ונגש הכהן נד

איברא דלמ"ש האחרונים אהא דס"ל להרמב"ם דחמץ הוה דשיל"מ נגד דעת ר' יוחנן בפסחים (כ"ט) דס"ל דבטל בס'. וכ"כ הרמב"ן במלחמת ד' שם בפסחים דר' יוחנן ע"כ לא ס"ל עיקר כללא דדשיל"מ. וכתב בס' טעה"מ (בפ"ה מה' יו"ט) ונמשכו אחריו כמה אחרונים. די"ל דר"י לא פליג על עיקר דין דשיל"מ. רק דס"ל טעמא דהר"ן משום מב"מ. ולטעם זה לא הוה דשיל"מ. דגם אחה"פ אסור עכ"פ מדרבנן. ולא מקרי זה היתר בהיתר. או משום דחוזר ונאסר לשנה הבאה נא מקרי היתר לטעמא דמב"מ מדה"פ ודה"ש. אבל הרמב"ם ס"ל טעמא דעד שתאכננו כו'. ולטעם זה גם בחמץ אמרי' עד שתאכלנו ע"י ביטול באי' תורה תאכלנו למחר באיסור דרבנן דקיל מיניה. ואף דחוזר ונאסר לשנה הבאה אין נפ"מ בזה. דמ"מ יותר טוב לאכול בשעה שהוא היתר גמור. וא"כ לפי"ז נסתר מ"ש ביישוב קו' הפרמ"ג והש"א הנ"ל כמובן

ולכן נלפענ"ד ליישב עפימ"ש הנוב"ת חיו"ד (סי' קפ"ו) לדעת הרמב"ם דס"ל דהיתר בהיתר לא בטל. וכ' שם עוד במ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' צ"ט) חלב שנפל במים ונתבטל בששים מותר אח"כ לבשר. דלענין ליתא לכתחילה בבשר תלי' אי היתר בהיתר בטל או לא. דאי היתר בהיתר לא בטל אסור ליתנו לכתחלה לבשר משום דהוי מבטל אי' לכתחלה. וכ' שם כן בשם הפר"ח. וכ' שם עוד נדחות ראייתו של או"ה דהיתר בהיתר בטל מחמץ קודם פסח שבטל בששים. משום דאף אי היתר בהיתר לא בטל מ"מ כשמגיע ע"פ אחר שש כבר הוא איסור ושיעורו בששים ונתבטל אז עכ"ד. ועפי"ז נראה **(אף בדשיל"מ בטל משום דס"ל טעמא דעד שתאכלנו כו' שהוא משום לתא דביטול לכתחלה ובלא ניכר לא משכחת לה לבטל ולערב בידים וככל מ"ש מו"ח נ"י בזה. דהא כתב בפרמ"ג ביו"ד (סי' סט) במש"ז (סקל"ה) בשם או"ה דכלל זה הוא גם כן בבע"ח וד"ח דלא בטל מדרבנן דאם לא ניכר קודם תערובות בטל והנה הא דבע"ח וד"ח דל"ב הא לאו מטעמא דעד שתאכלנו כו' דטעם זה לא אמור אלא בדשיל"מ אמנם הרמ"א באמת כנראה אינו מסכים לדין זה דאו"ה דלא הביא דין זה אלא בדשיל"מ ביו"ד (סי' קב) ולא אשתמיט לכתוב דין זה ג"כ גבי בע"ח וד"ח ומשמע דרמ"א לא ס"ל כן ורמז לזה בפמ"ג שם יעוי"ש. ויש לה"ר מתמורה (נ) גבי מחיר כלב דשותפין שחלקו עשרה טלאים נגד ט' וכלב דפריך ניפוק חדא להדי כלבא ואידך נשתרי ומשני כגון דטפי דמי כלב מחד מנייהו והך טופיינא שדי בכולהו ובתוס' שם כתב דהא דפריך וניפוק חדא כו' הוא לסברא דיש ברירה דאי אין ברירה לא מהני ע"כ ולפי זה להרמב"ם דפסק דא"ב בשל תורה כמו"ש (בפ"ז דמעשר) וכ"כ ג"כ (בפ"א מתרומות) א"כ לא מהני לברור אחד דלישתרו אידך אפי' בליכא פופיינא וא"כ קשה דאמאי פסק הרמב"ם (בפ"ד מאיסו"מ) ממש כפשטות הש"ס בתמורה שם ועכצ"ל דבאמת לית כאן איסור תורה בלא"ה דבטל ברוב רק דבע"ח ל"ב מדרבנן ובאיסור דרבנן גם להרמב"ם יש ברירה אך לאו"ה הנ"ל קשה הא כתב תוס' שם בתמורה דהא דשותפין שחלקו הוי נולד האיסור לאחר התערובות ואמאי ל"ב וכן יש לעמוד לשיטת ר"ת בסנהדרין (עט) דשוה"נ א"נ מחיים יעוי"ש אם כן קשה מזבחים (עב) דאמרינן שוה"נ שנתערב כו' אפי' א' ברבוא ימותו כולן ופריך בגמ' וליבטל ברובא ומשני ר"א דבע"ח ל"ב וה"נ נולד האיסור בתוך התערובות א"ו דלא כאו"ה ודין זה דסמ"ק ומרדכי אינו אלא בדבר שיש לו מתירין אבל בבע"ח וד"ח אפילו לא ניכר קודם התערובות נמי ל"ב אמנם כשהרציתי הדברים לפני הגאון מו"ח נ"י אמר שיש לדחות קושיא הנ"ל על האו"ה דיש לחלק לפמ"ש האחרונים להק' על דין זה דמרדכי דבלא ניכר קודם התערובות בטל גם דשיל"מ ממרדכי סוף חולין ביבמה שרקקה דם דחליצתה כשירה דא"א בלא צחצוחי רוק והא דל"ב ברוב משום דתחלת ביאתו בתערובות ל"ב ותי' דדוקא היכא דהויית המבטל בא לעולם קודם הוייתו של הבטל בזה עדיף כח המבטל מהבטל ומבטלו אבל ביבמה שרקקה דם הויית שניהם בא כאחד ובזה כח שניהם שוה ע"כ והביא זה מו"ח נ"י לקמן בכלל זה ובס' ארצות החיים (סי' ט') הביא מה שדחה נוב"י במהד"ת חיו"ד (סי' קפ"ו) דברי או"ה שהוכיח דהיתר בהיתר בטל מחמץ קודם פסח דבטל שכתב נוב"י די"ל דמתבטל בע"פ אחר שש דאז שיעורו בס' וכתב בארצוה"ח שיש ליישב דאו"ה ס"ל כמרדכי סוף חולין הנ"ל וס"ל דהיכא דבא חלות האיסור לאחר התערובות דמי כמו יבמה שרקקה דם דהויית שניהם בא כאחד וא"כ ע"כ משום דהיתר בהיתר בטל עכ"ד ועפ"ז י"ל דדוקא כמו יין בגיגית שכמו שבא האיסור תיכף בתערובות ולא חל קודם כמו כן גם מציאותו והוייתו תיכף נתערב ולא ניכר קודם וכיון דהמבטל כבר היה בעולם קודם להויית הבטל משו"ה עדיף כח המבטל מהבטל וה"נ הא דאו"ה שהובא בפ"מ (סי' סט) בחתיכה שלא נמלחה יעוי"ש. משא"כ כשגם הבטל היה הוייתו בעולם קודם חלות איסורו כמו הא דשוה"נ ומחיר כלב בזה כח הבטל שוה למבטל וא"ש ד' או"ה. אך מה שהקשיתי לעיל על דברי מו"ח נ"י בזה לשיטת או"ה לק"מ די"ל דבאמת בלא"ה לכאורה אין לנו טעם ברור למה שאסרו חכמים בבע"ח וד"ח דל"ב דמה ראו חכמים להחמיר ולמימר דל"ב. אמנם עם מ"ש מו"ח נ"י בזה יש להסביר ד"ז. דבאמת ראו חכמים לגזור מעורב ממילא שמא יערב בידים אלא דא"א לגזור כן על כ"ד המעורב ממילא דא"כ בטלת דין הביטול לגמרי ולכן לא גזרו אלא היכא דיש איזה עילה למניעת הביטול כמו בדבר שיש לו מתירין דכיון דלא יופסד התערובות לגמרי אפילו אי נימא דל"ב דיכול לאכלו לאחר שיבא התירו בזה גזרו אטו מערב בידים והך טעמא איכא למימר נמי בבע"ח וד"ח דגזרו דל"ב דעיקר הגזירה היה אטו מערב בידים אלא דלא יכלו להטיל גזירתם במוחלט על כל דבר המעורב דלא תיעקר תורת הביטול לגמרי ולכן לא גזרו אלא בבע"ח וד"ח דהוה עילה למימר דמשום שהוא חשוב גזרו ביה מעורב ממילא אטו מערב בידים אמנם עיקר הגזירה הוא משום מערב בידים ולפ"ז גם בבע"ח וד"ח יש לומר גם כן דהיכא דלא ניכר דלא משכחת ביה לערב בידים את האיסור לא גזרו. אברהם זקהיים:)**