ונגש הכהן יד

כלל א בדין קדושת ביהכ"נ

בו יבואר פלפול בדין מכירת ביהכ"נ דכפרים המבואר בש"ס מגילה (כ"ו) ולהוכיח דלא כשו"ת מ"ב (סי' ל"ג) שכ' דביהכ"נ ישן נפקע אביהכ"נ חדש בלי שום הפקעה אמירי, וביאור נכון בעיקר החילוק שבין כרכים לכפרים וביאור ד' הראשונים בזה ויישוב לקו' הטו"א במגילה שם, ויישוב לקו' הקצוה"ח (בסי' קצ"ה) על הסמ"ע ובדין הא דשני כתובים הבכ"א דא"מ אי הוה מיעוט לדעלמא או דבעלמא קיימא אסברא

פרט א

נשאלתי מאנשי עיר אחת קטנה אחרי אשר זה כמה שנים אשר אין להם לא בית המרחץ ולא בית הטבילה כי מחמת עניים אין בכחם לתקן להם זה, וכעת נבנה להם ביהכ"נ חדש וכבר מתפללים בו, תחת הביהכ"נ הישן אשר הי' סתור ונטוי לנפול, שאלוני אם יש עצה והיתר לעשות מהעצים של ביהכ"נ הישן בית המרחץ ובית הטבילה. ויען כי הדבר נוגע למצוה של מזכי רבים נזדקקתי להשיב להם עפ"י מה שנראה לי בזה

הנה דין זה מבואר לכאורה בשו"ת משאת בנימין (סי' ל"ג) שכ' שם דאם בנו ביהכ"נ חדש פקע קדושתי' בהכי מהישינה, ולא גרע ממתנה דפליגי בי' בפ' ב"ה ר"א ורבינא וקיי"ל כד' המיקל דמתנה בזט"ה במא"ה הוה כזבינא ושרי, דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב ליה מתנה. והשתא הא האי הנאה הנאה כל דהו ואינה בעולם וכבר אכלוהו ואפי"ה אמרי' דחל קדושה ראשונה אההיא הנאה כל דהו ופקע קדושתי' בהכי כ"ש בנידו"ד כו' פקעה קדושה מהעצים והאבנים הראשונים וחלה על הביהכ"נ חדשה והעצים והאבנים יוצאין לחולין לעשות בהם מה שירצו אפי' תשמיש של גנאי כו' עכ"ל, והובא דבריו במג"א (סי' קנ"ג סקכ"ז) יעוי"ש. ומעתה אף דלביהכ"נ אין היתר לעשות מהם הד' דברים המבואר במתני' בפ' ב"ה שא' מהם מרחץ בלתי ע"י מכירה בזט"ה במא"ה ואפי' בשל כפרים כמבואר כ"ז בגמ' פ' ב"ר ופוסקים. עכ"ז לפי דברי המ"ב הנ"ל. כיון דנבנה להם ביהכ"נ חדש פקע קדושה מהישינה וחל אחדשה והישינה יוצאת לחולין ומותר לעשות ממנו אף הד' דברים

איברא דבהא גופי' דחדית לן המ"ב דביהכ"נ ישן נפקע קדושתי' על ביהכ"נ חדש צריך לעיין בה טובא לפענ"ד, כי לדידי לא ברירא כ"כ לסמוך ע"ז למעשה וכמו שיבואר. דבגמ' ב"ב (ג') אמרי' אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי. א"ד משום פשיעותא וא"ד משום צלויי, מאי בינייהו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתי. כן הוא הגי' בגמ'. ולפי"ז משמע דאף דאיכא בי כנישתא אחריתי ג"כ אסור לסתור האחרת להך דאמר משום פשיעותא, אבל גי' הרי"ף ורא"ש שם א"ב דאיכא דוכתא לצלויי, ולפי"ז אף למ"ד משום פשיעותא דאסור הוא דוקא בליכא בי כנישתא אחריתי רק דוכתי מקום עראי להתפלל. אבל בדאיכא בי כנישתא אחריתי שרי אף למ"ד משום פשיעותא. וכן פסק הט"ז באו"ח (סי' קנ"ב סק"א), אבל המג"א שם (סק"א) פסק דאפי' יש להם ב' ב"כ מכבר אסור וכ' דכן משמע בגמ'. ועי' חי' מהרמ"ל ריש ב"ב שכתב דגם מהרא"ש משמע דאף דאיכא ב"כ אחריתי אסור לסתור למ"ד משום פשיעותא

והנה עפי"ז הוכיח במג"א (סי' קנ"ג סקט"ז) אהא דכ' הרמ"א דכל זה דאמרי' דביהכ"נ של כפרים נמכר עפ"י זט"ה במא"ה הוא דוקא בשיש להם ביהכ"נ אחרת. אבל באין להם רק אחת אסור למוכרו דהא אפי' לסותרו אסור וכ' שם המג"א דהיינו אם בנו עתה אחרת מחדש. אבל אם יש להם ב' בתי כנסיות מכבר אסור למכור. דהא ג"כ איכא ק"ו דהא אפי' לסותרו אסור. כמו"ש ריש (סי' קנ"ב) עיי"ש. א"כ לפי"ז לא נמצא היתר למכור ביהכ"נ ואפי' של כפרים רק באם בנו עכשיו מחדש אחרת, ולפי דברי המ"ב פקע קדושה מהישינה וחל על החדשה בלי שום מכירה. א"כ קשה דלמה להו להפוסקים למצוא טעם על האי התירא דמכירת ביהכ"נ. דאיך נפקע קדושתה. דשרי במעות אפי' לשתות בי' שכר כמבואר בגמ' בפ' ב"ה וקדושה שבהן היכן הלכה כמבואר בר"ן ר"פ ב"ה בפלפולו שם עם הרמב"ן בזה. וכ' הר"ן דזט"ה במא"ה מקלישין הקדושה על המעות, , וכיון דהוו המעות קדושה שני' וקלישא מקדושה ראשונה מפקיעין קדושת הדמים לחולין דהא לפי ד' המ"ב בלא"ה הא איפקע קדושה מהישינה וחל אחדשה. והחדשה הא היא בקדושה. א"כ לא הלכה בזה הקדושה כלל, ושרי בהישינה לעשות בה אפי' דברים של חול. אע"כ מוכח דלא כהמ"ב. והמ"ב בעצמו י"ל דס"ל כהט"ז, דבאיכא בי כנישתא אחריתי מותר לסתור ביהכ"נ וממילא מותר למכור. וגמ' דפ' ב"ה מיירי בהיו להם ב' ב"כ מכבר. ובנבנה להם ביהכ"נ מחדש נוכל לומר דאיפקע קדושה מהישינה וחל על החדשה. אך עכ"פ למעשה קשה לסמוך על המ"ב נגד דעת המג"א

ואין לחלק בזה ולומר דהש"ס מיירי בבנו אנ"ה בלא זט"ה, והם אין בכחם הלפקיע הקדושה רק