ונגש הכהן מט

כלל ד בדין דשיל"מ

בו יבואר כמה חקירות נבונות בעיקר דין דשיל"מ וישוב לכמה סקומות תמוהים שנתקשו האחרונים בדין זה. ובדין היתר בהיתר אי בטל או לא. ובדין דבר שלא הוכר מתחלה קודם התערובות ואם תחלת ביאתו בתערובות אי בטל או לא. וכלל מחודש בדין דשיל"מ לחלק בין רוב דמציאות ומעשה לרובא דעלמא. וישוב לד' הט"ז ביו"ד (סי' ט"ו) לענין עגל קודם ח' ימים שתמהו עליו האחרונים. וישוב לד' הרמב"ם (פ"א מה' יו"ט) שהשמיט הא דספיקא אסורה בברייתא ריש ביצה

פרט א

נקטינן דדשיל"מ מב"מ אפי' באלף לא בטיל. וטעם הדבר הביאו האחרונים ביו"ד (סי' ק"ב). טעם אחד בשם רש"י בפ"ק דביצה (ג) משום דעד שתאכלנו באיסורו ע"י ביטול המתן ותאכלנו בהיתר שלא ע"י ביטול והא דבטל בא"מ כתבו שם טעם לזה בשם התו"ח יעוי"ש. והר"ן בנדרים פ' הנודר מן המבושל (נב) כתב דהטעם הוא משום לתא דמב"מ בפלוגתא דר"י ורבנן במנחות (כב) דר"י ס"ל דמב"מ לא בטיל ויליף מדה"פ ודה"ש. דאע"ג דדה"פ מרובה משל שעיר מ"מ עולה לשם דה"ש. ורבנן דפליגי עלי' ס"ל דלאו משום שיווי העצם שדומין במין. רק משום שיווי איכות ששניהם היתר. ומשו"ה דבר שהוא מותר לאח"ז מקרי גם עכשיו היתר ודומה להמבטל. אך אם הוא א"מ אז הבדל ושינוי זה שבעצם מבטל לי' להך קצת שיווי איכות. אבל במב"מ אדרבה מחזקו להך קצת שיווי איכות ולא בטל יעוי"ש

ובנוב"ת חיו"ד (סי' נג) הק' לו דלשי' הר"ן דטעמא דדשיל"מ לא בטל הוא משום שיווי איכות מדה"פ ודה"ש. וכיון שיש לו היתר לאח"ז ה"ז כמו מב"מ לר"י. א"כ לא שייך דשיל"מ אלא בלח ולא ביבש. דהא כתבו התוס' ביבמות (פ"ב) דלר"י דס"ל דמב"מ לא בטל אין זה אלא בלח ולא ביבש והוכיחו זה מכ"מ. וא"כ לשי' הר"ן אמאי אמרי' גם ביבש דשיל"מ לא בטל כמבואר בריש ביצה לענין ביצה שנולדה ביו"ט שהוא יבש ע"כ. והנוב"י שם תי' ע"ז דאטו גברא אגברא קרמית דהר"ן לא ס"ל הא דתוס' ותוס' לא ס"ל טעם. הר"ן יעוי"ש. אך לפענד"נ דאכתי אין זה מספיק. לפמ"ש בטעה"מ (פ"ד מיו"ט) דמשו"ה חידש הר"ן טעמא דמב"מ משום דסברא דעד שתאכלנו באיסור כו' לא שייך. רק לשי' הרשב"א המובא ביו"ד (סי' קט) לענין יבש ביבש שנתבטל חד בתרי דאוכלן אחד אחד ועל כל אחד שאוכל אומר אני היתר הוא ואמרי' כל דפריש מרוב היתר פריש. אבל ביחד אסור לאוכלן דאוכל האיסור בודאי. דלפי"ז אע"ג שנתבטל איכא איסור הכא בתערובות. אלא שאנו סומכין על כל דפריש מרובא פריש. בזה שייך למימר עד שתאכלנו כו'. אבל לשי' הרא"ש בפג"ה שהביא שם ברמ"א דס"ל דמותר לאכול ביחד משום דאמרי' דנהפך להיתר מה"ת ואין כאן איסור כלל לא שייך סברא דעד שתאכלנו כו' משו"ה חידש הר"ן טעמא דמב"מ עכת"ד שם. וא"כ לפי"ז הא דין זה דנהפך להיתר הביא שם הרמ"א גם בשם רבינו ירוחם שכ' כן בשם התוס'. וכ"מ באמת בתוס' מנחות (כב) ד"ה והן בולעות. א"כ ע"כ זקוקים תוס' לסברת הר"ן. והדק"ל דמנ"ל להתו' דביבש ג"כ דשיל"מ לא בטל

ונראה ליישב דיש להבין ד' תוס' שם ביבמות. וז"ל דוקא בדבר לח ומתערב אית לי' לר"י דל"ב כו' אבל בדבר יבש לא כו' וסברא הוא דדבר המתערב מתפשט הטעם בכל ההיתר ולא בטל. אבל יבש האיסור מונח במקומו אלא שאין ניכר היכן הוא כו' עכ"ל. ודבריהם צ"ב. דלכאורה נהי דביבש ליכא סברא דנתפשט כו' מ"מ לא יתבטל מגזה"כ דדה"פ ודה"ש דמב"מ לא בטל. ועכצ"ל משום דקרא לא מיירי אנא בלח. א"כ קשה למאי איצטריכו להך סברא. מה ראו התו' להמציא הכא טעמא לקרא. ונראה דהנה בלא"ה יש להק'. דהנה מבואר בבכורות (כג) דנבילה ושחוטה בטילות זו בזו לענין מגע אבל מטמא במשא משום דנושא הטומאה כאחד. א"כ מנ"ל לר"י דמב"מ ל"ב מדעולה לשם דה"ש. דהא שפיר עולה לשם דה"ש במקום שהוא וכמו במשא שנושא כח' ה"נ עולה כא'. ולא מיבעי לשי' הרמב"ם (בפ"א מאה"ט) שכ' הפרמ"ג באו"ח (סי' תמ"ב) דס"ל דהא דמטמא במשא הוא מה"ת ודאי תיקשי. דהא חזינן דאע"ג דבאמת בעל לכל מילי וכגון למגע מ"מ כיון דע"כ נושא הטומאה כא' משו"ה מטמא במשא. ה"נ אע"ג דמב"מ בטל עכ"ז עולה לשם דה"ש. אלא אפי' לשי' התוס' שם בבכורות דס"ל דהא דמטמא במשא הוא מדרבנן. וכן אפי' למ"ש הרמב"ם (בפ"א מאה"ט) דבהמה ששפעה חררת דם א"מ במשא. וכ' הכ"מ בשם הר"י קורקס דבלח ס"ל להרמב"ם דא"מ במשא דלח שאני שאינו עומד בפ"ע ונתערב ונתבלבל בכולו. עכ"ז מנ"ל למילף דלא בטל. דלמא כעין טומאת משא דגלי קרא דבמב"מ מטמא במשא מה"ת. וכן להרמב"ם לענין לח דאע"ג דלח א"מ במשא מ"מ זהו במבשא"מ. אבל במב"מ מטמא אפי' לח. ומשו"ה שפיר עולה לשם דה"ש בכל מקום שהוא אע"ג דמב"מ בטל

ולכן נראה דאה"נ דלא מצינן למילף מדה"פ ודה"ש אלא דעולה לשם דה"ש. והיינו דקם במלתי' דהאיסור כדאיתי' דמי. דהא פלוגתת הרשב"א עם הרא"ש ותוס' אי נהפך להיתר או לא הוא דוקא ביבש אבל בלח לכו"ע ע"כ ביותר מס' דליכא טעמא וליכא שום איסור בודאי נהפך להיתר. דאל"כ אמאי אכלינן ביותר מס' דהא הכא א"א לאכול אחד אחד וה"ה כאוכל ביחד. וכ"כ פרמ"ג בפתי' לה' תערובות יעוי"ש. א"כ הכא גבי דה"פ ודה"ש יליף ר"י דבמב"מ לכו"ע לא נהפך להיתר וקם במלתי'. וא"כ בלח אסור כולו דא"א לאכול אחד אחד דהא נבלל בכל