ונגש הכהן כא

פרט ו

ודאתינן עלה לענין שאילתין דלהמבואר קשה לסמוך על תשו' מ"ב (סי' ל"ג) שכ' דביהכ"נ ישן נפקע קדושתי' אחדשה וכמו"ש לעיל (פ"א). ומה שה"ר מהא דמתנה וכמו"ש לשון המ"ב לעיל לפי הנראה אין זה ראיה מוכרחת כ"כ לדין זה דהא לפמ"ש לעיל (פ"ה) הא במתנה שפיר הפקיעו זט"ה הקדושה בשעה שקיבלו המתנה ואנן סהדי דבודאי הפקיעו אז הקדושה ומטעמא דכתיבנא לעיל. משא"כ בנידו"ד ובעובדא דהמ"ב. דע"כ דהזט"ה הם כאן ואומרים שלא הפקיעוהו בשעה שבנו החדשה דאם הפקיעו בעצמם על הביהכ"נ חדשה בשעה שבנאוהו פשיטא דשרי דמ"ש הא ממידי אחרינא ומדמים. ואדרבה בזה א"ש טפי גם לדעת הרמב"ם לפי מ"ש הפוסקים באו"ח (סי' קנ"ג) דדעתו שהדמים הם בקדושתן ואסור למישתי בי' שיכרא. וכיון שאז לא הפקיעו רק שהחקירה בזה הוא אחר שכבר התחילו להתפלל ועיקר החקירה הוא בזה משום אין יכולין תו להפקיע דכיון שכבר התחילו להתפלל בהחדשה א"א להפקיע קדושה על קדושה כמבואר בשקלים ושבועות (י). וא"כ כיון דקודם שהתחילו להתפלל לא הפקיעוהו אז איך נאמר דפקע ממילא בלי שום מפקיע. ומתנה דמיירי בש"ס עיקר ההיתר הוא משום דנקטינן בסתמא דהפקיעוהו אז בשעה שקיבלו ההנאה מכח אומדנא מוכחת וכמו"ש לעיל (פ"ה)

ומעתה אתינן עלה להיתר דמכירה המבואר בש"ס ושו"ע (סי' קנ"ג) דבכפרים נמכר ע"י זט"ה במא"ה אפי' לעשות מהעצים ד' דברים של גנאי. ופשיטא דקהלה כי הך מקרי כפר כמבואר במג"א (סי' קנ"ג סקי"ז) בשם המ"ב ועיי' בשע"ת שם מה שהביא בשם שו"ת פ"י אך איכא לעיונא טובא בהא מלתא אי שייך דין דכפרים דבש"ס בניד"ד. דיש לעמוד על עיקר ההבדל שבין כרכים לכפרים. שמבואר בפוסקים הטעם משום דרבים נתנו בבנינו או דרבים באים שם להתפלל הקדישוהו לדעת כל העולם וזה לא שייך אלא בכרכים. ומרהיטת לשון הפוסקים בזה משמע דמשום שינוי דעת הבעלים נגעו בה דאין יכולין לשנות הקדושה שלא מדעת בעליו ושמא יש אחד בסוף העולם שאינו מרוצה לשנות הקדושה ומזה הוליד המ"ב (סי' ל"ג) דבעצים ואבנים מביהכ"נ שסתרו מותר למכור אף בכרכים וכ' שם דמידי הוא טעמא כיון דבכרכים מעלמא אתו ושמא יש אחד שאינו מרוצה כו' וטעם זה לא שייך בעצים ואבנים דמה איכפת להו להנך דעלמא בעצים ואבנים כיון שיש להם ביהכ"נ אחרת כו' ע"כ ולפי טעם זה נראה לכאורה דהא דבכפרים שרי הוא משום דלא חיישינן שמא יש אחד כו' משום דכולם בביתם איש לא נעדר וליכא למיחש שמא יש אחד כו' ולפי"ז צריך לדקדק ע"ז עכ"פ גם בכפרים שבעת המכירה יהיו כל אנשיהם ביחד איש לא נעדר אך י"ל כמ"ש הר"ן פב"ה אהא דבכרכים אינו נמכר שהוא משום דכיון דהקדישוהו לכל העולם ולא כייפי הנך דעלמא לזט"ה ואנ"ה דהכא א"כ לפי"ז אין לדקדק ע"ז בכפרים שיהיו אז כל אנשיהם ביחד. דבכפרים המיעוט או יחידים שאינם בביתם מ"מ כייפי למה שעשו הזט"ה ואנ"ה ואין דעתם מעכבת בדבר

ועכ"ז יש לעיין בזה גם להך טעמא דדעלמא לא כיי פי ובכפרים כייפי. דהא וודאי הוא דבכפרים מהני מטעמא דכייפי להו לא מכחא דרובא הוא ושהמיעוט בטלין להרוב מאח"ר להטות דז"א דהא כח רוב אינו אלא ברוב מתוך כולם שיהיו הכל ביחד והמיעוט מחויבים לבטל דעתם להרוב. וכ"כ הגאון בנוב"ק חחו"מ (סי' כ') ובשו"ת חת"ס חחו"מ (סי' ס"א) ושם חאו"ח (סי' ק"כ) וז"ל הנוב"י שם ומאחר שלפי ד' ר' יאקב נתוועדו לתיקון זה בלעדו ואף אם היה להם רוב מנין ורוב בנין בלעדו באופן שאף אם נחלק עליהם היה דעתו בטלה ברוב. מ"מ היינו אם שומעין דבריו ודעתו אבל כיון שלא צרפוהו בהתוועדם כו' פשיטא דלא שייך לומר שבטל במיעוטו ע"כ וא"כ אי מכח רוב ודאי בעינן שיהיו כולם במעמד. רק דהא דבכפרים מהני משום דכייפי י"ל שהוא מטעם כח זט"ה שקבלום עליהם תחלה דמה שעושים יהא עשוי ומקורו הוא מב"ב (ח) להסיע על קיצתן ובראשונים שם ושו"ע חו"מ (סי' ב') יעוי"ש אמנם לפי זה יש לעיין בזה גם לפי הטעם מכח זט"ה. דלא מיבעי לשי' הר"ת שהובא במרדכי פ"ק דב"ב דזט"ה אין יכולין לכוף המיעוט אפי' בהסכמת הרוב במידי דאיכא הפקעת ממון ופסידא ליחידים. פשיטא דיש לחוש ליחידים שאינם במעמד. והפקעת קדושה דביהכ"נ נמי להא דמי' דהא מייתי לה הא דמכירת ביהכ"נ שם במרדכי ומפלפל בזה לענין הפקעה דיחידים ע"י זט"ה ואפי' לשי' הראבי"ה שהובא שם במרדכי שחולק על הר"ת וס"ל דזט"ה בצירוף רוב שלא מיחו מהני ואין משגיחין במיעוט עכ"ז נראה דלא מהני אם יחידים אינם בביתם אף בכפרים וטעמא הוא כמו שיבואר. דהנה הראבי"ה הק' שם על שי' עצמו מהא דבכרכים אינו נמכר ותוכן דבריו הוא עפ"י ביאור החת"ס חיו"ד (סי' ה') דלא ס"ל לראבי"ה דטעמא דאסור בכרכים משום דהני דעלמא לא גרירי בתר הנך זט"ה ואנ"ה. דאי ס"ל הכי לא מקשה מידי מהא דכרכים אלא דהני דעלמא גרירי ושייכי להם והוה כעיר גדולה כאנטוכיא. ולכן מקשה דאמאי אין יכולין זט"ה במא"ה למכור ביהכ"נ ואמאי חיישינן להני דעלמא דהא הוי זה זט"ה בצירוף רוב שלא מיחו. ותי' דהא דבכרכים אינו נמכר הוא משום דלדבר גדול כזה דמכירת ביהכ"נ בעי קבלה חדשה למנות הזט"ה מחדש ובעינן כולם בשעת הקבלה והני דעלמא לא ידעו מקבלה זו ובכפרים שהוא במא"ה הוי קבלה חדשה. הרי דאף דבכרכים לענין ביהכ"נ גרירו בתר זט"ה ואנ"ה דהכא. וכל העולם הוה כעיר גדולה כאנטוכי' והני דעלמא מיחשב חשיבן כאנ"ה דהכא ומשום דלא ידעו מקבלה זו לא מהני א"כ לכאורה הא דכפרים דש"ס ע"כ מיירי דכולם בביתם איש לא נעדר אבל אם מיעוט אינם בביתם שוב שייך ג"כ לומר דלא ידעי מקבלה זו כמו בכרכים וא"כ לפי הנראה דבכל עיירות ואפי' הקטנות עפ"י רוב מיעוט אינם בביתם ותמיד זה יוצא וזה בא א"כ אין כאן קבלה ודינו כמו בכרכים ונסתר הך דין דכפרים כלל בזמנינו לפי הרגילות. וגם זה הוא דוחק ג"כ לומר דכפרים דש"ס לא מיירי רק אם היו כולם בביתם וד"ז צ"ב

והנלע"ד בזה הוא עפ"י המבואר בש"ס יומא (יב) דביהכ"נ של כפרים מטמא בנגעים וביהכ"נ