ונגש הכהן נג

ושמא יש בו איסור אלא שסומך על מה שגזרו חכמים ואמרו דספד"ר לקולא ומבטלין צד המורה על איסור בצד המורה להיתר וזה דומה לעירוב דיבש שאין לומר בו דודאי אין בו איסור כדאמרינן בלח. א"כ לפי זה בספד"ר גם בלח אסור מאותו טעם דאמרינן ביבש דל"ב והוא מטעם עד שתאכלנו כו' משום לתא דא"מ אי' לכתחלה

פרט ד

כתב הרי"ף בחולין בפג"ה דפת שאפאו עם הצלי דאסור לאכלו בכותח אע"ג דקיי"ל דריחא לאו מילתא הוא מטעמא דכיון דאפשר לאכול עם בשר הוה דשיל"מ ואפי' באלף ל"ב ואע"ג דריחא לאו מלתא מ"מ משהו מיהא איכא ע"כ והקשה הר"ן בנדרים (נב) דהא דשיל"מ הוא דוקא במב"מ ופת שאפאו עם הצלי הוה מין בשא"מ ותי' דמה שיש לו היתר עכשיו עדיף דל"ב אפי' בא"מ יעוי"ש. והקשו האחרונים מהא דכלאים (פ"ט מ"א) דצ"ר וצ"ג שטרפן זב"ז נתבטל ברוב ומותר לערבו אח"כ עם פשתן וה"נ כיון שיש לו היתר עכשיו ללובשו כך בלא פשתן הוה דשיל"מ ול"ב אפילו בא"מ כמו בפת שאפאו עם הצלי ע"כ והנה לפי מה שראיתי שתפסו איזה אחרונים דצ"ר וצ"ג הוה מין בשא"מ יש ליישב קושיא זו דכבר נתבאר לעיל (פ"א ופ"ב) דגם הר"ן מודה דביבש איכא טעמא דעד שתאכלנו כו' ולא איצטריך ליה טעמא דדה"פ ודה"ש אלא ללח וטעמא דדה"פ ודה"ש לא מהני אלא ללח ולא ליבש וטעמו ש"ד נתבאר שם באורך יעוי"ש וא"כ לפ"ז צ"ר וצ"ג דהוה יבש דלא נפק"ל אלא מטעמא דעד שתאכלנו כו' ולטעם זה ג"כ דשיל"מ ל"ב אלא במינו מטעם שכתב התו"ח שהובא באחרונים ביו"ד (סי' ק"ב) משו"ה ל"ב משא"כ בפת שאפאו עם הצלי דהוה לח ונפק"ל מדה"פ ודה"ש. ולטעם זה מה שיש לו היתר עכשיו גם בא"מ ל"ב משום הכי שפיר כתב הרי"ף דהוה דשיל"מ ול"ב

איברא דלמ"ש כמה אחרונים דצ"ר וצ"ג הוה מב"מ וכ"כ להדיא בס' ארצוה"ח (סי' ט'). א"כ לפי זה נסתר ישוב הנ"ל ושבה הקושיא למקומה ולכן נלפענ"ד ליישב קושיא זו באופן אחר והוא לפמ"ש לעיל (פ"ב) דעיקר טעמא דעד שתאכלנו כו' הוא משום לתא דא"מ אי' לכתחלה והיינו דגזרו מעורב בידים בדשיל"מ דהוה כלכתחלה אטו מערב בידים יעוי"ש ועפ"ז י"ל דדוקא פת שאפאו עם הצלי שהוא לח ואתינן עלה מטעמא דדה"פ ודה"ש וכמו"ש לעיל ולטעם זה כיון שיש לו מתירין עכשיו ל"ב אפי' בא"מ משא"כ בצ"ר וצ"ג דהוה יבש ונפק"ל מטעמא דעד שתאכלנו כו' ומגזירה דמערב בידים אמנם בצ"ר וצ"ג ליכא התם כלל איסור דמערב בידים כמבואר בט"ז יו"ד (סי' רצ"ט סק"א) באורך קצת. דלהראב"ד ורש"י ותוס' ל"ב כלל צמר בפשתים וכ' שם שכ"ה דעת הרמב"ם ג"כ א"כ ודאי לא שייך לאסור לערב בידים צמר בפשתים דהא בלא"ה לא אהנו מעשיו כלל דאף אי מערב ל"ב ובמערב מין אמר הא מותר לערב לכתחלה כמבואר שם בשו"ע ועיי"ש בט"ז הטעם כזה ולערב צ"ר בצ"ג ג"כ ודאי דאין זה מבעל איסור אלא מבטל היתר וזה לא אסרו באופן דליכא שם מציאות לאיסור דמערב בידים כלל ובכהאי גוונא ודאי דלא שייך לאסור מעורב ממילא בדשיל"מ בדבר שמותר לערב בידים דעיקר איסור דדשיל"מ הוא משום מערב בידים וכמו"ש

פרט ה

כתב הפרי מגדים באו"ח (ריש סי' תמ"ב) שיש להק' לפי המבואר ביו"ד (סי' ק"ב) בהגהות רמ"א דהיכא דלא הוכר האיסור קודם התערובות כמו גיגית מלאה ענבים בשבת שהיוצא מהן בשבת בטל אע"ג דהוה דשיל"מ משום שתיכף שיוצא מתערב וא"כ קשה דאמאי ס"ל להרמב"ם גבי חמץ דחוזר וניעור כמו"ש דעתו בשו"ע או"ח (סי' תמ"ז) דהא לשיטת הרמב"ם הא דחמב"פ במשהו הוא משום דשיל"מ כמו"ש הרמב"ם (פט"ו ממ"א) והא כה"ג לא הוכר האיסור קודם התערובות כו' עכ"ד. וקושיא זו הקשה ג"כ בהגהות הגרש"א ליו"ד (סי' ק"ב). ולפענ"ד נראה ליישב זה דהנה לכאורה זה עצמו צריך טעם דאמאי לא הוה דשיל"מ בלא ניכר האיסור קודם התערובות הא סו"ס תערובות זה יל"מ שלא ע"י ביטול. ונראה להמבואר לעיל (פ"ב) דעיקר טעמא דעד שתאכלנו כו' הוא משום דכיון שיש דרך היתר שלא ע"י ביטול וסומך על הביטול הוה כמו מבטל איסור לכתחלה. ויעו"ש שכתבנו דלשיטת תוס' שהובא בר"ן בפג"ה דבפליטת טעם ולח לא הוה איסור דמערב בידים אלא מדרבנן ולשיטה זו ליכא בלח טעמא דעד שתאכלנו כו' אלא משום טעם הר"ן בנדרים (נב) משום מב"מ אך לשי' הראב"ד שהובא בר"ן שם בפג"ה דאף בפליטת טעם ולח הוה מה"ת אז שפיר גם בלח הוה טעמא משום עד שתאכלנו כו' שהוא מגזירה אטו מערב בידים שהוא איסור תורה יעוי"ש היטיב ולפ"ז י"ל דהסמ"ק ומרדכי בפ"ק דשבת שהם בעלי דיעה זו ס"ל כהראב"ד בזה. וגם בלח הוה טעמא משום עד שתאכלנו כו' ולא משום דה"פ ודה"ש והוא משום גזירה אטו מערב בידים. ובלא הוכר האיסור קודם התערובות ודאי דלא משכחת לה כלל לערב בידים כמו הא דגיגית מלאה ענבים דהיוצא מהן בשבת תיכף שנולד מתערב שאין כאן בזה מציאות דמערב בידים דמעולם לא היה האיסור לעצמו בעולם שנאמר שיערבהו ומשו"ה אע"ג דהוה דשיל"מ בטל דליכא הכא גזירת חכמים דעד שתאכלנו כו' שהוא גזירה שמא יבא לערב בידים וה"נ חמץ קודם פסח דלאו מערב איסור הוא אלא היתר ומותר לערב בידים. וכעין זה ממש כתב הט"ז ביו"ד (סי' רצ"ט) יעוי"ש אבל הרמב"ם ס"ל מטעמא דמב"מ כמו"ש הר"ן ולטעם זה אין לחלק בזה כלל **(הגה"ה אאחה"מ דברי הגאון מו"ח נ"י צ"ב בזה במ"ש דטעמא דסמ"ק ומרדכי דבלא ניכר האיסור קודם התערובות)**: