"ן בתשו' מיירי שנתבקעו לאחר שנתערבו ולא הי' האיסור ניכר קודם התערובות בזה לא אמרי' דהוה דשיל"מ עי' שו"ע או"ח (סי' שך) עכ"ל שם. ודבריו תמוהים דלא הועיל בזה כלום. דהא הך דשביעית נמי מה שגדל אח"כ לא ניכר מעולם קודם התערובות. וכ"כ להדיא בשמ"ק לב"ק (ס"ט) בשם רבינו ישעיה יעוי"ש. וכ"כ בשעה"מ (פ"ו מה' יו"ט). ומ"מ כ' הר"ן דהוי דשיל"מ. אעכצ"ל כמו"ש לעיל (פ"ג) דטעמא דהסמ"ק ומרדכי בדין זה דגיגית מלאה ענבים בשבת. הוא משום דס"ל דעיקר הטעם דדשיל"מ הוא משום עד שתאכלנו כו'. והיינו לפמ"ש לעיל. דעיקר גזירה זו הוא משום ליתא דא"מ אי' לכתחלה. ובכה"ג דתיכף שנולד כבר מעורב אין כאן מציאות דמערב בידים ל"ש גזירה דעד שתאכלנו כו'. משא"כ להר"ן בנדרים (נ"ב) דס"ל טעם דדשיל"מ משום מב"מ מדה"פ ודה"ש. ולטעם זה אפי' לא ניכר קודם התערובות ג"כ הוי דשיל"מ דסו"ס תערובות זה יל"מ למחר ומקרי עכשיו היתר יעו"ש. א"כ ע"כ הר"ן לא ס"ל דינא דהסמ"ק ומרדכי וגם בלא ניכר מקודם הוה דשיל"מ ונסתרין דברי מוהר"ש ז"ל

ולפענ"ד נראה בישוב קו' השעה"מ הנ"ל. דהנה בלא"ה קשה בענין זה קו' הנוב"י שם אשר לכאורה היא קושיא חזקה ונצבה כמו נד. דהא כ' הר"ן בפ' הנודר מן הירק (נב) דהיכא דהתירו עכשיו הוי דשיל"מ אף בא"מ ואמאי תנן השביעית אוסרת בכ"ש במינה יעוי"ש. ולכן נראה דע"כ א"א לומר דכונת הר"ן גבי הא דשביעית דדבר שהזמן אוסרו. יהי' דשיל"מ משום התירו דקודם שהגיע הזמן. דא"כ הוי חמץ בפשיטות דשיל"מ משום שעת הכושר לאכלו קודם פסח ואמאי כרכר הר"ן בזה בפסחים בפכ"ש אי חמץ הוה דשיל"מ ומראה פנים דלא הוה דשיל"מ. משום דגם לאחה"פ אסור מדרבנן יעוי"ש. א"ו דדבר שעכשיו אין עליו שום איסור לשום דבר. רק שביטולו עושה לו פעולה שלא יהי' נאסר לעתיד לבא כשיגיע זמן האיסור. אין עליו שם דשיל"מ משום שהוא עכשיו מותר. ושעדיין לא חל עליו שם איסור. אלא דבעינן גבי דשיל"מ שיהא עליו עכשיו שם איסור לשום דבר לולא הביטול. וביטולו מתירו מאיסורו שיש עליו עכשיו. בזה אתי חומרא דדשיל"מ שאינו מניחו להתבטל וקם באיסורו שיש עליו עכשיו. כגון ביצה שנולדה ביו"ט דלולא הביטול הוא אסור עכשיו. או כגון פת שאפתו עם הצלי לאכלו בכותח המבואר ברי"ף בפג"ה ובר"ן נדרים (נב). דהצלי שם איסור עליו עכשיו לאכלו בכותח והוי עליו שם דשיל"מ. משום שיש לו מתירין לאכלו עם בשר. כמו דהביצה שנולדה ביו"ט מותרת למחר

והנה שביעית אסור עכשיו לכמה ענינים מה"ת כמבואר ג"כ בסוכה (מ.) לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא לעשות ממנו אפיקטוזין ומשרה וכבוסה. ואיסור סחורה הוא ג"כ מה"ת כמו"ש בתוס' שם ד"ה אבקה. ועי' רמב"ם (פ"ה משמיטה ויובל). באופן דפירות וגידולי שביעית איסור שביעית רביע עלייהו כל השנה גם קודם זמן הביעור למילי טובא. ומכללם יש היתר לאכילה. ואי אמרי' שנתבטל בפירות ששית. הרי נתבטל בזה ויצא מכל הני איסורים דרביע עלייהו עכשיו. ונמצא שהוא ממש כפת שאפאו עם הצלי. דאסור לבל הני מילי. אלא שאנו באין להתירו לכל זה ע"י הביטול. וע"ז אמרי' דהוה דשיל"מ ולא מהני ליה הביטול. משום שיש לו מתירין עכשיו לאכילה. ומה דנקט שם הש"ס אף אני לא אמרתי אלא לביעור ה"ה דביטול זה אי לאו דשיל"מ. מתירו עכשיו לכל האיסורים שהם נוהגים עכשיו אלא דנקט ביעור שהוא העיקר. וכעין מ"ש תוס' שם בסוכה ובעירוכין (ל') בהא דקרי לאיסור סחורה אבק שביעית. משום דעיקר האיסור בחרישה וזריעה. אע"ג דאינך נמי אסורין מה"ת יעוי"ש

ובזה יהי' מיושב קו' נוב"י הנ"ל. דלא כ' הר"ן דמה שהוא מותר עכשיו הוה דשיל"מ אף בא"מ. רק בכה"ג דפת שאפאו עם הצלי. דהיתר זה שהוא מותר בבשר הוא היתר עולם. משא"כ היתר אכילה דשביעית נאסר לאח"ז כשיגיע הביעור. וא"כ דמי ממש לביצה