ונגש הכהן כח

א"כ לא מוכח מדלעיל מידי. דהא י"ל משום דגזרו ע"ש ביהש"מ

ונראה ביאור דבריהם. עפימ"ש התוס' שם בד"ה אלא דמשו"ה לא הוה נזיר ביין שבות למיתשיל עלי' כמבואר בשבת (קנ"ז) משום דלצורך השבת שרי והכא מתיר אותו שאלה זו לשתות יין בשבת. וכ' במהרש"א וז"ל ר"ל דבשאלה זו מותר הנזיר לכל יין שבעולם משא"כ לעיל גבי תרומה דלא הותרו לו אלא אותן פירות וכיון דא"צ להו בשבת אין זה צורך שבת עכ"ל. הן אמת שד' מהרש"א צ"ע. דלמאי דמסיק ומאי פסקא וכ' התוס' לקמן (לא) ד"ה דמאי דפריך הכי משום דמסתמא משמע לי' דמיירי בכל ענין. וכתבו שם דגם הא דפריך שם אמאי הא לא חזי לי' הוא ג"כ משום דמסתמא משמע לי' דמיירי גם בב"ס מצומצמות. וכ"כ הגאון רעק"א בתוספותיו לעירובין (פ"ג אות י"ח) דרבנן ע"כ טעמייהו משום דחזי לאחרים בלא הואיל. דמסתמא ע"כ מיירי שם בב"ס מצומצמות דליכא למימר הואיל ולפי"ז בכה"ג מי הא ודאי דמקרי אינש דצריך לה לשבת. וכיון דמסתמא ע"כ מיירי בכל ענין. א"כ ע"כ דמיירי נמי גם בצריך להם שבת. ובצריך להם דאינו שבות אמאי א"מ. ועכצ"ל משום דהדרא לטיבלה ואסור לתקן משום שבות וכדמסיק. א"כ א"צ לכל מ"ש בזה. ובתוס' ד"ה לא נחשדו כתבו דמיירי בא"צ להם יעוי"ש. התם י"ל משום דאכתי לא אסיק הא דפריך ומאי פסקא. והו"מ למיפרך עלה ומאי פסקא אלא דעדיפא מיני' פריך לי'. איברא דעכ"פ מבואר דבצריך להם בשבת ליכא שבות למיתשיל עלייהו ומבואר ג"כ דשי' התוס' דמסתמא ע"כ איירי בכל ענין ועי' סוכה (כט) ר"פ לולב הגזול במ"ש קפסיק ותני כו' ותוס' שם

ועפי"ז י"ל דהרגישו התוס'. דהנה לרבנן באמת אינו מוכח דס"ל כלל הך סברא דהואיל. ובפסחים מו) הוא פלוגתא דתנאי ואמוראי. דדוקא סומכס דפליג בתרומה ומודה בנזיר ביין ע"כ מוכח דס"ל הואיל אבל רבנן לא. ולמסקנא שם דסומכס ס"ל דגזרו ע"ש ביהש"מ. א"כ א"ש הא דטבל דא"מ בו לכו"ע לפי המסקנא. דלסומכס משום דגזרו כו' ולרבנן משום דלא אמרי' הואיל. וא"כ הך סברא שחידשו תוס' דלא אמרי' הואיל במידי דל"ח בכל נפל בבירא. דהא י"ל דמאן דס"ל דאמרי' הואיל הוא אפי' במידי דל"ח לכל. ולכן הוכיחו מהקדישות דמסתמא ע"כ מיירי בכל ענין ואפי' בצריך לשבת דאינו שבות למיתשיל ומ"מ אין מערבין. ואי מהקדישות דמתני' י"ל דדלמא מתני' לאו סומכוס הוא. דאע"ג דכ' התוס' לקמן (לא) ד"ה דמאי. דהא דפריך דמאי הא לא חזי לי' לסומכס פריך. והוא עפימ"ש תוס' בסוכה (לה) ד"ה דא"ב דז"ל דמתני' כסומכס נמי אתיא. מדפליג בתרומה ולא פליג בדמאי. אך התוס' בשבת (קכ"ז) כתבו וז"ל הומ"ל כדלעיל כיון דחזי לאחריני' אלא כיון דמשכח טעמא דאפי' לדידי' מצי חזי אמר ובפכ"ש ובפ' ש"ש איצטריך להך טעמא עכ"ל. ומדלא חשבו הא דעירובין ג"כ בהדי הנך דאיצטריך להך טעמא נראה דהתוס' בשבת ס"ל באמת דגם בעירובין הך טעמא דא"ב מפקיר הוא לרוחא דמלתא דמשכח טעמא דאפי' לדידי' מצי חזי. והא דלא פליג סומכס בדמאי אינו מוכרח כ"כ. די"ל דגלי סומכס דפליג בתרומה ומודה בנזיר ביין וע"כ דטעמא משום הואיל. וממילא היכא דליכא הואיל א"מ. ומשו"ה א"צ לאפלוגי תו בהדיא. כנ"ל לתוס' דשבת. ולסברא זו י"ל דמתני' לאו סומכס. וטעמא דא"מ בהקדש וטבל משום דלית לי' הואיל. דהא בלא"ה עיקר טעמייהו דרבנן משום דחזי לאחריני בלא הואיל. כדמוכח מתוס' עירובין שם ד"ה דמאי. ותוס' סוכה שם ד"ה דא"ב. ולכן הוכיחו מדלעיל. דר"א אמר דא"מ בהקדש. ור"א ס"ל בפסחים (מו) דאמרי' הואיל. ואע"ג דס"ל דגזרו ע"ש ביהמ"ש וכמו"ש לעיל. מ"מ הא ע"כ כיון דמסתמא מיירי בכל ענין מיירי נמי בצריך לשבת דאינו שבות ומ"מ א"מ. וע"כ מוכח דבל"ח לכל לא אמרי' הואיל. מיהו לרש"י בל"ק שם דמפרש משום איסוה"נ לא מוכח באמת הך סברא. אך התוס' לשי' לעיל בד"ה ככר. שכ' דא"א לפרש משום איסוה"נ הוכיחו שפיר

ולפי המבואר מיושב ד' הרא"ש הנ"ל. דרב הונא שהוא אמורא דכ"ש דהו"ל לפרש דבריו ביותר כמו"ש תוס' בשבועות (כ"ו) ד"ה אלא. מדסתים ע"כ דמיירי בכל גוני. ומיירי גם באין צריך להם דהוה שבות ועכ"ז מערבין וע"כ משום דחזי לאחריני. ודלא כסומכס וא"ש

ובעיקר סברת התוס' דבלא חזי לכל לא אמרי' הואיל איכא לעיוני מסוגי' דפסחים (מו) דאמרי' שם הואיל בחלה לר"א. והתם בחלה שנטמאת מיירי דל"ח לכל. ואפי' לכלבו של כהן לא חזי חלה טמאה ביו"ט כמו"ש תוס' בביצה (כז) ועי' ברש"י שם. ואפי"ה אמרי' הואיל. ובשעה"מ (פ"ח מלולב) ובמחנא"פ (סי' ד') בה' זכי' והפקר כ' להדי' דתרומה טמאה לא חזי לכל. וא"כ מ"ש חלה מתרומה דאין הפרש בין זל"ז כלל. ובעמדי בזה ראיתי בשעה"מ (פ"ח מחמץ) שכ' וז"ל וכן ההיא דחלה בפ' א"ע דעד שלא תחמיץ היא ראוי' לכהן אמרי' הואיל. והביא שם תשו' הרשב"א כ"י שכתב להדי' כן ועכ"פ השעה"מ מיחלפא שיטתי' בזה ממ"ש הוא עצמו (פ"ח מלולב) דתרומה טמאה ל"ח לכל. וצריך לחלק בין חלה ותרומה טמאה לכל מידי דל"ח לכל כמו הקדש וטבל. ואולי י"ל דבחלה ותרומה טמאה כל איסור בפ"ע חזי לאחרים. דאסור חלה בלא טומאה חזי לכהן. ואיסור טומאה בלא חלה חזי לטמאים. ואין אנו דנין בזה מצד העיסה כמו שהוא עכשיו דהעיסה ל"ח לכל. רק מצד האיסור שאנו דנין עליו לסלקו ע"י הואיל. משא"כ הקדש וטבל. וה"ה באיסור חמץ בחלה אחר שהחמיצה

פרט ה

כתב רש"י בפסחים (כג) אהא דפריך לר' אבהו דס"ל בכ"מ שנאמר אי' אכילה גם הנאה במשמע מהא דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה דכתיב בהו אכילה. וכ' רש"י דטעמא דמערבין הוא משום הואיל א"ב מיתשיל אנזירותי' וכן בתרומה ע"כ. והוא תמוה וכבר עמד ע"ז במהרש"א שם. דהא הך טעמא דהואיל לא איצטריך רק לסומכס. דלרבנן בלא"ה מערבין בלא טעמא דהואיל רק משום דחזי לאחרים. וגם לסומכוס דוקא בנזיר ביין אבל לא בתרומה. והש"ס נקט דמערבין בתרומה והוא לרבנן