ונגש הכהן לח

ב' בתוס' שם וס"ל לרבא הותרה פשיטא דקשה טובא איך מקשה לרבא מהא דר"ל דהא ודאי דפליגי בהכי. דרבא ס"ל הותרה ור"ל ס"ל דחוי' וה"נ תיקשי מנזיר (מ) דמביא הא דר"ל אליבא דר"א יעו"ש. והא למ"ש האחרונים הנ"ל ע"כ ס"ל לר"א הותרה וא"כ איך מייתי הא דר"ל אליבא דר"א וה"נ תיקשי מיבמות (כ) דאמר רבא לאו מלתא היא דאמרי דאמר ר"ל כו' והשתא אי ס"ל לרבא הותרה הא ע"כ לא ס"ל הא דר"ל ואי ס"ל דחוי' א"צ להא דר"ל וביותר תיקשי דבכל המקומות דמייתי הא דר"ל אמאי מייתי הא דר"ל טפי מכל תנאי ואמוראי דפליגי בש"ס בכ"מ וס"ל דטומאה דחוי' היא בציבור ומכ"ז משמע דר"ל ע"כ לכו"ע אמר להך סברא ואפי' למ"ד הותרה

וטעמא דמלתא נראה דביומא (ו) גרסינן היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב דכו"ע לא פליגי דעבדי טהורי ולא עבדי טמאי כי פליגי לאהדורי ולאתויי טהורי מבית אב אחרינא ר"נ אמר הותרה ור"ש אמר דחוי' איכא דאמרי אפי' היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב פליג ר"נ ואמר דעבדי נמי טמאין דכל טומאת מת בציבור רחמנא שרי' כו' ע"כ. הרי דלל"ק לא פליגי בזה אי דחוי' או הותרה אלא לענין אהדורי אהתירא שע"י טרחא ולהמתין ע"ז אנו יכולין לעשות בהיתר אבל היכא שההיתר לפנינו בלא טורח כלל לכו"ע עבדינן בהיתרא. והנה בכל המקומות שהובא הא דר"ל כד מעיינינן לא מיירי דבעינן לאהדורי אהתירא ע"י טורח רק שההיתר לפנינו כמו בהא דשבת (קלג) ואי איכא אחר כו'. ובנזיר (נז) בהקפת כל הראש וכן באידך דוכתי. ועפ"ז נראה מה שמחדש ר"ל הוא למימרא ממש כל"ק דיומא שם דבאיכא ההיתר לפנינו בלא טורח לכו"ע עבדינן בהיתר. ואפי' למ"ד הותרה וזמ"ש אם אפשר כו' כלומר דאפשר לפנינו בלא טורח. והשתא א"ש דבכל המקומות דמייתי הא דר"ל לא מייתי אידך תנאי ואמוראי דס"ל דחוי' דהש"ס לא מעייל נפשי' בהך פלוגתא כלל רק דמקשה מהא דכו"ע מודו ביה וס"ל הכי וביומא (ו) דפריך ונפרישהו שבעת ימים שלא יכנס אדם שם הוא טורח והוה כמו אהדורי

אך לל"ב דיומא שם דאפי' איכא טהורין בההוא בית אב פליגי וס"ל הותרה. צ"ל בהא דר"ל דמשו"ה אתי הא דר"ל לכו"ע ואפי' למ"ד הותרה כדמשמע בכמה סוגיות בש"ס וכמ"ש לעיל משום דאפי' לל"ב דיומא שם דס"ל דאפי' איכא טהורין לפנינו עבדי טמאין י"ל דדוקא מה"ת הוא כן כמו שכ' דכל טומאת מת שרי' רחמנא אבל מדרבנן מהדרינן למיעבד בהיתירא באיכא לפנינו בלא טורח ועי' במנחות (מ) בתוס' ד"ה כיון שכ' דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן ועי' בס' מה"ר בכלל עדול"ת (אות כו) שהוכיח דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן מהתוס' בפסחים (צה) שכ' שם דאף היכי דמה"ת אפשר לקיים שניהם כיון דמדרבנן אי אפשר דחי ומוכח דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן דאי מה"ת הא מה"ת באמת אפשר ואמאי דחי אלא ודאי דמה"ת אף דאפשר לקיים שניהם דחי והא דאמר ר"ל דלא דחי הוא רק מדרבנן ותמוה שנא זכר מדברי התוס' במנחות שם ונראה דכה"ג יש להוכיח ג"כ מהירושלמי (ר"פ ראד"מ) שהוכיחו דאסור לעשות מחיצה של ב"א בשבת מדהביאו לר"א דרך ר"ה ולא עשו מחיצה של ב"א ולכאורה הא איסור מחיצה של ב"א ודאי דאינו מה"ת אלא מדרבנן דהא אינו בנין של קבע כמבואר בעירובין (מד) וכיון דמה"ת עכ"פ אפשר אמאי לא עשו מחיצה של ב"א. וע"כ צ"ל דהא דר"ל אינו רק דרבנן וא"ש

ועכ"פ כיון דע"כ אי אפשר לומר דהא דר"ל תלי' בפלוגתא רק דלכו"ע אמר להך מלתא ואפי' למ"ד הותרה כדמשמע מסוגיות הש"ס וכמו"ש לעיל. ולל"ק דיומא שם י"ל דמה"ת הוא ולל"ב שם י"ל דעכ"פ מדרבנן הוא וכל היכי שאפשר לעשות בהיתירא שההיתר לפנינו בלא טורח לא דחי אף לסברא דהותרה א"כ אפי' נימא דר"א ס"ל הותרה עכ"ז אין זה מעלה ארוכה לקו' התוס' בשבת (קל) ודלא כאחרונים הנ"ל דהא הכא נמי יכולין להביא דרך גגות בלא טורח כמו שמביאין דרך ר"ה וההיתר לפנינו ובזה אפי' מאן דס"ל הותרה מודה בזה וכדר"ל

פרט ב

וראוי להתבונן בדברי התוס' שם בשבת (קל) בסיום דבריהם שכתבו שם עוד וז"ל וליכא למימר דגבי מילה דגלי רחמנא דדחי שבת לא אמרינן הכי. דהא לקמן גבי בשר אע"פ שיש שם בהרת יקוץ אמרי' כדר"ל עכ"ל. דלפי מה שבארנו דעיקר קו' התוס' הוא משום דכה"ג שדרך ההיתר לפנינו בלא טורח כדהכא שיכולין להביא דרך גגות לכו"ע לא דחי ואפי' לסברא דהותרה והוא עצמו סברא דר"ל ומבוארת ס' זו בל"ק דיומא שם שהבאנו לעיל. א"כ צ"ב דגם בלא הא דלקמן הך דבשר. מהיכי תיתי לחלק בזה ולומר דגבי מילה דגלי רחמנא דדחי שבת לא נימא הא דר"ל. דמ"ש מילה בשבת מטומאה בציבור דגלי רחמנא דדחי טומאה ומ"מ אמרינן להא דר"ל. כמבואר שם ביומא דאי איכא טהורין בההוא בית אב עבדי טהורין לכו"ע. וכמו"ש לעיל דהיינו הא דר"ל ממש דבאפשר לקיים שניהם בלא טורח ובלא אהדורי אמלתא דחי

וצ"ל לפמ"ש לעיל דלל"ב דיומא שם דאפי' איכא טהורין לפנינו עבדי טמאין א"כ הא דר"ל שמביא הש"ס בכ"מ אליבא דכו"ע ואפי' למ"ד הותרה. דבאפשר לקיים שניהם לא דחי ע"כ צ"ל שהוא מדרבנן ועפ"ז כתבו התוס' שיש לדחות קושייתם די"ל דהא דכו"ע מודו דבאפשר לפנינו בלא טורח לקיים שניהם לא דחי מדרבנן הוא דוקא בסתם עדול"ת דהא דדחי העשה להל"ת לאו משום דגלי קרא ע"ז עצמו להדי' דעשה זו ידחה ל"ת זו רק דדחי מכח הכלל דעדול"ת דילפינן משעטנז כמבואר ביבמות (ה). אבל בכה"ג דמילה שהתורה עצמה גילתה דעשה זו ידחה ל"ת זו בזה לא אמר ר"ל דגזרו ביה רבנן וטעמא דמלתא נראה דלאו משום דלא מצו רבנן לגזור בכה"ג וכהא דהט"ז יו"ד (סי' קיז) דאין כח בי"ח לאסור דבר המפורש כו' וכ"כ באו"ח (סי' תקפ"ח) ובחו"מ (סי' ב') דכה"ג לאו דבר המפורש הוא ועי' כתובות (לד) דמעשה שבת דרבנן