ונגש הכהן יז

ממתנה דאיירי בש"ס פ' ב"ה. ולבאר דגם מהא דמתנה קשה להוכיח ראי' לדינו של המ"ב. אך מקודם ראיתי לעמוד על עיקר מחלוקת ר"א ורבינא שם במגילה גבי מתנה מה שיש לעיין בזה ואח"כ נבוא לנידו"ד. דהנה ז"ל הגמ' שם. מתנה פליגי בה ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר בהאי תיפקע קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב לי' הדר הו"ל מתנה כזביני ע"כ. והגאון טו"א שם הק' קו' עצומה. דבב"מ (טז) פליגי בה ג"כ ר"א ורבינא גבי גזלן שמכר שדה גזולה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דאמרי' דטרח הגזלן לאוקמא קמי לוקח. נפלה לי' בירושה ירושה ממילא היא ולאו איהו טרח אבתרה. יהבה ניהלי' במתנה פליגי בה ר"א ורבינא. חד אמר מתנה כירושה דהא ממילא וחד אמר אי לאו דטרח וארצי קמי' לא הוה יהיב לי' מתנה להכי טרח וארצי קמי' כי היכי דליקו בהימנותי'. ופסקו הפוסקים דמתנה כירושה. לפי מה דאמרי' בחולין (צ"ג) דכ"מ דפליגי ר"א ורבינא רבינא לקולא והלכה כרבינא. וכיון דבד"מ הקולא שלא להוציא מן המוחזק לכן מוקמינן ביד הגזלן כרבינא דמתנה כירושה ועיי"ש ברא"ש. והתם במגילה עכצ"ל ג"כ דרבינא הוא המיקל והתם מ"ד דשרי הוא מטעם דס"ל דמתנה כמכר כמבואר שם בש"ס. א"כ קשה מרבינא ארבינא. דבב"מ עכצ"ל דס"ל מתנה כירושה ובמגילה ס"ל דמתנה כמכר. וכן קשה דר"א אדר"א

ונראה ליישב זה. דהנה הק"נ במגילה שם הביא דעת רבינו ירוחם שפסק במתנה דביהכ"נ דאסור. ותמה ע"ז שהוא נגד הכלל דכ"מ דפליגי ר"א ורבינא הלכה כרבינא לקולא ומסיים ע"ז בצ"ע. ונראה ליישב זה עפ"י המבואר בעירובין (ז') דלא עבדינן כחומרא דבי תרי היכא דסתרי אהדדי כמו בפלוגתא דב"ש וב"ה בשדרה וגולגולת יעו"ש. א"כ לפי"ז עכצ"ל דבמקום דלפי סברת רבינא המיקל נצמח מזה חומרא במקום אחר. דעבדינן כקולי' וכחומרי'. והכלל שנתנו בש"ס דבכ"מ דפליגי ר"א ורבינא כו' עכצ"ל דהש"ס ידע דבכל הפלוגתות שנחלקו ר"א ורבינא הי' רבינא המיקל. והני תרי פלוגתות דמגילה וב"מ. אם נאמר דשניהם נכנסו תחת סוג הכלל דכ"מ דפליגי כו' רבינא לקולא. יקשה דהא סתרי אהדדי, ולכן עכצ"ל דעיקר הפלוגתא הי' במקום אחד או בב"מ גבי גזלן או במגילה גבי ביהכ"נ רק דבמקום השני הש"ס בעצמו מדייק להוציא מעיקר פלוגתתם הנצמח מזה לדין השני. כגון אם נאמר דעיקר פלוגתתם הי' לענין ביהכ"נ. ועפ"י הכלל עכצ"ל דרבינא המיקל ס"ל דמתנה כמכר. מזה למדו הש"ס בעצמם דלרבינא מפקינן מיד הגזלן. משום דמתנה כמכר. ולר"א לא מפקינן. ואם עיקר מחלקותם הי' גבי גזלן וע"כ דרבינא המיקל ס"ל שלא להוציא מן הגזלן משום דמתנה כירושה דממילא. מזה למדו הש"ס בעצמם לענין ביהכ"נ דלרבינא ליכא מידי דתתפקע בי' הקדושה. אבל ר"א ורבינא עצמם לא נחלקו רק במקום אחד. ואותו הענין שנחלקו בו נכנס באמת תחת הכלל דכ"מ דפליגי כו'. והש"ס בעצמו ידע היכן הי' עיקר הפלוגתא בזה והיכן הי' הדין הנצמח מזה. רק דאנן לא נדע היכן הוא עיקר הפלוגתא והיכן הוא צמיחת החומרא ותפסו הפוסקים ד"ז לספיקא דדינא

ועפי"ז י"ל דרבינו ירוחם ס"ל דקדושת ביהכ"נ הוא מה"ת. וכ"נ שהוא דעת רמב"ן שהובא בר"ן פ' ב"ה. וכן משמע ברמב"ם (פ"ו מה' בהב"ח) לכן פסק ר"י גבי ביהכ"נ דאסור מספק דנקטינן דספד"א לחומרא וגבי גזלן בב"מ שהוא ממון ובממון קיי"ל דכל ספק ממון הוא לקולא לנתבע. לכן פסקו דלא מפקינן מיד הגזלן כמו"ש הרא"ש שם בב"מ. דשמא עיקר מחלקותם הי' גבי גזלן ורבינא המיקל ע"כ ס"ל דמתנה כירושה והלכה כותי'. והרא"ש ושא"פ שפסקו בביהכ"נ דשרי י"ל דס"ל דקדושת ביהכ"נ הוא דרבנן וכדס"ל להר"ן שם בפ' ב"ה. וס' דרבנן לקולא. ועי' ברא"ש ב"ק פ' שור שנגח דו"ה (סי' ד') מש"ש בפלוגתא דרב ושמואל גבי וסתות ושוה"מ קרוב לדברינו. ועי' ש"ך חו"מ (סי' פ"ט סק"ח) ומיושב קו' הטו"א וק"נ הנ"ל

אמנם כ"ז י"ל לשי' הפוסקים הנ"ל. אבל להרמב"ם שפסק בתרווייהו דמתנה כמכר גבי גזלן (פ"ט מגזילה) ובביהכ"נ (בפי"א מה"ת) עדיין אינו מיושב זה ולכאורה נראה דהכריע דעיקר הפלוגתא הי' בביהכ"נ ומשו"ה פסק גבי גזלן כצמיחת החומרא. והוא תמוה דבאמת אין בזה הכרעה והוא ספק גמור. ולכן נלפענ"ד ליישב זה גם לדעת הרמב"ם. בהקדם מה שנלפענ"ד לברר בזה בהנך פלוגתות דר"א ורבינא במתנה. דאיכא לעיונא בזה מסוגי' דבכורות (נב) גבי יובל דאיתא שם ואלו שאין חוזרין ביובל כו' והמתנה דר"מ וחכ"א מתנה כמכר. וקאמר ע"ז בגמ' מ"ט דר"מ. מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא ומ"ט דרבנן תשובו לרבות המתנה כו' ע"כ. ולכאורה פליגי ר"א ורבינא בפלוגתא דהני תנאי. אי מתנה הוה כמכר או לא וא"כ תמוה אמאי לא אייתי ש"ס בב"מ ובמגילה שם פלוגתא דתנאי ר"מ וחכמים בזה ומייתי פלוגתא דאמוראי. ועכ"פ הול"ל לימא בפלוגתא דהני תנאי קמפלגי כסוגיית הש"ס בכ"מ. אך י"ל דבאמת אינו מוכרח דהא ר"א ורבינא פליגי בסברא בזה אי אמרי' במתנה דהוה הנאה הקודמת ור"מ וחכמים הא בקראי פליגי. וי"ל דגם חכמים ס"ל דמתנה הוה כירושה דממילא. ושאני גבי יובל דרבי קרא מתשובו. ולר"מ י"ל ג"כ דס"ל דמתנה לא הוה בלא הנאה קודמת כמכר ושאני יובל דאמרה תורה מכר דוקא ולא מתנה

אבל כד מעיינינן בה שפיר נראה דהני תנאי עכצ"ל דגם בהך סברא פליגי ג"כ. דניחזי אנן לרבנן דמודים בירושה דאינו חוזר ביובל יש להעיר דמה ראית לרבות מהך תשובו מתנה דלמא ירושה. ועכצ"ל שהוא כענין המבואר בש"ס בכ"מ דהיכא דאיכא למילף מקרא שני דברים לא ניליף רק דבר אחד המסתבר יותר כמו ביבמות (כ') אי הכי חייבי לאוין נמי הא רבי רחמנא יבמתו ומה ראית מסתברא כו'. ושם (עד) אר"ח תלתא קראי כתיבי כו' ואיפוך אנא מסתברא תרומה עדיפא שכן כו'. ושם אמר אביי כו' ואיפוך אנא מסתברא קודש חמור שכן כו'. ובב"ק (כד) מקיש זכר לנקבה כו' ומה ראית מסתברא קאי בראיות ממעט ראיות כו' ובשבועות (לד) אדגמר ממעילה ניליף מעדות מסתברא ממעילה הו"ל למילף שכן כו' וכן בכ"מ בש"ס. וכה"ג גבי יובל נמי עכצ"ל דמסתברא לרבות מתנה יותר מירושה משום דדמי למכר מצד הסברא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא