ונגש הכהן כה

עירוב הוא ג"כ מערבין אף לדה"ר ודלא כרב יוסף. דאי ר"מ וטעמיה משום דפת עיקר עירוב הוא. א"כ הי' יכול להיות פלוגתא זו עצמה בעירב ברגל. דלת"ק דלאו עיקר עירוב הוא מותר. ולר"י דעיקר עירוב הוא אסור. וא"כ אמאי לא פליגי בעירב ברגל ולהיפך. ואי קשי' לך דמאי נפ"מ בזה אי פליגי בפת או אי הוו פליגי ברגל ולהיפך. וכיון דאין נפ"מ בזה אין זה הוכחה כלל כמובן. ע"ז אמינא דודאי נפ"מ רבתא איכא בהא. דבאמת אי ת"ק ור"י תליא מחלקותם בהא דר"מ ור"י בפת אי הוה עיקר עירוב או לא. טפי הו"ל לאיפלוגי ברגל ולהיפך דאי הוו פליגי בעירב ברגל ולהיפך ליכא למטעי במידי. רק דפליגי מהו עיקר עירוב. דלת"ק עיקר עירוב בפת ולר"י עיקר עירוב ברגל. דליכא למימר דלכו"ע עיקר עירוב בפת ולר"י דאסור משום דמערבין לדה"ר אף בדבר דלאו עיקר עירוב. דזה ודאי ליכא למימר. דהא ר"י ס"ל דעיקר עירוב ברגל. וגם ליכא למימר דלכו"ע עיקר עירוב ברגל. דא"כ מ"ט דת"ק דמותר. דהא לשי' זו בעירב בעיקר עירוב ליכא למ"ד דא"מ אלא לדב"מ. ולכו"ע מערבין אף לדה"ר. א"כ אי הוו פליגי ברגל ולהיפך ליכא למטעי במידי. אבל השתא דפליגי בעירב בפת ולת"ק אסור ולר"י מותר. י"ל דלכו"ע עיקר עירוב ברגל. ות"ק דאסר משום דאף פת דלאו עיקר עירוב מערבין אף לדה"ר ודלא כרב יוסף. ואי טעמא דת"ק משום דעיקר עירוב בפת טפי הו"ל לאיפלוגי ברגל וכמו"ש ומזה יצא להש"ס דרב יוסף ע"כ כתנאי וע"ז מסיק לא דכו"ע כר"י ות"ק דאסר משום דמ"ס כו'

ועכ"פ עפ"י כל החזיון הזה מיושב קו' התוס' בפשיטות. דאפי' נימא דטעמא דר"א בככר זה עלי דא"מ בו וכן בהקדש הוא משום איסור הנאה עכ"ז אין זה קו' לרב. די"ל דס"ל לר"א כר"מ. דעיקר עירוב בפת ומערבין לדבר הרשות ומשו"ה אסור. והנה אם דברינו חומה היא נבנה עליה טירת כסף וכמו שיבואר

פרט ב

כתב רש"י בעירובין (לא) אהא דאמרי' במתני' שם דא"מ במעש"ש והקדש שלא נפדו פירש"י וז"ל שם ואע"ג דמצי פריק להו השתא מיהא לא פריק ע"כ ויש לעמוד ע"ז דלכאורה מאי בעי רש"י בזה. דהא פשיטא דאכתי לא פריק כדקתני שלא נפדו. רק דכנראה הרגיש רש"י בזה דאמאי לא נימא הואיל א"ב פריק וחזי ליה וכדקיי"ל בפסחים (מו) דאמרי' הואיל וכמוש"ש הרי"ף ופוסקים. אמנם ע"ז לא מפרש ומשני מידי. ועכ"פ הול"ל בקיצור ול"א א"ב פריק לי'. כיון דסו"ס לא יהיב טעמא בהא דלא אמרי' הואיל. תו קשיא לי דאמאי לא מיירי מהואיל א"ב מתשיל עלה דמיירי מיני' כולה סוגיא דסומכוס שם ושביק לה ומיירי מא"ב פריק והא ודאי טעמא בעי. ותו קשיא דאמאי נתעורר אהא דמעש"ש והקדש טפי מטבל שהוא ג"כ דבר שיכולין לתקנו

ונראה לפענ"ד בביאור דבריו. בהקדם ד' התוס' בעירובין שם (ל') ד"ה וליפרוש. עיי"ש היטיב בסוגיא דפריך הגמ' לסומכוס דבתרומה אין מערבין דהא אפשר למיתשיל עלי' ומשני דהדרא לטיבלה ופריך וליפרוש ממקו"א. וכ' התוס' דהשתא ס"ד דכל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו ביהש"מ. ושוב הק' וז"ל וא"ת א"כ אמאי קתני מתני' אבל לא בטבל הא חזי לתקוני ביהש"מ. ואין לומר דההוא אתי' דלא כרבי מדפריך לקמן (ל"ד) רישא ר' וסיפא רבנן ולא פריך רישא וסיפא רבנן ומציעתא רבי כו' וי"ל דאינו מועיל לתקנו אלא במידי דחזו השתא לשום אדם כגון תרומה דחזיא לכהנים כו' עכ"ל. ועפי"ז נראה דרש"י במתני' דמעש"ש והקדש שלא נפדו אזיל לפירושו בל"ק דככר זה עלו המובא לעיל דמפרש משום איסוה"נ יעוי"ש. ולפי' זה עכצ"ל דאי לאו מטעמא דאיסוה"נ ליכא באמת טעמא למיסר בזה בככר דקונם והקדש. דאל"כ לא בעינן להך טעמא א"ו דעכצ"ל כמו"ש. ולכאורה הא באמת אף בלא טעמא דאיסוה"נ אמאי שרי לערב הא הקדש לא חזי לשום אדם. דהא אפי' רבנן דסומכוס בר"פ בכל מערבין דס"ל דמערבין בתרומה הוא משום דחזי עכ"פ לכהן וכמו שפירש"י שם וכמבואר בגמ' שם (כח). וצ"ל לפי' זה דמשום איסוה"נ. דאי לאו משום איסוה"נ אמרי' באמת הואיל ואפי' בל"ח לכל ודלא כתוס' שם בד"ה וליפרוש. אמנם לפי"ז נשאר קו' תוס' שם דמ"ט דטבל דא"מ ולא אמרי' הואיל. דהכא ליכא טעמא דאיסוה"נ. וצ"ל דרש"י מפרש דטעמא משום דגזרו על שבות ביהש"מ וכדאמר הש"ס שם לסומכוס אך הכא דמיירי אליבא דר"א יעוי"ש בסוגיא. שפיר כ' רש"י וס"ל דאי לאו משום איסוה"נ מערבין משום הואיל א"ב מתשיל עלה. ואף דשאלה היא שבות כמבואר בתוס' לקמן ד"ה אלא ובמהרש"א שם. מ"מ י"ל דרש"י לשי' שכ' לקמן (לה) להדי' דר"א ס"ל דל"ג ע"ש ביהש"מ יעו"ש ד"ה ובעי. אך לפי"ז יקשה קו' התוס' שם בד"ה וליפרוש דע"כ הא מתני' דטבל רבי היא דס"ל דל"ג ע"ש ביהש"מ מדלא פריך לקמן (ל"ד) רישא וסיפא רבנן ומציעתא רבי. איברא דנראה דלרש"י לשי' לק"מ קו' זו ויש מקום לומר דמתני' רבי היא. דשפיר מצי אתי כר' דס"ל דנ"ג ע"ש ביהש"מ ועכ"ז טעמא דטבל דא"מ בו הוא משום דגזרו ע"ש ביהש"מ וכמו שיבואר

וראשונות ישמיעונו במ"ש לעיל (פ"א) בביאור עיקר הסברא לפי' זה דטעמא דא"מ בהקדש וקונם משום איסוה"נ. וליישב זה מקו' תוס' שם. עפימ"ש הפוסקים דהא דאמר רב יוסף דא"מ אלא לדב"מ לא אמר רק לשי' ר' יהודא דקיי"ל כותי' בעירובין (מט) דעיקר עירוב ברגל ע"ז אמר רב יוסף דבפת דלאו עיקר עירוב הוא א"מ אלא לדבר מצוה. אבל לר"מ דס"ל דעיקר עירוב בפת גם רב יוסף מודה דמערבין אף לדה"ר. יעו"ש מ"ש בזה שם בטעמא וסברא. ומבואר בב"י או"ח (סי' שמ"ב) ושם בשו"ע ופוסקים. דהא דפליגי ר' ורבנן אי גזרו ע"ש ביהש"מ היינו לדב"מ. אבל לדה"ר לכו"ע גזרו ע"ש ביהש"מ. ובשבת (לד) במתני' שם אהא דאין מעשרין חת הודאי כ' רש"י דסבר דגזרו ע"ש ביהש"מ. וכ' שם הב"י בשם המ"מ בשם המפרשים דמתני' דהתם מיירי לדה"ר. והנה קיי"ל דסתמ' ר"מ כנודע. ועי' בס' מגיני שלמה בשבת (מג) שכתב דלמאי דאמרי' בעירובין (לב) דסת"מ כר' ס"ל וקיי"ל דסת"מ ר"מ מוכח דר"מ ס"ל דל"ג ע"ש ביהש"מ.