ונגש הכהן קכט

שהוא במקום האשה ובידו הוא למוסרו לה באותה שעה עכ"ד. והוא ממש כמו"ש לעיל (פ"ו) דכל שיכול החוב להיות שלא ע"י התפיסה לא חל על תפיסה זו שם חב לאחרים והוא מטעמא דמגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכמוש"ש יעוי"ש

אמנם נתקשיתי בזה דשם בגיטין (סג) איתא אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה גט מיד שליח בעלה ור' חנינא אמר דעושה שליח ואמרי' בגמ' מ"ט דרב איבעית אימא משום בזיון דבעל ואיבעי"א משום חצירה הבא לאחר מכאן. א"כ קשה הא ר' חנינא ס"ל דמהני וגם רב דס"ל דלא מהני הוא משום בזיון דבעל או משום חצירה הבא לאחר מכאן הא לא"ה לכו"ע מהני והא הכא אין שליח הולכה דידי' במקום האשה ואיך היא עושה ש"ק ותפיס ש"ק דידה וחב לבעל שלא יוכל לחזור בו. מיהו עכצ"ל בזה דלא רצה המחנא"פ להק' מזה די"ל דרב ור"ח ס"ל דתופס לבע"ח במשח"ל קנה אבל מעובדא דאיל ליהוי לי בידך פריך שפיר דאתא הך עובדא קמי' דר"נ כמבואר שם ואר"נ אם איתא לדר"ח דלא חיישינן לחצירה הבא לאחר מכאן עבדי בה עובדא ור"נ בעצמו ס"ל בפ"ק דב"מ (י') דתופס לבע"ח במשח"ל דל"ק ומשו"ה מקשה מזה שפיר. אך לפי"ז אין עולה תירוצו דמח"א לנכון שתי' שהי' יכול החוב להיות שלא ע"י התפיסה ולא הוי זה חב לאחרים דהי' במקום האשה. והא ע"כ סברא זו אינה אלא אי אמרי' דמגו מהני בתופס לבע"ח במקום שח"ל כמו שכתבתי בזה לעיל (פ"ו) והוא עפימ"ש תוס' בגיטין (יא) וב"מ (י) דמשו"ה ס"ל לר"י דממל"ח קנה חבירו אע"ג דס"ל דתופס לבע"ח במשח"ל ל"ק משום דמציאה שאני דאיכא מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. אמנם ר"נ דס"ל שם בב"מ (י') דממל"ח לא קנה חבירו משום דתופס לבע"ח במשח"ל לא קנה ולדידי' אפי' במקום מגו לא מהני בתופס לבע"ח במשח"ל א"כ לר"נ אינו מתורץ בזה מ"ש המחנ"א

ונראה דיש לישב עפימ"ש מכבר בחי' לב"מ בפלוגתא דרש"י ותוס' שם אי מהני עשאו המלוה שליח לתפוס במקום שח"ל. שהק' התוס' על רש"י מכתובות (פד) מיימר בר חשו דהי' שליח ממונה ועכ"ז לא קנה שם משום תופס לבע"ח. והש"ך בחו"מ (סי' ק"ה סק"א) הרגיש דאמאי פירש"י זה בב"מ דאם עשאו המלוה שליח מצי תפיס ולא בגיטין ששם עיקרא דהך מלתא דתופס לבע"ח ובב"מ הובא זה אגב גררא. עוד יש להק' על רש"י מהא דפריך שם בב"מ רבא לר"נ מפועל דא"ל עשה עמי מלאכה היום דמציאתו לבעה"ב ולמ"ש רש"י דבעשהו שליח מהני בתופס אין קושי' כלל מפועל דהא התם עשאו שליח דא"ל עשה עמי מלאכה היום ובכלל זה מציאות. וכתבתי שיש לתרץ כל הנ"ל בחדא מחתא די"ל דרש"י לא פי' כן אלא דוקא לר"נ דס"ל דתופס לבע"ח לא קנה אפי' הי' חייב גם לתופס דהא ס"ל דגם במציאה לא קנה משום תופס לבע"ח במשח"ל אף דבמציאה איכא מגו. וע"ז כתב רש"י דלא ס"ל לר"נ דלא קנה אפי' הי' חייב גם לתופס אלא בלא שוייה הנושה שליח. אבל שוייה שליח גם לר"נ קנה ומשום דתרתי הוא דחייב גם לתופס ואיכא מגו וגם עשהו שליח. והשתא מובן קו' רבא לר"נ מפועל. דידע רבא דלר"נ דוקא בתרתי קנה היכא דאיכא מגו ושליח אבל בחדא לא ופריך מפועל דהתם חדא הוא דעשהו שליח במה שא"ל עשה עמי מלאכה היום. אבל מגו ליכא דהא נשכר הוא לבעה"ב ואינו רשאי למצוא לעצמו. ומ"מ קנה אפי' בחדא ומיושב ג"כ קו' התוס' מיימר בר חשו. דבאמת לדידן דקיי"ל כר' יוחנן שם דממל"ח קנה חבירו ותופס לבע"ח במקום שח"ל לא קנה כמבואר ברמב"ם (פט"ז מאבידה) ושם (פ"כ ממלו"ל) ובשו"ע חו"מ (סי' ק"ה) ושם (סי' רס"ט) ולפי"ז במקום דחייב גם לתופס ואיכא מגו קנה גם רש"י ס"ל דהיכא דליכא מגו דלא קנה גם בעשהו שליח לא קנה וכדמוכח מיימר בר חשו. רק לר"נ דס"ל דאפי' במקום מגו לא קנה ע"ז כ' רש"י דמ"מ בעשאו שליח ואיכא מגו גם ר"נ מודה. ומיושב ג"כ לפי"ז מה שהרגיש הש"ך דאמאי לא פירש"י זה שם בגיטין דשם עיקר מקומו. דלמ"ש מבואר דבעיקר מלתא בתופס לבע"ח במשח"ל היכא דליכא מגו לדידן דקיי"ל כר"י גם רש"י ס"ל דלא מהני עשהו שליח ולא פי' זה רק הכא אליבא דר"נ

והשתא עפי"ז שפיר עולה כהוגן מה שיישב מח"א בהך עובדא דא"ל ליהוי לי בידך דהא שם יש תרתי דעשתה אותו שליח וגם איכא מגו כמו"ש המח"א דהשליח במקום האשה ויש מגו למסור ליד האשה ושיהי' החוב שלא ע"י התפיסה ובזה גם לר"נ מהני אפי' במקום שח"ל וכמו"ש. אמנם כ"ז כתבתי לשי' מח"א אבל לפענד"נ ליישב זה באופן אחר וכמו שיתבאר

פרט ז

הרמ"א באה"ע כתב (בסי' ע"ז ס"ג) לענין מורדת דהוה ספיקא דדינא ואי תפסה לא מפקינן מינה דאם אביה תפס בשבילה מהני תפיסתו וכ' שם הח"מ וב"ש דזהו דוקא אם עדיין לא בא הנדוניא אצל הבעל ואביה הי' מוחזק מן הנדן דהנעלת לי' שנתחייב לחתנו מהני כאילו היא עצמה תפסה אבל אם הי' כבר אצל הבעל ותפס לא מהני דהוי תופס לבע"ח במשח"ל דל"ק דהכא חב לבעל ע"כ. ובנתיה"מ בכללי תפיסה שלו (סעי' כ"א) הוציא מזה דלא מהני תפיסה ע"י שליח בספיקא דדינא. וראיתי שמקשים ע"ז מגיטין (סג) דאמרי' שם למימרא דמספקא לי' לרב אי הולך כזכי דמי או לא והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריות ואם בא לחזור אינו חוזר ומשני התם ספק ממון לקולא כו' ופירש"י משום דהממע"ה והמוציא מחבירו ידו על התחתונה ומוכח מזה דתפיסה ע"י שליח מהני בספיקא דדינא ומשו"ה א"י לחזור וליטול מן השליח. וע"כ דטעמא הוא משום דכה"ג לא מקרי חב לאחרים אלא ספק חב. דשמא הולך כזכי ולא חב כלל. ומשו"ה יכול השליח לתפוס אף נגד הבעלים דיש להם חמ"ק. כן ראיתי מקשים וכתבו דיש לדחות דרב ס"ל דתופס לבע"ח במקום שח"ל קנה. אבל לדידן דקיי"ל דתופס לבע"ח במקום שח"ל ל"ק י"ל דגם בספק חב הוי חב לאחרים ולא מהני תפיסה ע"י שליח בספיקא דדינא

ולפענד"נ דא"צ לזה ורב באמת ע"כ ס"ל דתופס לבע"ח במשח"ל ל"ק דהנה לעיל (יד)