ונגש הכהן לב

בס' דב"ח ה' חמץ (סי' א') שכ' דחמץ גם לריה"ג אינו שלו דאע"ג דס"ל דמותר בהנאה. מ"מ הוה אינו שלו מה"ט דבעמוד והשבת קאי יעוי"ש. אבל כל איסוה"נ הוה שלו והוא בעלים עליו. ומשו"ה שפיר כתב רש"י בעירובין (ל.) דמערבין באיסוה"נ והוה שלו

פרט ח

המחנא"פ ה' זכי' והפקר (סי' ד') הק' על הר"ן בנדרים (פ"ה) וכ"ה בחי' הרשב"א שם. דמי שאסר נכסיו ע"ע הוה כהפקירם ויטלו אחרים בע"כ. וז"ל דמאן לימא לן דמי שאסר על עצמו נכסיו דחשיב דהפקירם נימא דע"ע אסר בהנאתם אבל דעתו ליתן לצדקה לעניים דכה"ג לאו הנאה הוא דמללה"נ. וקו' זו הק' ג"כ הרש"ל ביש"ש ב"ק (סי' ס"א). ולכאורה ד' תמוהים מאוד. דהא אמרי' להדיא בנדרים (ל"ד) גבי מחזיר אבידתו דאף דמללה"נ מ"מ משתרשי לי' משום פרוטה דרב יוסף דלא בעי למיתב ריפתא לעניא. והתוס' בשבועות (מד) כתבו בהא דמודר משופר ומעין בר"ה (כח) דמותר בשל מצוה דמללה"נ דאף דמתהני פרוטה דר"י מ"מ יכול להתעסק בתקיעת שופר במקום שלא יבא עני. וא"כ לפי"ז ליתן לצדקה דבר האסור עליו בהנאה אין לך מתהני גדול מזה דהא פוטר עצמו שלו יתן ממון אחר. וראיתי להגאון נתיה"מ (סי' ער"ה) שהק' ג"כ על המחנא"פ דהא איכא הנאת עצמו דהעני יחזיק לו טובה

ונראה לפענ"ד ליישב דבריהם. דבאמת נהי דבצדקה נמי שייך לומר דמשתרשי שלא יתן ממון אחר מיהו הא משכחת לה דאינו מחויב בצדקה כהנו גוני דמבואר בשו"ע יו"ד (סי' רנ"א ס"ו) וברמ"א שם. ואי יהיב לעני ודאי דמצוה קעביד. א"כ כיון דבידו ליתנו לעניים בגונא דלא משתרשי ליה שוב אין זה הפקר דעכ"פ בעלים הוא עליו לענין זה. ומ"ש הנתיה"מ מהחזקת טובה דעני הוא תמוה. דאע"ג שכן כתבו התוס' בפסחים (כג) ד"ה ואבמה"ח. עכ"ז אין זה שייכות לד' המחנא"פ ורש"ל. דהא עכ"פ יכול ליתן לעני שאין מכירו או מתן בסתר כמבואר ביו"ד (סי' רנ"ע) באופן דלא שייך החזקת טובה

פרט ט

כתב הר"ן בנדרים (טו) אהא דאמרי' שם באומר הנאת תשמישך עלי דאסור. דמשו"ה מיתסר אע"ג דמללה"נ משום מצות פו"ר. משום דאיכא הנאת גופו לבד המצוה ובכה"ג אסור. וכמו מודר ממעין דאינו טובל טבילה של מצוה בימוה"ח מה"ט. דאיכא הנאת גוף עם המצוה. והק' ע"ז בשעה"מ (פ"ח מלולב) מעירובין (לא) במערב בקבר דאמרי' דשרי משום דא"מ אלא לדב"מ ומללה"נ. והתם מיירי נמי במצוה ללכת לבית המשתה כמבואר בעירובין (פ"ב) וכדמפרש רש"י שם בסוגיא דמערבין בקבר להדיא. וביה"מ הוה מצוה שיש עמו הנאת הגוף. וכ' ליישב זה דשם בהנאת ביה"מ אין גופו נהנה מקבר רק מביה"מ והקבר אינו אלא שגרם לו הנאה שע"י יכול לילך לביה"מ שהוא דבר המותר ובכה"ג שרי ע"כ. ואכתי אין זה מספיק ליישב קו' זו. דלכאורה קשה ומה בין זה למערב לדה"ר. או אי הוה מצוה עצמה הנאה דכ"ז אסור. והא אינו רק גורם. דבשעה שעושה הדה"ר או המצוה דאז נהנה. אין נהנה אז מגוף הקבר. רק שהקבר גרם לזה. א"ו דעכצ"ל דגבי עירוב עיקר ההנאה בשעת קניית השביתה. וכמו"ש בש"ס אסור לקנות בית באיסוה"נ ומשמע דהקנין בית עצמו היא ההנאה האסורה. דבאיסוה"נ אסור להשתמש לצורכו ולתועלתו תשמיש שיש בו הנאה. ובקנין בית זה נהנה שמתירו ומרויח אלפים ממקום עירובו ואותו הריוח בא בשעת קניית העירוב. ואע"ג שמפסיד לצד האחר. מ"מ דוקא בעירבו לו אחרים שייך לומר כן כמו"ש רש"י בעירובין (פ"א) דשמא אינו נוח לו. אבל בשמערב בעצמו ונוח לו שיפסיד במקום השני שפיר הוה הנאה וזכות מה שמשתכר ממקום עירובו. ועכ"פ עיקר הנאה בעת קניית השביתה. ואז שפיר הוה ההנאה מגוף האיסוה"נ. רק דאי משום מצוה הוא לא מיחשיב הך תשמיש דקנין בית הנאה כמו"ש רש"י בעירובין שם ד"ה כיון יעוי"ש במש"ש ועד קניית עירוב א"נ דמנטרא ליה משום מצוה היא ולאו הנאה הוא. והשתא במערב לביה"מ דהשתא לאו משום מצוה גרידא הוא. אלא משום מצוה שיש עמו הנאת גוף ג"כ. א"כ אע"ג דמצד דמהני הך תשמיש למצוה לאו הנאה הוא. מ"מ דל מצוה מהכא. הא אי לאו הך עירוב. לא הי' מותר לילך לביה"מ שהוא דה"ר והעירוב מתירו ואמאי שרי. ומ"ש השעה"מ דביה"מ אין ההנאה מגוף הקבר. אין זה מעלה ארוכה למחץ קו' זו דלאו אההיא הנאה אתינן עלה. רק אהך הנאה דמתהני בשעת קניית עירוב במה שמשתמש בגוף הקבר תשמיש שיש לו בו תועלת. שמסיר ממנו העיכוב שהי' מעוכב מלילך להדה"ר דביה"מ. וכ"ת משום דלא מתכוין לההיא הנאה דאינו מתכוין אלא למצוה. ז"א דהא פסיק רישא הוא. ובפ"ר לכו"ע אסור אף אינו מתכוין כמבואר בשבת (קל"ג) וסוכה (לג) וכ"ש דהכא לר"י קיימינן דס"ל דשא"מ אסור כמבואר שם ובשבת (כט) ואין נפ"מ בזה בין מתכוין לשא"מ. רק כיון דלפי האמת ע"כ מרויח אלפים להדה"ר. ואיך שיהי' עכ"פ אין דברי השעה"מ מספיקין בישוב קו' זו

איברא דקו' זו הכי מתרצינן לה. והוא עפימ"ש הר"ן והריטב"א בפ"ג דסוכה אהא דמייתינן התם ממללה"נ והק' דהא מתהני שכר מצוה בעוה"ב. ותי' דלא חשיב איסור באיסוה"נ אלא כשנהנה בגוף האיסור. אבל כל שאין ההנאה מן האיסור. אלא שגורם לו ריוח והנאה לא מתסר. וכהא דמודר ממעין דטובל בימות הגשמים. כיון שאין נהנה גופו ממעין. ואע"ג דמטהרו ומכשירו לכמה דברים. מ"מ אין זה אלא שהמעין גרם לזה אבל אין זה מגופו. וכן ביבמה שחלצה בסנדל איסוה"נ דכשירה החליצה משום מללה"נ. ואע"ג דניתרת בכך לעלמא אינו אלא גרמא עכת"ד. ולכאורה נראה שדבריהם עולין בד בבד עם ד' השעה"מ הנ"ל וכן הבין בס' בא"א בחי' לר"ה (כח). אבל לבבי לא כן יחשוב במטרת דבריהם. דלכאורה קשה ממחזיר אבידתו בנדרים (לד) גבי מודר דאמרי' שם דאסור משום