ונגש הכהן כג

נגמר זמן מצותם ושי' הר"ן בזה הוא דמתחילה מפקיעין הזט"ה ואנ"ה אדמים ומדאיקליש הקדושה אדמים שוב מפקיעין קדושה קלושא זו דדמים לחולין לגמרי משום דעיקר קדושת ביהכ"נ הוא דרבנן ולפי"ז אין היתר בזה להפקיע קדושת ביהכ"נ בכדי בלא הפקעה אמידי. מ"מ בניד"ד יש להקל גם לשי' זו. לצרף גם דעת המ"ב (סי' לג) בזה המובא לעיל (פרט א') דכשבנו ביהכ"נ חדשה נפקע. הקדושה מהישינה וחל אחדשה ואע"ג שהארכתי בזה לעיל והוכחתי דשי' המ"ב בזה אינה עולה יפה לשי' המג"א דס"ל דהא דבמכירה דביהכ"נ בזט"ה במא"ה בכפרים דפ' ב"ה לא מיירי אלא בבנו ביהכ"נ חדש דאי בהיו להם ב' ב"כ מכבר אסור לסתור וכ"ש דאסור למכור. יעוי"ש לעיל (פ"א) עכ"ז כיון דלשי' הר"ן לא הוה קדושת ביהכ"נ אלא דרבנן יש לסמוך על שי' הט"ז (סי' קנ"ב דבהיו להם ב' ב"כ מכבר שרי לסתור ושוב מצינן לקיים שי' המ"ב דבפ' ב"ה לא מיירי מבנו ביהכ"נ חדש. אבל בנבנה להם ביהכ"נ חדש י"ל כהמ"ב יעוי"ש מ"ש בזה לעיל ולכן בדרבנן שומעין להקל בשגם שיש לצדד ג"כ ליישב שי' המ"ב גם לדעת המג"א וכמו"ש בזה לעיל (פ"ב) יעוי"ש א"כ עכ"פ בשעה"ד יש לצרף לסניף גם דעת המ"ב בזה בפשיטות

פרט ח

עוד יש לצרף בזה שי' המרדכי ישן שהובא בב"י או"ח (שם) דס"ל דהא דיכולין למכור ביהכ"נ שלהם משום דעל תנאי בנאוהו והו"ל כהא דאמרו ב"כ שבבבל ע"ת הם עשוים וראיתי בס' י"ש (סי' רנ"ט) שכ' לבאר בזה שי' זו. דעם זה מיושב קו' הראשונים דכ"ד שראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה וכמו אבני מזבח שנפגמו דאין להם פדיון כמבואר בר"ן פ' ב"ה. וכתב בס' י"ש שם דלפמ"ש המרדכי ישן הרי כיון דמתחלה הוקדש על תנאי דאימתי שירצו תיפקע קדושתן א"כ אף אי קדוה"ג אינו נפקע בכדי כמבואר בש"ס נדרים (כט) היינו שלא נפקע בכדי אבל כאן שפודה על הדמים והם נתפסין בקדושה אע"ג דגם הדמים מוציאין אח"כ לחולין מ"מ כיון דלכתחלה הי' דעתם שיפקע קדוה"ג על הדמים א"כ לא נשאר רק קדו"ד וקדו"ד הא פקע בכדי משא"כ באבני מזבח ועזרות שהוקדשו סתם ולא על תנאי עכ"ד ודבריו תמוהין טובא דסו"ס לפענ"ד אין אני רואה בזה שום הפרש מכל קדו"ד שאינו לזמן דג"כ הוקדש מעיקרא שבכל עת שירצה יפדהו ועכ"ז כיון שלא קבע לו זמן הוא לעולם. דאם נתפוס דמשו"ה הוה קדו"ד משום דברשותם בכל שעה להפקיע הקדושה ע"י דמים א"כ אין לזה קבע. דתמיד הוא ברשותם כן וכן הוא בכל קדושת דמים שאינו לזמן והא דבנדרים (כט) דמיירי בקדושה אי פקעה בכדי הא הוא בקדושה לזמן אבל בלא זמן ליכא למ"ד דפקע בכדי

ובעיקר מה שחידש דכה"ג הוה קדו"ד נראה דאין זה נכון. דבכל כה"ג אפי' פי' להדי' לדמיו. מ"מ מידי קדוה"ג לא יצא. דזה דמי להמבואר בתמורה (יט) וכ"ה בשבועות (י) דהקדיש זכר לדמי עולה קדוש קדוה"ג וטעמו דכיון דאיהו גופי' חזי לקדושה אמרי' מגו דנחתא לי' קדו"ד נחתא לי' נמי קדוה"ג ועי' בכריתות (כט) גבי מטמא מקדש עשיר. ותמורה (כ) בתוס' דיה ש"מ ועי' ר"ן נדרים (כט) ד"ה ה"נ ושם בשיטה מקובצת מש"ש בשם הרא"ם בזה ולא עוד אלא שהתוס' בתמורה כ' שם בד"ה זאת אומרת דגם בהמה לדמי נסכים הוה כמפריש נקבה לאשם דמבואר התם דאמרי' מגו דנחתא כו' והוה קדוה"ג והא דמבואר בשבועות שם דבהמה לדמי נסכים אינו קדוש קדוה"ג אתי' כר"ש דס"ל דמקדיש נקבה לאשם א"ק קדוה"ג. ועכ"פ אע"ג דבהמה אינה ראוי' לנסכים ונקבה א"ר לאשם מ"מ כיון דבהמה ראוי לקדושה כיוצא בה כהך קדושה שיעשו מהדמים והוא למזבח דנקבה ראוי' למזבח למידי אחרינא כמו אשם ובהמה לקרבן כנסכים דהוה ג"כ למזבח משו"ה אמרי' מגו דנחתא כו' א"כ ביהכ"נ דהוקדש לדמיו לקדושה כיוצא בה עכ"פ דלהוריד מקדושתן אסור כמבואר בשו"ע או"ח (סי' קנ"ג ס"ד) ובפוסקים א"כ אף דנימא שכשהקדישו הביהכ"נ הקדישוהו שבכל שעה שירצו יפדוהו מ"מ הדמים הא עכ"פ נתפסים בקדושת ביהכ"נ והוא עצמו ראוי לקדושה זו כיוצא בה ודאי דאמרי' מגו דנחתא כו' והוה קדוה"ג ונראה שזהו ג"כ מכוון בד' הרמב"ן בקושייתו במ"ש דכ"ד שראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה כלומר שהוא עצמו ראוי לקדושה זו ולא מהני בזה אפי' התנה לדמיו גם תמוה ד' הי"ש הנ"ל במ"ש דאף דקדוה"ג ל"פ בכדי מ"מ ע"י פדיון נפיק ושוב הוה קדו"ד משום זה דבאמת לא אדע מהיכן לקח לו זה דקה"ג לזמן דלא פקע בכדי דהיינו דבכדי לא נפיק ונפיק ע"י פדיון ובהדי' כ' הר"ן בנדרים (כט) ד"ה אא"ב בסוה"ד דגם ע"י פדיון לא נפיק דהא פשיטא דגם אם יתחלף מקדוה"ג לקדו"ד הרי נפיק קדוה"ג שלו בכדי דהא תחלה היה קדוה"ג ועכשיו קדו"ד

אמנם עיקר דעת המרדכי ישן בזה הוא כמו"ש המחנא"פ בה' צדקה (סי' י"ב) דתשמישי קדושה לא דמי לקדושה דמיירי מיני' בנדרים (כט) אי פקע בכדי אי לא. דהתם שאני דבאמירה בעלמא קדוש י"ל דל"פ בכדי אבל בתשמישי קדושה הוא מידי דבעי הזמנה וקדיש ע"י מעשה כמו צר בי' תפילין ואזמני' בסנהדרין (מח) דאי בציר חד מינייהו לא קדיש ובעינן שההזמנה תהיה לעולם אבל אם התנה שפעמים יהי' קודש ולכשיצטרך יהיה חול לאו הזמנה היא ולאו קדיש כלל. והביא כן בשם המרדכי וב"י ובשם הרשב"א בתשוב' המיוחסות (סי' כ') ובשם הגאון מהרי"א א"כ בביהכ"נ נמי דקדיש ע"י מעשה שמתפללין בו בעינן שההזמנה תהא לעולם ואז כיון דהוה הזמנה מעליא קדוש קדושת תשמישי קדושה ואינו נפקע אבל בהתנו שלשעה שירצו תיפקע קדושתם א"כ לא היה הזמנה לעולם לא קדיש כלל דהא לא היה כאן הזמנה וס"ל להמ"י דאף דלא התנו כהתנו דמי

ויש להסביר טעמו כמו"ש בשבועות (י) תמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנה עליהם ומזה דן נמי התה"ד לענין מטפחות של ספרים ומעילים של ס"ת דנהגו ליהנות משום דלב ב"ד מתנה עליהם והובא ברמ"א בשו"ע או"ח (סי' קנ"ד ס"ח)