ונגש הכהן יא

שוללים. ועלילות גוללים. מן התימא על החכמים האלה. בואו וראו מה שקרה לגדול המחברים. הרמב"ם ז"ל, שכ' בא' ממכתביו. ח"ל אני ידעתי ונתאמת אצלי בעת שחברתי כי יפול זה החיבור ביד אנשים רעים קנאים ויגנו יופיו ויפחיתו מעלתו כו'. ודע שיש עמי בעיר אנשים אשר אין להם לא שם ולא מעלה ולא יכולת והגיע להם מן הקנאה והתחרות שלא רצו להביט ולא לעיין בחיבורי ולא יראו אותו לעולם כדי שלא יאמרו עליהם שקבלו תועלת. ולא עשיתי אלא לשרידים אשר ד' קורא על האמת והצדק כו' ואם יכעוס אדם על כל מי שיסכל האמיתיות בלא ספק כל ימיו מכאובים וכעס ואין זה ראוי לנבון כו' עכ"ל ומה יקרו דברי הגאון חת"ס בח"ש בליקוטים (סי' נט) וז"ל כי ברית כרותה שאין ת"ח המכונה יעקב שאין לו מצירים נגדו שמכונים לבן. אמנם מעטים הם ת"ח שיהיו אחיו ברמאו' כיעקב נגד לבן. והוי יודע כי הרבה טעמים הפכתי בהם ואמרתי להשמר מהם ונכשלתי עוד יותר ולא בלבד המון עם אלא אפי' לומדי תורה ואפי' כו' כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו הרחק דרכך ממנו כו'. והכלל קושטא קאי עכ"ל. וביבמות (קכא) אר"מ כל גל וגל שעבר עלי נעניתי לו ראשי. וכל דברים אלו הוא כהקטרת עשב לרוחות רעות. וכבר הכין דהמע"ה מזמור יושב בסתר סגולה מן המזיקין שקראוהו מז"ל בשבועות (פו) שיר של פגעים. וראוי לכל ת"ח להיות רגיל בו בעתים הללו והוא סגולה נפלאה. וה' ינצור, למאירי אור, ולצפוד דרור, כחמוד, וכורה בור, עברתו ישמור, לדור דור. וראוי לכל משכיל לאמר. מוטב אהי' זנב למחברים. ולא ראש למדברים. כי פה המדבר מאומה לא פועלת. ואין מחבר שאין ממנו תועלת. ומבואר בירושלמי (פ"א דפיאה) כל העולם כולו אינו שווה לדבר אחד של תורה ואותו תועלת ודבר א' מציל על כל הספר שהרי מצילין תיק הספר עם הספר. ואתה ד' בוחן לבבות. אשר לך ולתורתך נלהבות. הלא בחנתני צרפתני וידעת כולה. לך אשפוך שיחי ואני תפלה עמוד על ימיני וסמכני ובתורתך האר עיני, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' צורי וגואלי: