ונגש הכהן כד

ועכ"פ לדעת המ"י הנ"ל דהוה כמו התנו ולא היתה הזמנה כלל ודאי דכשרוצים הזט"ה ואנ"ה פקע בכדי בלי שום הפקעה אמידי וכדעת הרמב"ן ואפי' לדעת התוספות והרא"ש בפ' ב"ה שכ' דהא דב"כ שבבבל ע"ת הם עשויות לא מהני רק בחורבנן וכתב במחנא"פ שם דס"ל דגם הזמנה לפי שעה הוה הזמנה וכיון דקדיש חדא שעתא תו לא פקע מ"מ הא עכ"פ בחורבנן מהני תנאי. ובנידו"ד שהיה הביהכ"נ ישן סתור ונטוי לנפול כמו שבא בשאלה לעיל (פ"א) הוי זה בחורבנן וגם להתוס' והרא"ש מהני תנאי ואע"ג דכ' הפוסקים דגם בחורבנן לא מהני תנאי לתשמיש של בזיון גדול כמו"ש הרא"ש פ' ב"ה והטור (סי' קנ"א) מ"מ כ"ז בדקיימי בקדושתן שלא גמרו הזט"ה ואנ"ה בדעתם להפקיע הקדושה לגמרי כמו"ש בהגהת אשרי שם אין לבזות הקדושה כ"כ. כי הא דאמרי' אוגורי ומשכוני אסור וטעמא משום דבקדושייהו קיימי כדמעיקרא. אבל כשרוצים הזט"ה ואנ"ה להפקיע הקדושה לגמרי שפיר פקע. ועכ"פ מכל הלין טעמי יש לצדד ולסמוך עכ"פ דאף שלא יהיו הדמים מדוקדקים בשיווי העצים אין לחוש וכמו"ש לעיל דבלא"ה לדעת כמה מרבוותא פקע בכדי בלי שום הפקעה אמידי והנלפענ"ד כתבתי

כלל ב בדין עירוב באיסוה"נ

בו יבואר ליישב שי' רש"י בעירובין (ל) בסוגיא דכבר זה עלי בלישנא קמא דרש"י שם שפי' דהקדש א"מ בו משום איסוה"נ שהתוס' הק' שם ע"ז מסוגיא דלקמן (לא) ופלפול גדול בדין הואיל אכמ"ע ויישוב לאיזה דיבורי רש"י כזה אשר עמלו בונים בם. וכדין איסוה"נ אי הוה של בעלים וביאור שי' הראשונים בזה. ופלפול בדין גרמא באיסוה"נ. וכמצוה דרבנן. אי אמרי' מללה"נ ופלפול נכון בשי' הר"ן והרשב"א בנדרים (סו) לענין מצוה שיש עמה הנאת רשות דלא אמרי' מללה"נ

פרט א

גרסינן בעירובין (ל.) אמר רב הונא אמר רב שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו בה. ככר זה עלי א"מ לו בה כו' יעוי"ש עד סוף הסוגי'. והעולה משם הוא דבנודר מן הככר הוה מחלוקת אי מערבין בו. ובהקדש לכו"ע אין מערבין בו. ופירש"י הטעם דבהקדש א"מ וכן בככר זה עלי להך מ"ד דא"מ בו הוא משום איסוה"נ דאסור ליהנות מאיסוה"נ. רק דהך דס"ל בככר זה עלי דמערבין בו הוא משום דס"ל דבאומר עלי לא אסיק אדעתיה לאסור רק עיקר הנאה דהיינו אכילה. והתוס' הק' שם על פי' זה וז"ל ועוד דאמר לקמן (ל"א) לכו"ע אין מערבין אלא לדב"מ ומצוות ללה"נ ומשמע דליכא תנא דפליג והא ר"א דאמר ככר זה עלי א"מ לו בה משום דאסור בהנאה ע"כ סבר מצוות לה"נ או דמערבין לדה"ר ע"כ. ולקו' זו כנראה הסכים רש"י בלשון החרון שם יעו"ש. מיהו צ"ב באמת שי' רש"י בלשון ראשון מקו' התוס', דאם נאמר דשי' זו באמת דחוי' היא מפני קו' התוס' לא הי' לו לרש"י ז"ל להביאה

ונראה ליישב זה. עפמ"ש רבינו יהונתן בר"פ כיצד משתתפין דהא דאמר רב יוסף דא"מ אלא לדב"מ זהו דוקא אם עירב בעירוב של פת שהקילו על העשיר שלא יערב ברגליו. אבל לדה"ר צריך שיערב ברגליו. וכ"כ הב"י באו"ח (סי' תט"ו) בשם הרשב"א דהא דא"מ אלא לדב"מ היינו דוקא במערב בפת. אבל במערב ברגליו דעיקר עירוב הוא מערבין אף לדה"ר ע"כ. וכ"כ המ"מ (פ"ו מה' עירובין) בשם הרשב"א. ועמג"א (סי' תט"ו סק"ב) ובשו"ת משכ"י חאו"ח (סי' קט"ו). וד"ז כ' הראשונים ז"ל לפי מה דקיי"ל כר' יהודא בעירובין (מט) וכאוקימתי' דר"נ שם (נב) דלר"י עיקר עירוב ברגל וכדפסק כן הרי"ף והרא"ש והפוסקים. ולכן בעירב בעירוב של פת דלאו עיקר עירוב היא א"מ אלא לדב"מ. אבל לר"מ שם (מט) דס"ל דעיקר עירוב בפת. ולדידיה לעני ברגל הוא קולא דידיה. ודאי דלר"מ הוא להיפך אליבא דרב יוסף. דברגל דלאו עיקר עירוב הוא לר"מ א"מ אלא לדב"מ. אבל בפת דעיקר עירוב הוא מערבין אף לדבר הרשות. וכן באומר שביתתי במקום פלוני. דלר"נ שם (נב) קולא הוא לעני לכו"ע וקיי"ל כר"נ ודאי דלכו"ע א"מ אלא לדב"מ

והנה לפי"ז קשה טובא לכאורה דמאי קאמר בסוגיא דעירובין (נא) לימא דרב יוסף תנאי היא כו' דהא סתם ת"ק דר' יהודא עפ"י רוב הוא ר"מ כנודע. וא"כ י"ל דר"מ ור"י פליגו בזה לשיטתייהו. דלר"מ דפת עיקר עירוב הוא משו"ה ס"ל דא"מ בפת בקבר. דכיון דעיקר עירוב הוא מערבין אף לדה"ר. ור"י לשיטתיה דעיקר עירוב ברגל. א"כ לדידיה הוה פת לאו עיקר עירוב וא"מ אלא לדב"מ ומשו"ה שרי. ורב יוסף הא לא אמר רק דבדבר דלאו עיקר עירוב הוא א"מ אלא לדב"מ. ותליא בפלוגתת ר"מ ור"י מהו עיקר עירוב. וא"כ לפי"ז הא רב יוסף לכו"ע אמרה למילתיה. ואח"ז רב שנתקשיתי בזה מצאתי בס' קובץ שעלי הרמב"ם (פיו מה' עירובין) שהביא להק' כן על הרשב"א בשם מורו

איברא דלפענ"ד ליישב. די"ל דהי' להש"ס הכרח דע"כ ת"ק דהכא לאו ר"מ. ובהא לא פליגי ת"ק ור"י. וכו"ע ס"ל דעיקר עירוב ברגל. ואפ"ה ס"ל דא"מ בפת בקבר. וע"כ דס"ל דאפי' בדבר דלאו עיקר