ונגש הכהן לד

ותו לא. וא"כ עיקר חסר מן הספר. דהא עיקר הטעם הוא משום דגזרי כו' א"ו דלא מפשינן גזירות הא אטו הא אם לא היכא דאמרו בהדיא וכמ"ש הרשב"א בתשו' (סי' רצ"ט) להדיא כן ועי' מג"א (סי' ש"ה סקי"א) במש"ש דאין מדמין גזירות חכמים זל"ז. וא"כ עכצ"ל דעיקר טעמא דרבנן משום הא דמבואר בש"ס משום דס"ל דמערבין לדה"ר ואף דלא גזרי' מצוה אטו דה"ר נמי א"ש הא דאסרי רבנן אע"ג דהשתא עירב לדב"מ. וטעמא הוא לפמ"ש לעיל (פ"ט) בביאור סברת הר"ן והריטב"א בפ"ג דסוכה, יעוי"ש היטיב במש"ש לעיל. דלפ"ז א"ש לרבנן דאין מערבין בפשיטות. דהא בשעת קנין עירוב בקבר. מרויח שני דברים ביחד שמותר לילך להמצוה. וגם אפי' תתבטל המצוה ואין לו צורך אחר ללכת באותן אלפים רק לדה"ר שרי לילך ע"ס עירובו. דהא ס"ל לרבנן דמערבין לדה"ר. א"כ הנאה זו מה שהברירה בידו לילך גם לדה"ר. הא נולדה ביחד עם ההנאה דדב"מ. שהתשמיש שנשתמש בקבר שעירב התיר שניהם ביחד. ומבואר ממ"ש לעיל (פ"ט) בביאור סברת הר"ן והריטב"א בפ"ג דסוכה בטעמא דהא דמודר ממעין דאינו טובל בימות החמה ואע"ג דמללה"נ מ"מ אסור משום הנאת הגוף דאית ליה עם המצוה. דעיקר הטעם הוא. דהך הנאה היה יכול להיות גם בלא המצוה. וגם בלא המצוה הוה מצי מיתהני הך הנאה עצמה ובכה"ג אסור יעוי"ש. וה"נ הך הנאה שהוא מותר בעירוב זה לדה"ר ג"כ, יכולה היא שתבא גם בלא המצוה. דהא ס"ל דמערבין לדה"ר לכתחלה אף בלא המצוה. דהא מערבין לדה"ר לכתחלה בלא מצוה וכל שאין המצוה מעכבת להנאה שתבוא מן האיסור דמי למודר ממעין וכמ"ש לעיל. ואף דעירב למצוה ומתכוין השתא בעירוב זה למצוה מ"מ פסיק רישא הוא דהא ע"כ סו"ס בא היתר דדה"ר אף שאינו מכוין. ואין שום הבדל בזה בין הך למודר ממעין דא"ט בו טבילה של מצוה בימוה"ח משא"כ לר"י כיון דא"מ לדה"ר א"כ אי אפשר כלל שהנאה דרשות שתבוא בלא המצוה ובכה"ג הוה כמו דלא הוי כאן רק הנאה דמצוה וכסברת הריטב"א והר"ן בפ"ג דסוכה שהובא לעיל. ומשו"ה שרי כיון דמללה"נ. והשתא שפיר מצי הרז"ה לפרש הא דמערבין בקבר בעירב למצוה של תורה וליכא להק' כקו' הטו"א דליגזור ר"י אטו מצוה דרבנן כדגזרי רבנן דב"מ אטו דה"ר, דז"א דגם רבנן נמי לאו מטעם גזירה אלא כמ"ש וא"ש. ומיושב קו' האחרונים הנ"ל על הרז"ה

אמנם יש לעיין בזה לכאורה ממ"ש הר"ן פג"ה דאע"ג דפ"ר אסור בדבר שא"מ מ"מ באיסור הנאה שרי וה"ר ממוכרי כסות כלאים (בשבת כ"ט) דמוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה כו'. ובטו"א שם הקשה ממודר ממעין דא"ט טבילה של מצוה בימוה"ח. דע"כ טעמא משום פ"ר דאסור. ולהר"ן דפ"ר שרי באיסור הנאה אמאי אתסר. אך בס' יד המלך יישב זה והובא בס' באר אברהם בחי' לר"ה (כח) דשאני איסור נדרים דקיי"ל דיש מעילה בקונמות וגבי מעילה אפי' מתעסק בעלמא ואינו מכוין ליהנות חייב כדאיתא בפסחים (ל"ג) דבמעילה חייב אינו מתכוין ומתעסק יעוי"ש. והשתא לפ"ז הדק"ל דכיון דזה מערב לדב"מ מדשרי ר"י אמאי אסור לרבנן משום הנאה דרשות דאית ליה בהדי מצוה דהא אינו מכוין להנאה דרשות אלא להנאה דמצוה ופ"ר שרי באיסור הנאה. אך י"ל דלהר"ן בדבר שאינו מתכוין ס"ל לרבנן כר"י דס"ל בשבת (כט) דדשא"מ אסור ובהא לא פליגי והבן

פרט יא

כתב הרשב"א בחי' לנדרים (ט"ו) בהא דהנאת תשמישך עלי אסור. דמשו"ה מיתסר. אע"ג דמללה"נ ומוטל עליו מצות פו"ר. משום דהא אינו מחויב להקים זרע דוקא באשה זו ואפשר באשה אחרת ע"כ. וכתב השעה"מ (פ"א משופר) להוכיח מד' הרשב"א אלו מדלא תי' כהר"ן דהיכא דאיכא הנאת הגוף עם המצוה אסור ולא אמרי' בכה"ג מללה"נ. ש"מ דס"ל להרשב"א דגם באיכא הנאת גוף עם המצוה ג"כ אמרי' מללה"נ. והא דבנודר מן המעין אסור לטבול בימוה"ח הוא משום דאיכא הנאת גוף אחר שגמר המצוה. וע"ז הקשה בשעה"מ שם מר"ה (כח) במודר הנאה מחבירו דמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה משום דמללה"נ. והתם הא אפשר באחר. ותי' ע"ז די"ל דס"ל להרשב"א דטעמא דמודר הנאה מחבירו לאו משום מללה"נ. אלא דס"ל דה"ט משום דסתם מודר מחבירו אין דעתו על דבר מצוה כמ"ש התוס' שם בד"ה המודר. ואף שהתוס' כתבו כן לס"ד בעלמא הרשב"א ס"ל דקושטא דמלתא הכי הוא עכ"ד. והנה כקו' השעה"מ ממש יש להקשות מדברי הרשב"א עצמו ביבמות (ק"ג) אהא דסנדל של עיהנ"ד חליצה כשירה. שהוא משום מללה"נ. וה"נ אפשר בסנדל אחר. עוד יש לעיין בזה מד' התוס' בחולין (ק"מ) בד"ה למעוטי שכ' דציפורי מצורע של עיר הנדחת כשרים לכפרה דאי משום הנאה מללה"נ וכדברים האלה כתב גם הרשב"א בחי' שם. וה"נ אפשר בציפורים אחרים. עוד קשה ממערב בקבר דאמרי' מללה"נ. והתם ג"כ אפשר לערב שלא בקבר. ובכל הני תיקשי. והנה השעה"מ תי' אהא דמודר מחבירו דאין דעתו על דבר מצוה. אמנם זה לא שייך אלא במדיר. דשייך למימר דממצוה לא אדרי'. אבל בשאר איסורים לא שייך זה. א"כ תיקשי מכל הני דאייתינן דלא שייך תי' השעה"מ. וביותר קשה גוף הסברא בזה דכיון דמצוה לאו הנאה הוא מאי איכפת לן דאפשר באחר סו"ס לא מתהני מידי ואמאי מתסר. ועוד דא"כ תיקשי משופר של עולה ושלמים בר"ה (כח) דאמר רבא דיצא מטעם דמללה"נ וכן בלולב של ע"ז בסוכה (לא) דיצא משום דמללה"נ והא אפשר בשופר ולולב שאינו של איסור

ונראה ליישב כ"ז באופן אם נאמר דלא אמר הרשב"א לחלק בזה בין אפשר ללא אפשר. אלא דוקא היכא דאיכא הנאת הגוף עם המצוה כהא דהנאת תשמישך עלי אבל היכא דליכא רק מצוה לבד אין נפ"מ בזה כלל. דכיון דמצוה לא מקרי הנאה דמללה"נ לא איכפת לן מה דאפשר באחר. דסו"ס הא לא מתהני כלל. ובזה יהי' מיושב כל הנ"ל דמה שהק' השעה"מ ממודר מחבירו דמותר לתקוע לו תקיעה ש"מ לק"מ. דאע"ג דאפשר באחר מ"מ כיון דלא הוה רק