ונגש הכהן מז

בביהש"מ לדעת התוס'. דאיקבע איסורא לא שייך אלא או ב"ח. או חתיכה אחת שהיה לה חזקת איסור ואיתרע כגון נתגרשה ס' גירושין ס' קרוב לה ס' קרוב לו כמבואר בתוס' כתובות (כג) ד"ה תרוייהו אף דא"ח חטאת מחמת החזקה כיון דאיתרע. מ"מ חייב כמ"ש הרמב"ם (פ"ח משגגות) ועי' בס' ש"ש (ש"א פ"א) והשתא אם נאמר דהתוס' תופסין הא דאיקבע איסורא דביהש"מ. הוא מכח חתיכה אחת שהי' לה חזק"א ואתרע. וכפי שמראין פשטות דבריהם. הוא דבר שאין לו שחר. ורחוק לפענ"ד לפרש כן דבריהם. חדא שד' התוס' שם אין מורין כן. דעיקר דבריהם שם לצייר דמיון ב"ח וז"ל שם וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח ב"ח. כגון שעשה מלאכה ביהש"מ דספק יום או לילה כו' ע"כ. ותו דהא דחתיכה אחת שהיה לה חזק"א ואתרע דחייב א"ת הוא בחזקה גמורה. דאי לאו הא דאתרע הוי חזקה לענין חטאת. אבל הא דיום שבת הא אין איסורו אלא מכח חזקת היום. והוא חזקה העשויה להשתנות. דהא היום עומד לכך להשתנות ללילה וזמן ממילא קאתי. וכבר צוחו קמאי במ"ש תוס' יבמות (סח) ד"ה רישא לענין חזקת קטנות. דהוי חזקה שעשויה להשתנות כל רגע. עי' מהרי"ט (ח"א סי' י"א וסי' מ"א) ובפ"י קדושין בקו"א (ס"ד) ובט"ז יו"ד (סי' שצ"ז) ובס' שושה"ע (כלל י"ב). וכיון דבלא איתרע נמי לאו חזקה היא לענין חטאת. א"כ אף דאתרע מנלן למיחשבי' חזקה לענין א"ת. דהא לא דמי לחזקת א"א שנתגרשה ס' גירושין וכדומה. שוב ראיתי להגאון בס' נחל איתן (פ"ה משבת) לענין ביהש"מ דלא מהני חזקת יום דעשוי להשתנות וכבר בא השינוי. ויש להאריך עוד בזה והדברים עתיקים

ולכן נלפענ"ד שהדבר כפשוטו. דאין זה בגדר דאתרע חזקה שהיה לו. רק דנגד חזקת יום יש חזקת לילה ג"כ. ולכן הוי ביהש"מ ס' מן היום ס' מן הלילה ואין זה אלא ב"ח ממש. האחת איסור והאחת היתר ונתערבו. וכמו שהיום מוחזק באיסור שבת כמו כן יש חזקת היתר שכשיגמור היום תתחיל הלילה שהוא היתר ונתערבו בביהש"מ. וב' חזקות אלו ממש איכא גם בביהש"מ של ע"ש. ועי' בט"ז יו"ד (סי' שצ"ז) ושם מבואר דחזקה העשויה להשתנות עם חזקה דהשתא כי הדדי נינהו. ועכ"פ בב"ח דמביא א"ת הוא שיש בו חזקת איסור וחזקת היתר שניהם ביחד כמ"ש התוס' בחולין (מ"ג) ד"ה שאני. וה"נ הוי כמו ב"ח ומביא א"ת. ובכתובות (כב) בתוד"ה הבא וד"ה באשם כתבו דנגד חזקת א"א איכא חזקת דייקא ומינסבא והוי איקבע איסורא ודמי לב"ח יעוי"ש. אמנם מה דמחלקי התוס' בכריתות בין ביהש"מ של ע"ש למוצ"ש. י"ל דסברתם הוא דבעינן לענין א"ת שיהא דומה ממש לב"ח. דקודם שנולד הספק כבר הי' החזקת איסור בעולם. כמו שהחתי' האסורה הי' בחזק"א קודם התערובות ולידת הספק. וזה לא יצויר רק בביהש"מ של מוצ"ש וזמש"ש דאיקבע איסורא כולי יומא. כלומר קודם שנולד הספק שהוא הביהש"מ. משא"כ בע"ש דאחר שנולד הספק בא החזק"א אינו מביא א"ת ע"ז. ונראה דעפ"ז יהי' מיושב קו' הכרו"פ (סי' ק"י) על הש"ך דס"ל דספק דרבנן דאתחזק איסורא אסור. מהא דריש ביצה דמקשה מהא דספיקא אסורה ולא משני דמיירי דנולדה הביצה ביהש"מ דאתחזק איסורא ומוכח דספד"ר מותר אפי' בא"א. ולפמ"ש א"ש דביצה שנולדה בע"ש ביהש"מ בא החזק"א אחר שנולד הספק ולא מיקרי זה איקבע איסורא

והמג"א (סי' שמ"ב) כתב לחקור אם יש לחלק לענין שבות ביהש"מ של שבת בין ע"ש למוצ"ש. דאפשר באפוקי יומא מספיקא לא פקע קדושה וה"ר מהא דעירובין (לו) ככר זה היום קודש ומחר חול מספיקא לא פקעה קדושה ואם אמר היום חול ומחר קודש מספיקא לא נחתא קדושה יעוי"ש. ולפמ"ש הא באמת לענין איסור אין נפ"מ בין אפוקי יומא לעיולי. דסו"ס הוי ביהש"מ ספק מן היום וספק מן הלילה ואין נפ"מ אם חזק"א קודם לחזקת היתר או שחזקה דהיתר קודם רק לענין א"ת. אבל לענין איסור סו"ס יש כאן חזק"א וחזקת היתר בתערובת. והוה איסור. והא דמחלקינן שם בעירובין בין אפוקי יומא לעיולא. התם מלתא אחריתא הוא. דהתם מכח חזקת רשות נגע בה דהממע"ה. דאין מוציאין מספיקא מחזקת מי שהיו שלו דבהיום חול ומחר קודש מספיקא אין מוציאין מרשות האדם. והוא מכח חזקה דכל מה שיש ברשות האדם הוא שלו כמבואר בשו"ע חו"מ (סי' קלג) ובהיום קודש ומחר חול הוא המוציא מיד ההקדש. ומכח חזקת רשות דאין מוציאין מספיקא מרשות מי שהיו לו. משום דהממע"ה גוררת ג"כ למה ששייך לענין איסור עירוב אם יהא עירוב או לא. וכ"כ האחרונים ביו"ד בה' צדקה (סי' רנט) עיי"ש שהאריכו בזה קצת לענין הקדש בספק איסור דהקדש וצדקה שהוא להקל מכח דין הממע"ה. שוב מצאתי אח"כ בס' מקו"ח בחי' לה' תענית (סי' תקס"ב) שלמד ג"כ כוונת הש"ס דעירובין הנ"ל מכח ממע"ה וחזקת רשות

וממוצא הדברים אנו למדין. דלפמ"ש התוס' בכריתות דס"ל לענין א"ת בין ביהש"מ של ע"ש למוצ"ש. והוא משום דס"ל דבעינן שיהא החזקת יום האסור קודם לידת הספק. א"כ לפ"ז אין לדון ס"ס בתינוק שנולד ביהש"מ למול אותו ביו"ט שני. דהא לא מיירי אלא בשיום זה דיוט"ב הוא ספק שמיני ספק תשיעי. א"כ אם נבוא לדון על יום שלפני ביהש"מ שנולד בו א"כ הוה היום תשיעי ושלא בזמנו ודאי אסור. רק דשמא מיחשב ביהש"מ ללילה שאחריו. והוה היום שמיני. א"כ הוי זה חזקת יום האסור קודם שנולד הספק דהא אותו יום שמוליד האיסור הי' במציאות בעולם קודם שנולד הביהש"מ. ושייך בו א"ת וכל ספק דשייך בו א"ת לא מצטרף לס"ס וכמ"ש האחרונים (סי' ק"י)

פרט ח

אמנם בלא"ה תמוה לי פסק השו"ע שכ' דס' ביהש"מ אין מלין אפי' ביוט"ב ש"ג דהתוס' בשבת (קלה) כתבו דספק לא דחי שבת מסברא דמוטב שתדחה ס' מילה בשוא"ת ואל יחלל שבת מספק והא דאמרי' שם ערלתו ודאי ולא ספק הוא אסמכתא יעוי"ש. וכתבתי במקו"א דד' התוס' צ"ע דהא ס' מחויב במילה עושה ספק חילול שבת דאי מחויב דחי שבת ואין כאן איסור וכ"כ להדי' הגאון בס' כלילת יופי (מאמר ב' סי' ב'). והשתא כיון דגילתה תורה דודאי מילה דחי שבת וקום