ונגש הכהן כז

פרק ג

כתב רש"י בעירובין (לו) אהא דבעי רבא ככר זה היום קודש ומחר חול אי קני עירוב יעוי"ש. וכ' רש"י אהא דמחר חול היינו שיהי' חול על מעות שיש לו בתוך ביתו ע"כ. והוא תמוה. דלרבא עצמו בנדרים (כט) דס"ל דקדו"ד פקע בכדי לא הוצרך לפרש כן. דהא בפשיטות א"ש. ובמחנא"פ ה' צדקה (סי' י"ב) הרגיש בזה וכ' דאביי מותיב לרבא שם ושתיק לי'. משו"ה י"ל דחזר בו רבא. והדוחק מבואר. שוב ראיתי דבשעה"מ ה' לולב הק' כן שם (בפ"ח) והניח בצ"ע. ונלפענ"ד ליישב זה. דהנה בגמ' שם בנדרים איתא אהא דהרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו אין להם פדיון דפליגי בזה ב"פ ועולא דבר פדא אמר דאי פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו נקצצו פודן פעם תחת ודיו. ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן. וכתב הר"ן שם בד"ה וכתב הרשב"א דלדעת הרשב"א מודה עולא לב"פ דקודם שנקצצו אי פדאן חוזרות וקודשות. ולא פליג אלא דלאחר שנקצצו שוב אין פודן. ובשם הר"מ קרטבי ז"ל הביא דב"פ ועולא בתרתי פליגי והא בהא תלי'. דלב"פ דלאחר שנקצצו ל"פ בכדי משו"ה ס"ל דפדאן חוזרות וקודשות דאל"כ למה לי' למימר עד שנקצצו. אם לומר דלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא אי אפשר דקדושה לא פקעה בכדי. וכיון שכן למה לא הקדישן לחלוטין ואמר עד עולם. וע"כ לומר שאפי' יפדם קודם שנקצצו תהא קדושתן עליהם. ולעולא הא דאמר עד שיקצצו הוא שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא. אבל קודם שיקצצו פדאן א"ח וקודשות עכ"ד. ואם נאמר דרש"י כשי' הר"מ קרטבי ס"ל א"ש ד' רש"י בעירובין (לו) שם ויש לכוין כן בד' רש"י שם בנדרים (ל') בסוף הסוגיא בד"ה פדאן להמעיין שם

ובהא דעירובין שם באמר היום קודש ומחר חול. י"ל ג"כ לשי' הרמ"ק הנ"ל דאם כונתו הי' במ"ש ומחר חול שיצא לחולין בכדי ככל קדו"ד לרבא שם בנדרים. ממילא ע"כ הי' כונתו במ"ש היום קודש דכל שלא יגיע יום מחר אם פדאן יהא מחולל. משא"כ אם הי' כונתו דלמחר יהא חול ע"י פדיון וחילול ובכדי לא פקע. א"כ מ"ש היום קודש דאם פדאן חוזרות וקודשות כל היום עד שיעבור היום. והנה לכאורה לפי מה דס"ל לרבא דקדו"ד פקע בכדי, א"כ מ"ש מחר חול היינו שיהא נפקע בכדי. בזה הוק' לרש"י דח"כ אין מקום לבעי' דרבא. דהא לפי"ז אם פדאן עד שיעבור היום הוא פדוי ומחולל. א"כ אמאי לא לימא א"ב פריק לי'. בשלמא א"ב מתשיל לא אמרי' דהוה שבות וכמו"ש לעיל (פ"ב). משא"כ א"ב פריק ע"מ שבביתו דשרי ביהש"מ וכמו שהוכחתי לעיל שם (פ"ב) א"כ אמאי לא אמרי' א"ב פריק לי'. ואין לומר נמי דמשום איסוה"נ הוא דלא מהני לי' הואיל וכשי' רש"י בעירובין (ל) בסוגי' דככר זה עלי בל"ק דרש"י שם וכמו שהובא לעיל (פ"ב). ז"א דהא כבר נתבאר לעיל (פ"א) דרב יוסף ס"ל דאם מערבין בדבר דלאו עיקר עירוב הוא א"מ אלא לדב"מ יעוי"ש. ורבא דהוה תלמידי' דרב יוסף כנודע מסתמא כרבי' ס"ל. ועי' ביצה (מ) דמקשה הש"ס והא רב הונא תלמידי' דרב הוה והאמר רב כו'. ובשבת (מד) לאו משום דר"א תלמידי' דר"י דל"ל מוקצה. ובפסחים (קו) שבקיה כרבי' ס"ל. ועי' שבועות (יג) מיהו אורחא דמלתא דתלמיד כרבי' ס"ל. ועי' מכות (ח) תוד"ה נשמט. וברכות (נד) תוס' ד"ה פטריתון ועי' מו"ק (כד). ואע"ג דבסוגי' דמערבין בקבר בעירובין (לא) מוקי רבא פלוגתייהו דר"י ות"ק שם אי מערבין לדה"ר ודלא כאוקימתא דרב יוסף ס"ל שם. מ"מ לדינא ע"כ דרבא כרבי' רב יוסף ס"ל. וכיון דהלכה כר' יהודא בעירובין (נא) דעיקר עירוב ברגל כדפסק הש"ס שם ופוסקים. א"כ בעירב בפת ע"כ דס"ל לרבא דא"מ אלא לדב"מ. וכיון דמללה"נ אין כאן משום איסוה"נ. ועכ"פ לפי"ז אין מקום לבעי' דרבא

ולכן כתב רש"י דהכא ע"כ שאני מכל הקדש דס"ל לרבא דפקע בכדי. דלאיזה צורך אמר ומחר חול דהא כיון דאמר היום קודש. משמע דדוקא היום יהיה קודש. וממילא כשיעבור היום פקע קדושה. ועכצ"ל דכונתו הי'. דהכא לא יהא ככל קדושה דפקע בכדי. רק שיהא מחולל ע"י פדיון וחילול ע"מ שבביתו. ולשי' הר"מ קרטבי הנ"ל. אי לאחר זמנם לא פקעי ממילא. אז קודם זמנם אם פדאם חוזרות וקודשות. ומשו"ה לא מצינן למימר הואיל א"ב פריק. דאפי' פריק לי' הדר קדיש. והשתא שפיר מיבעי לי' לרבא. וכן במחר קודש ג"כ י"ל דהוה סגי לי' במ"ש דמחר יהי' קודש. דממילא ידעינן דהיום חול. א"כ לאיזה צורך אמר דהיום חול א"ו דבא לומר דדוקא היום יהא חול. אבל למחר יהי' דוקא קודש דאפי' פדאן יהי' חוזר וקדוש. ומשו"ה בעי לה רבא אי קנה עירוב ביהש"מ דלא שייך למימר הואיל כו' וכמו"ש

פרט ד

כתב הרא"ש בעירובין בפ' במ"ע (סי' ב') דלית הלכתא כסומכוס. דהא ר"ה דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו בה הוא דלא כותיה יעוי"ש. והק' ע"ז הגרעק"א בתוספותיו לעירובין (פ"ג אות י"ח) דהא שפיר י"ל כסומכוס דהא אפשר בשאלה כדמודה בנזיר ביין. וכן הק' בס' בית מאיר לאו"ח (סי' שפ"ו) והניחו הגאונים הללו קו' זו בלי יישוב. ולפענד"נ ליישב זה. עפ"י מה שראוי לדקדק בתוס' עירובין (ל) ד"ה ולפרוש עלה ממקו"א שכ' דמקשה הכי משום דס"ד דל"ג ע"ש ביהש"מ. שוב הק' וז"ל וא"ת א"כ אמאי קתני מתני' אבל לא בטבל הא חזי לתקוני בהש"מ וי"ל דמידי דל"ח כלל כמו טבל ל"א הואיל א"ב מתקן ותדע דאמר לעיל דא"מ בהקדשות אע"ג דאפשר למיתשיל עלייהו ע"כ. וקשי' לי בגוה דמאי אולמא להו הקדש טפי מטבל שחיזקו מזה סברתם יותר שכ' ותדע כו'. ועכ"פ לא הול"ל רק ועוד דאמר לעיל כו'. תו קשי' לי דאמאי שבקו מתני' דטבל דמיירו מיני' ושם מבואר דא"מ בהקדש ושבקו לה ומייתו הא דלעיל. תו קשי' לי אהא דמייתי מדלעיל. דהא הך דאמר לעיל דא"מ בהקדושות הוא ר"א. ור"א ס"ל לקמן (לד) דגזרו ע"ש ביהש"מ יעוי"ש היטיב באוקימתא דרב ושמואל שם. וגם לאוקימתא דאביי ורבא שס ג"כ ס"ל לר"א דגזרו כו' לדעת התוס' שם ד"ה בעי.