ונגש הכהן כב

של כרכים א"מ בנגעים. ופירש"י דבכפרים הרי כל בעליה ניכרים וה"ה כבית השותפין וכרכים אין להם בעלים מיוחדים ועי' בר"נ נדרים (מח) גבי שנים שנדרו הנאה זה מזה שאסורים בדברים של אותה העיר וחד מנהון ביהכ"נ ועי' ביו"ד (סי' רכ"ד). נמצא דלפי"ז ביהכ"נ של כפרים מקרי של שותפים ועפי"ז יבואר לנו היתר מכירתם דהנה הא דאיירינן בזה לענין כח זט"ה במידי דמפסידים ליחידים דמיירי מיני' בש"ס וראשונים. הא פשיטא שהוא דבר שהוא לצורך הכלל ולטובתם. דהזט"ה הם הממונים לפקח על עסקי הציבור לטובת הציבור ועכ"ז כל דאיכא פסידא והפקעה ליחידים אף שהוא לטובת הכלל לא מהני כח זט"ה רק משום דקבלום עלייהו מעיקרא ובזה פליגי הר"ת וראבי"ה. דאם שלא לטובת הכלל פשיטא דלאו כל כמינייהו לגזול היחידים וכו"ע מודו בזה וד"ז א"צ לפנים

והשתא לפי"ז הא גבי שותפין קיי"ל בחו"מ (סי' קע"ו סי"א) ברמ"א שם בשם המרדכי דכל שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו. וידוע דדרך העולם בדירתא דאינשי כשרוצים בונים בית חדש ומוכרין הישינה אם ראו איזה צורך בזה ולכן יכולים למכור בשל כפרים בזט"ה שלא במא"ה שיהיו הדמים בקדושתן דזה מקרי אינו משנה ואינו פושע רק דזט"ה בלא אנ"ה אין בכחם להפקיע ולהוריד גם קדושת הדמים לחולין כמו"ש הר"ן שם בפ' ב"ה אך אם היה בזט"ה במא"ה יש בכחם להוריד גם קדושת הדמים לחולין דבודאי לא ימכרו זט"ה ואנ"ה ביהכ"נ ולהוריד הדמים לחולין אם לא לצורך הכרח וטובת הכלל בזה. ודבר שהוא לטובת השותפות יכולין השותפים לעשות אף בלא דעת חבריהם אף במידי דשייך בי' הפקעה. משא"כ בכרכים כיון שאינם שותפים הוה כמו מוכר דבר שאינו שלו דבאמת בטלו מעשיו אף אם היה להשביח הדבר ולהרויח וכמו שרמז המג"א (סי' קנ"ג סקט"ז) להא דחו"מ (סי' שנ"ט ס"ב) דאסור לגזול חבירו אפי' לשלם היפה ממנו ואף להחולקים שם וס"ל דאם גזל לשלם היפה ממנו וזיכה לו המעות ע"י אחר מהני מטעם דזכין לאדם שלב"פ עכ"ז אם צווח כששמע בטלה המכירה כמו"ש הסמ"ע שם ומש"ש הסמ"ע ואם היו הבעלים שם ואומרים כו' ע"כ הוא לאו דוקא דה"ה אם בא אח"כ כמבואר בחו"מ (סי' רמ"ג ס"א) וכ"ש למ"ש הש"ך, שם (סי' שנ"ט סק"ד) בשם הטור שיהא דבר שידוע בבירור שהבעלים לא יחזיקוהו לעצמן אלא ימכרוהו יעוי"ש. ועכ"פ בטלה המכירה שלא מדעת בעלים כיון שאינו שותף וכיון שאין כאן מכירה אין כאן הפקעת קדושה ולכן אסור בשל כרכים מיהו גם בכרכים אף דאינם שותפים. מ"מ אי לאו הני דעלמא דשמא יש אחד כו' הוה מהני עפ"י זט"ה משום דקבלום עלייהו ורק משום דלביהכ"נ בעי קבלה חדשה והני דעלמא ליתנייהו בעת הקבלה החדשה כמו"ש הראבי"ה משו"ה לא מהני אבל בכפרים בלא"ה מהני מדין שותפים ויצא לנו מזה דאין לחלק בזה בכפרים ושפיר נמכר אע"ג דיש מי מהם שאינם בביתם

פרט ז

ומעתה נחזור לנידו"ד דלדינא אין לנו בזה רק הפקעה אדמים המבואר בש"ס. ולכתחלה יש לחוש גם לשי' הרמב"ם הובא בפוסקים באו"ח (סי' קנ"ג) דהדמים נתפסים בקדושה ואין להוציאן לחולין ובמחנא"פ ה' צדקה (סי' י"ב) כ' שכן הוא ג"כ דעת הרי"ף יעוי"ש. אך בנידו"ד שהם דחוקים היה ראוי להקל ולסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דגם הדמים שרי למישתי בהו שיכרא וימכרו העצים ועבור הדמים יקנו עצים למרחץ. אמנם לפי מה שאמרו לי דא"א להם באופן זה ג"כ דהדמים שיקחו עבור העצים של הישן לא יספיק להם לקנות עבור זה עצים אחרים לבית המרחץ. דאין מצוי להם שיקנו הם ג"כ בנין ישן בדמים פחותים כמו שמכרו הם וכשיצטרכו לקנות עצים אין מצוי להם רק עצים חדשים ביוקר יותר והמה אין בכחם להוסיף מכיסם עבור העצים וגם על הוצאות הבנין לשונים ג"כ ולכן היה ראוי להם לקבץ מעות כשיווי העצים ויחללו על הדמים ע"י זט"ה ואנ"ה דמ"ש הם או אחר ויהיו העצים מותרים לעשות מהן מרחץ וגם הדמים יוציאו לבונים ומתקנים שיבנו ויתקנו את המרחץ ואף לפי מה שהגידו לי שאין בכחם לקבץ רק סך מצער לבונים. ואין להם על כל הוצאות הבנין והם בעצמם יבנוהו ויסייעו בבנינו א"כ יהיו המעות מעט ואינם מדוקדקים בשיווי העצים מ"מ נלפענ"ד דאין לחוש דהא קיי"ל הקדש שוה מנה שחיללו עש"פ מחולל כמבואר בתמורה (כ"ז) וכ"פ הרמב"ם (פ"ז מעירוכין ה"ח). ואע"ג דדוקא בדיעבד מחולל כמבואר שם והכא לכתחלה קאמרינן. מ"מ הא כתב הכס"מ שם (בפט"ו ממע"ק) דאף דלהראב"ד קדושת דמים לא פקע בכדי מ"מ נפקע בכ"ש ואע"ג דלכתחלה אסור ס"ל להראב"ד דלצורך קיום הנדר שלא יכבד עליו שרי אפי' לכתחלה בכ"ש. וטעמו נראה שהוא משום דכ"מ שיש בו שעת הדחק הוה דינו לכתחלה כמו דיעבד בלא שעה"ד כמבואר בפוסקים בכ"מ. ועי' ב"ש באה"ע (סי' קמ"ח סוסק"ה) ושם (סקכ"ה סקי"ט) ועשו"ת חוט השני (סוס"י כ"ח) ועי' תוס' עירובין (ו) ד"ה וספק במש"ש הואיל וא"א לצמצם אלא ע"י טורח גדול לא הטריחוהו לצמצם א"כ בנידו"ד שהוא שעה"ד והוא מצוה רבה שלא היה להם בית הטבילה ובית המרחץ מכמה שנים מה שאין בכחם לבנות הוה זה צורך גדול ושרי להפקיע בכ"ש אפי' לכתחלה ומה גם שבאמת יש בזה עמודים גדולים בפוסקים ג"כ לסמוך עליהם דפקעה קדושה ע"י זט"ה ואנ"ה אפי' בלא הפקעה אדמים וכמו שיבואר

דהנה בהך התירא דמכירת ביהכ"נ קהו בה קמאי קהייתא טובא כמובא בר"ן פ' ב"ה דאיך נפקע הקדושה אף למישתי בי' שיכרא דהא דבר שראוי לגופו במוקדשין אינו נפקע ואינו נפדה ובתוספתא תני אבני מזבח והיכל שנפגמו אין להם פדיון ושי' הרמב"ן בזה דביהכ"נ אינו אלא תשמישי מצוה כסוכה ולולב שלאחר זמן מצותן נזרקין ומשו"ה כשרוצים הזט"ה ואנ"ה ואין צריכים לו עוד נגמר אז זמן מצותן ונזרקין יעוי"ש באורך. א"כ לשי' זו ודאי דפקע קדושתי' בהכי בכדי ולא בעי הפקעה אדמים דאינו תלוי רק ברצון הזט"ה ואנ"ה דאז כשרוצים