ונגש הכהן כט

ולדידהו א"צ רש"י לטעמא דהואיל. וכן עמד ע"ז ג"כ הגרעק"א בדו"ח שם ובתוספותיו למשניות עירובין (פ"ג אות י"ח) והוכיח שם בכמה ראיות דלרבנן ע"כ טעמא משום דחזי לאחרים בלא הואיל. וכתב הגאון תפארת ירושלים (שם) שראיותיו חזקות נצבות כמו נד ונדחק שם מאוד בישובו. ובשו"ת משכ"י חאו"ח (סי' קט"ו) עמד ג"כ בזה. ומש"ש בישובו צ"ע כאשר יראה המעיין

ונראה לפענ"ד ליישב זה. עפ"י שי' רש"י בפסחים (מח) במסקנא דסוגי' דחלה דל"ג בדר"א ור"י שם הואיל א"ב מתשיל עלה. משום דבחלה דלאו ממוני' לא אמרי' ע"י הואיל דא"ב מייתי לי' לרשותי' דלהוי ממוני'. ויש לעמוד ע"ז מעירובין (ל) דאמר להדי' בתרומה א"ב מתשיל עלה ומ"ש חלה מתרומה. ולכאורה הי' נראה לומר דהחילוק מבואר דבעירוב לא בעי דין ממון רק שיהא חזי לאכילה. ולענין זה שפיר אמרי' דמשום דבידו למתשיל הוי זה חזי לאכילה כאלו כבר אתשיל משא"כ היכא דבעינן דין ממון כמו בחלת חמץ לעבור בב"י כיון דלאו ממוני' הוא לא אמרי' דהוה ממוני' ע"י הואיל. וכה"ג כתב הצל"ח בפסחים שם לענין מוקצה דאע"ג דרש"י במסקנא כתב דל"ג הואיל א"ב מתשיל היינו לענין איסור חמץ כמו"ש רש"י שם הטעם כיון דעתה אינו שלו לא אמרי' שיעבור בב"י הואיל וא"ב מייתי לי' לרשותי'. אבל לענין היתר אפי' ביו"ט דלא יוחשב מוקצה שפיר אמרי' הואיל א"ב מתשיל עכ"ד. איברא שלפענד"נ שזהו נגד החוש והשכל. דכיון דלענין ממון ע"כ אנו תופסין פת זה דאכתי לאו ממוני' הוא. ודיינינן פת זה כקודם השאלה. כאילו אכתי לא שאיל עלי'. שוב א"א שנסתור עצמינו לומר דהוי חזי לאכילה. ולמיחשבי' כאילו כבר נשאל עליו. דאיך ארכבינן לי' להך פת אתרי ריכשי

ולכן נלפענ"ד דלסברא זו דבמידי דלאו ממוני' לא אמרי' הואיל דליהוי ממוני'. הוא אפי' היכי דלא בעי דין ממון רק דין אכילה כה"ג דעירוב. ג"כ לא אמרי' כלל הואיל אפי' לענין אכילה. והא דפריך בעירובין שם תרומה נמי נימא אבמ"ע. נראה דטעמא הוא משום דע"כ סומכס בכל גוני אמר למילתי' כמו"ש התוס' שם ד"ה תרומה. ושם (לא) ד"ה דמאי' יעוי"ש. א"כ ע"כ דמיירי נמי בגונא דהתרומה הוה ממוני' כגון שלקחה מכהן או נתנה לו כמו"ש רש"י בסוכה (לה) גבי תרומה טהורה. או כגון הא דגיטין (ל) המלוה את הכהן כו' או משום דע"כ מיירי נמי בטבלים שנפלו מבית אבי אמו כהן כמבואר בקדושין (נח) דמעשרן והן שלו ומקדש בהן את האשה כמבואר שם. א"נ י"ל דפריך למ"ד דטוה"נ הוה ממון. משו"ה פריך דנימא א"ב מתשיל עלה. והא דמשמע מד' רש"י בעירובין שם בסוגי' דככר זה עלי דאמרי' הואיל אבמ"ע בנדר והקדש אע"ג דאיסוה"נ נינהו ולא הוה ממוני' וכמו"ש לעיל (פ"ב) יעוי"ש. י"ל דהתם אזיל לפירושו בפסחים שם בתחלת הסוגי' לגי' הרי"ף והתוס' דגרסי' הואיל אבמ"ע. אבל למסקנא דחזר בו וס"ל דל"ג אבמ"ע ודאי דצ"ל כמו"ש

ועפי"ז י"ל דלא רצה רש"י לפרש כמו"ש התוס' שם דטעמא משום דחזי לאחריני. ולפירושם שם עיקר קו הש"ס הוא למ"ד דמערבין לדה"ר כמוש"ש התוס'. דזה נראה לרש"י לדוחק. דאיך מקשה כ"כ בפשיטות לר' אבהו. דלא מצינו דס"ל דמערבין לדה"ר רק לפי אוקימתא דרבא שם בעירובין (לא). אבל לרב יוסף שם לכו"ע א"מ אלא לדב"מ. וא"כ י"ל דר' אבהו כרב יוסף ס"ל. ואין התחלה לקו' הש"ס. הן אמת דלפמ"ש לעיל (פ"א ופ"ב) איכא ר"מ דס"ל דמערבין בפת לדה"ר אף לרב יוסף. א"כ מתנא איכא למיפרך שפיר לר' אבהו. כדפריך הש"ס כן בכמה דוכתי. נימא כתנאי אמרה למילתי'. אך כל מ"ש בזה לעיל דלר"מ מערבין אף לדה"ר הוא לפירושו בל"ק שם דטעמא משום איסוה"נ הוא אבל לל"ב שם י"ל דס"ל כתוס' שם בד"ה ככר. רק דא"ל דלא אמרי' כלל הואיל במידי דלאו ממוני'. וכדס"ל לרש"י במסקנא דסוגי' דחלה בפסחים (מח) ומשו"ה פירש"י שם בל"ב דבככר זה עלי מערבין ובהקדש א"מ. והוא משום דעיקר טעמא דרבנן משום דחזי לאחריני בלא טעמא דהואיל וכמו"ש לעיל בשם הגרעק"א. והקדש דל"ח לכל א"מ. והכא בפסחים (כג) אזיל רש"י לפמ"ש במסקנא דסוגי' דחלה בפסחים ובל"ב דסוגי' דככר זה עלי בעירובין. ולכן מפרש רש"י דהקו' מתפרשת גם למ"ד דא"מ אלא לדב"מ. רק דפריך אליבא דסומכס. דלדידי' ע"כ הא דמערבין הוא משום הואיל וכיון דלר' אבהו אסור בהנאה ולא הוה ממוני' ולא אמרי' הואיל א"ר איך מערבין. ואף דלסומכס הא באמת ס"ל דא"מ בתרומה. מ"מ הא עיקר הטעם משום דהדרא לטובלה ואין מגביהין תרומות ומעשרות משום שבות. וס"ל דל"ג ע"ש ביהש"מ כדמוכח הסוגי' בעירובין שם הא לא"ה גם בתרומה מערבין משום הואיל. ומוכח דאף דכתיב בי' אכילה לא מתסר בהנאה ודלא כר' אבהו. וא"כ עכ"פ דר' אבהו כתנאי. דהא סומכס ע"כ דלא כותיה

פרט ו

גרסינן בסוכה בפ' לולב הגזול (לה) דאתרוג של תרומה טהורה אם נטל כשר. דלמ"ד דבעינן היתר אכילה הרי י"ב היתר אכילה. ולמ"ד דבעינן דין ממון הרי י"ב דין ממון. וכ' רש"י הרי יש בו היתר אכילה לכהן וישראל נמי נפיק בי' אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לב"ב כהן ופדיון אין לה והאומר כן רשע הוא ע"כ. והנה כבר האריכו בד' רש"י הנ"ל הרמב"ח בכפו"ת והשעה"מ (פ"ח מלולב) ובשו"ת בני"ע חאו"ח (סי' לג) וכן מצאתי אח"ז רב שעמל בד' רש"י זו בשו"ת ראשית ביכורים (סי' ג') וטרחו ליישב דבריו יעוי"ש. והנה לד' כולם אחרי כל האריכות שהאריכו בזה. ובשו"ת ר"ב הנ"ל לא עלתה בידו רק לעשות הגה"ה גדולה בד' רש"י והוסיף י"ב תיבות וכ' שיש כאן טעות הניכר יעוי"ש עכ"פ הא דכ' רש"י בשלקחה מכהן כולם מפרשים דפי' כן כי היכי דליהוי ממוני' והוה ב' דין ממון. וע"ז תמוה אתמה מאוד לפענ"ד. דבהך דיבור דמפרש רש"י להך מ"ד דס"ל דלא בעינן דין ממון רק היתר אכילה מי דחקו לרש"י ליכנס בפרצה דחוקה זו דמיירי בשלקחה מכהן. הא בפשיטות א"ש בתרומה שתרם הישראל מפירותיו יוצא בו משום דחזי לכהן כמו"ש תוס' או