ונגש הכהן טו

באופן שלא לעשות בה הד' דברים של גנאי המבואר במשנה פ' ב"ה וכמבואר בשו"ע (סי' קנ"ג ס"ט) ומשו"ה בעינן בש"ס זט"ה במא"ה למכור הביהכ"נ אדמים להפקיע הקדושה אפי' לעשות בה ד' דברים של גנאי, אבל אם בנו הביהכ"נ החדשה זט"ה במא"ה אה"נ דפקעה קדושה מישינה אף בלא מכירה וכהמ"ב. ז"א דכ"ז דחוק, דמאי פסקה דמיירי בבנו אנ"ה בלא זט"ה, אי מיירי הש"ס בבנו ביהכ"נ חדשה. ועוד דסו"ס אמאי בעי מכירה אדמים שכ' הר"ן דמשו"ה מותר לשתות שכר בדמים. משום דכיון דדמים הוו קדושה שני' וקלישא. משו"ה מפקיעין זט"ה במא"ה לגמרי לחולין. ואם הדמים אשר נכנסו בקדושה תחת הביהכ"נ מקרי קדושה קלישא, כ"ש הביהכ"נ דנפקע מקדושתו הראשונה ע"י החדשה עכ"פ לשאר דברים של חול חוץ מד' דברים, דמקרי קדושה קלישא לענין זה עכ"פ דשוב אתו זט"ה במא"ה ופקעי לגמרי לחולין אף לד' דברים של גנאי. באופן דלשי' זו דאף באיכא בי כנישתא אחריתי אסור לסתור למ"ד משום פשיעותא נסתר ד' המ"ב מהש"ס, לפמ"ש המג"א דגם בהיו להם ב' ב"כ מכבר איכא ק"ו דאסור למכור וכמו שנתבאר

פרט ב

שבתי ואראה דיש מקום להצדיק שי' המ"ב, די"ל דהש"ס בפ' ב"ה מיירי בהיו להם ב' ב"כ מכבר. ואי משום הך דיוקא דהמג"א, דכיון דבהיו להם ב' ב"כ מכבר אסור לסתור ק"ו דאסור למכור. וכמו בהי' להם ביהכ"נ אחת שכ' הר"ן בשם הרמב"ן דאסור למכור מק"ו דאסור לסתור וכמו"ש הרמ"א. י"ל דלא דמי דהנה יש לדקדק בשלמא להך שי' דבהיו להם ב' ב"כ מכבר מותר לסתור אחת, ודוקא באין להם רק דוכתא לצלויי שהוא מקום ארעי אסור. מפורש הטעם בפוסקים דמשו"ה למ"ד משום פשיעותא אסור. כיון דהמה יפשעו ולא יבנו מהר ובתוך כך לא יהי' להם ביהכ"נ קבוע להתפלל ולכן באיכא בי כנישתא אחריתי ויש להם מקום קבוע להתפלל שרי לסתור ולהא לא חיישינן שמא לא יבנוהו לעולם. כמבואר כ"ז בנימוק"י ריש ב"ב ומובא בט"ז (סי' קנ"ב) משא"כ להך שיעה דס"ל דאף בהיו ב' ב"כ מכבר אסור לסתור אחת. והטעם הוא שמא לא יבנו לעולם כמבואר בפוסקים. וכ"כ רש"י להדי' שם בב"ב ובפ' ב"ה. יעו"ש במ"ש שם הא דר"ח דלא ליסתור כו'. קשה טובא דמאי האי קפידא. דהא לכאורה צ"ל דהב"כ אחריתי מספיק לכל הציבור הזה. דאי לא מספיק מה מועיל הא דאיכא ב"כ אחריתי. הא אכתי ליכא מקום קבוע להתפלל לאותן אשר לא יספיק להם הב"כ אחריתי. א"ו דמספקת להם ומעתה מה איכפת לן אם יסתרו האחת ולא יבנוהו לעולם. וכן גם לשי' הסוברים דבאיכא ב"כ אחריתי שרי לסתור שכ' הנימוק"י דלא חיישינן לשמא יפשעו לעולם. ומשמע שעכ"פ בעינן דסו"ס יבנוהו ג"כ לביהכ"נ השני' שסתרו. והא ודאי טעמא בעי דמאי האי קפידא

ונראה שהוא משום הא דאיתא בספרי הובא במרדכי פ' ב"ה וז"ל מנין לנותץ אבן מן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לד' כו' ע"כ. ולכך אסור לסתור ביהכ"נ דהוא מקדש מעט כמוש"ש במרדכי. מיהו כתב שם במרדכי דאם סותר ע"מ לבנות שרי. ולפי"ז שרי לסתור ביהכ"נ כדי לבנות אחרת. רק דקאמר הש"ס דאסור מטעם אחר משום דליכא דוכתא לצלויי. ובאיכא דוכתא לצלויי אסור מיהת למ"ד משום פשיעותא. שיהיו זמן ארוך בלי ביהכ"נ קבוע. ולכן באיכא ב"כ אחריתי מקום קבוע להתפלל שרי לסתור, דלהא לא חיישינן דלמא יפשעו ולא יבנו לעולם. וכיון דסו"ס יבנוהו שפיר מקרי סותר ע"מ לבנות. משא"כ להסוברים דאף באיכא ב"כ אחריתי אסור. הוא משום דשמא יפשעו ולא יבנו כלל. דכיון שיש לחשוש שלא יבנו כלל. וכדמצינו כה"ג במידי דרבים ברא"ש בריש מו"ק (סי' ו') בשם הירושלמי לענין מלאכת חוה"מ. ובב"ב (כד) לענין הרחקת נזקין קדירא דבי שותפי כו'. וכן בעירובין (ג') מבוי דרבים סמכי אהדדי ולא מדכרי. א"כ כיון שקרוב הדבר במידי דרבים שיפשעו ולא יבנו כלל. ומשו"ה אסור לסתור. דלאו סותר ע"מ לבנות הוא. ואסור משום נתיצת אבן בעזרה. והשתא לפי"ז כיון דעיקר האיסור הוא משום נתיצת אבן בעזרה א"כ זה שייך דוקא בסתירה. משא"כ במכירה דאין כאן קדושה כיון דמפקיעין אותה אדמים לא שייך זה. וא"כ ליכא ק"ו מסתירה למכירה דדוקא באין להם רק ביהכ"נ אחת. שפיר כ' הרמב"ן דאם לסתור אסור ק"ו למכור. דהא טעמא דסתירה שייך נמי במכירה. דהוא משום שיהיו זמן ארוך בלי ביהכ"נ קבוע. משא"כ להסוברים דאף באיכא ב' ב"כ אסור שהטעם משום נתיצת אבן בעזרה. הא אין כאן ק"ו למכירה. ומעתה שפיר י"ל דהש"ס דפ' ב"ה מיירי בהיו להם ב' ב"כ מכבר. אבל בנבנה להם ביהכ"נ מחדש י"ל כהמ"ב דנפקע קדושה מהישינה וחל אחדשה

ועכ"ז קשה לסמוך ע"ז לדינא. דיש לדחות דבאמת לא ברירא כ"כ לומר דמשום שיש לחשוש שמא לא יבנו לעולם. יהא מקרי זה סותר שלא ע"מ לבנות. די"ל דמ"מ כיון שהי' כונתו ע"מ לבנות ליכא איסור אפי' אם אירע אח"כ דלא בנה כלל. והא דאסור לסתור ביהכ"נ בהיו להם ב' ב"כ מכבר. י"ל בשאין להם ב"כ אחריתי דאסור לסתור משום שיהיו זמן רב בלי ביהכ"נ קבוע. כמו כן בהיו להם ב' ב"כ מכבר. י"ל ג"כ דאין לבטל סדר הנהגת הציבור מכמו שהתנהגו עד עכשיו. דאף דביהכ"נ אחת מספיק לכל הציבור. מ"מ הא ע"כ השתמשו עד עכשיו עם שתי ב"כ ברווחא טפי או שהיו פעם מתפללין בזו ופעם בזו וכדומה. אין לשנות ולבטל מנהג והרגל הציבור מכפי שהורגלו עד עכשיו. אף שיהיו יכולין ע"פ דחק להסתפק בביהכ"נ אחת. א"כ טעם זה שייך נמי במכורה. ושפיר כ' המג"א דגם בב' ב"כ מכבר איכא ק"ו דאסור למכור. וע"כ דהיתר מכירה בכפרים דפ' ב"ה הוא בבנו עכשיו ביהכ"נ מחדש. ושוב נדחה ד' המ"ב וכמו שנתבאר

פרט ג

ולכאורה יש לעיין בהא דאמר בש"כ ב"כ (ג')