ונגש הכהן קכה

(קל"א) בכותב כל נכסיו לאשתו. ועי' תוס' קדושין (מ"ט) ד"ה דברים וכתובות (מ"ג) ד"ה שלא ושם (צ"ז) ד"ה זבין. ועי' ביו"ד (סי' רי"ח) וברמ"א שם (ס"א) ושם (סי' רכ"ח ס"א) ובאה"ע (סי' נ' ס"ה) ושו"ת חכ"צ (סי' מ"א) ושו"ת צ"צ (סי' צ"ה) ושו"ת פנימ"א (ח"א סי' א') ושו"ת מים רבים חיו"ד (סי' ס"א) ועו"מ ועי' בפלוגתא דאביי ורבא בגיטין (ל"ד) בגילוי דעתא בגיטא. ובכל הני הוה הוכחה גמורה ואומדנא טובה. אבל בלא הוכחה כמו בשולח מתנה ואין אומדנא ברורה ע"ז דהא לא היה לו ברירה אחרת רק לשלוח מהיכי תיתי לומר דקפיד דוקא לשליחות ולדיני שליחות. אך לפי"ז צריך ליישב כל הני ראיות שהובא לעיל דמשמע לכאורה דמשום שעשה שליחות קפיד לשליחות ולא מהני בזכיה. ולכן נלפענ"ד לבאר זה

פרט ג

ונראה דמ"ש תוס' גבי עבד בקדושין (כג) דמשום דעשה שליח גרע ולא מהני זכיה כדין עבד בשטר ע"י אחרים. ביאור דבריהם הוא עפמ"ש הרשב"א שם בחי' שהקשה קו' התוס' דמאי בעי אי מהני שליח דעבד דמי גרע משטר ע"י אחרים בתורת זכות ותי' דמיירי באופן דא"ל האדון הא לך כמו שאמר העבד ולכן לא מהני כאן זכיה ע"י אחרים כיון דאין דעת האדון להקנות ולזכות לו השטר מדעתיה אלא כמו שאומר העבד ושליחותיה לאו כלום ע"כ. ולפ"ז י"ל דהתוס' ס"ל דסתמא נמי דעת האדון כמו שאומר העבד ושליחותיה לאו כלום מש"ה בעשה שליח גרע. גם י"ל דגם השליח אינו מכוין לזכות בתורת זיכוי שמזכה האדון אלא שמכוין לשליחות העבד. אבל העבד הרשהו בין לשליחות בין לזכיה רק שיהא משוחרר באופן המועיל מיהו כיון דלא אמר בפירוש אלא שליחות לא מכוין האדון והשליח המקבל הגט שחרור אלא למה שאמר העבד

והא דכ' התוס' בגיטין (ס"ו) גבי אמרו לסופר דאפי' לר"מ דמצאו באשפה כשר מ"מ היכא דציוה בעינן דיני שליחות דכיון שציוה צריכין לעשות ציווי שלו. הנה דברי התוס' באמת בלא"ה תמוהים דהא כיון דבאמת לר"מ גם מצאו באשפה כשר רק שהבעל ציוה אותם והם עשו כמו שציוה שהוא ציוה שיאמרו לסופר וכן עשו מה צריך יותר ומה איכפת לן במילי. ואיך מוכח מציווי הזה דקפיד שיהא בו דיני שליחות. הא מה שצריך לעשות ציווי שלו הוא משום קפידא דבזיון דבעל כמ"ש לעיל (כ"ט) שלא יתפרסם שאינו כותבו ומיעוטא בפרסום עדיף ליה ובזה מצד הסברא הוא קפידא כמ"ש הט"ז וב"ש באה"ע (סי' קמ"א סמ"ה) יעוי"ש ואם משנים דעתו לא עשאן שלוחים גם לחתימה ונתינה כמ"ש רש"י בגיטין (כט) יעוי"ש אבל שיקפיד שיהא בשליחות ובדיני שליחות הא ע"ז לית לן שום סברא בזה אלא שצריך לעשות מה שציוה וכן עשו ומה צריך יותר

ונראה דהנה בלא"ה תמוה לי באמר כתבו ותנו איך נעשו שלוחים על הנתינה הא בשעה שמינה אותם אכתי מחוסר כתיבה לפמ"ש תוס' בנזיר (י"ב) דאין יכול למנות שליח לומר לו לושי לי עיסה והפרש עבורי דכל מלתא דלא מצי עביד משלח השתא שלוחא נמי לא מצי משוי ואכתי מחסרא לישה. ואח"ז רב שעמדתי בזה מצאתי בס' דורש לציון דרוש יע"ל קג"ם ובהגהת הגאון בן המחבר שעמדו בזה וכ' בהג"ה שם ליישב דכתיבה אתחלתא דשליחות וכולה מדא שליחות ותחלת השליחות שהוא הכתיבה מצי למיעבד שוב גומר כל עסק השליחות גם בנתינת הגט ודומה לשולח לאשתו גט ברחוק מקום דאף דמחוסר מעשה הליכה למקום האשה מ"מ מצי משוי ול"ד לאשה שאומרת לחבירתה לושי לי עיסה לזה שייכות להפרשת חלה שהרי אפי' אשה אחרת יכולה ללוש ואין כאן עדיין אף התחלה מהשליחות עכת"ד שם. והנה במ"ש ודומה לשולח גט כו' איכא לעיונא דהא אמרי' בגיטין (כ"א) גבי מחובר יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. ומבואר בנזיר (מה) וגלח את כל שערו פתח אוהל מועד שיהיו דלתות פתח אוה"מ פתוח בשעה שמגלח וקאמר בגמרא או אינו אלא שיגלח בפתח אוה"מ ממש א"ר יצחק וגלח ונתן מי שאינו מחוסר אלא גילוח ונתינה יצא זה שמחוסר גילוח הבאה ונתינה שצריך להביא השער מפתח אוה"מ לעזרה אל תחת הדוד יעוי"ש. אלמא דהולכה והבאה מקרי מחוסר וא"כ תיקשי באמת מהבאת גט דאמאי לא פסול משום מחוסר הבאה. ואין לומר דשאני הבאה דכבר גילתה תורה דלא פסיל מושלחה שנעשה הגירושין ע"י שליח. נימא דמיירי באם האשה במקום האיש וקמ"ל דמהני ע"י אחר ובאופן דלא מחוסר הבאה. ועוד דא"כ בנזיר שם נמי נימא כבר גילתה תורה וגלח הנזיר פתח אוה"מ. אע"כ דבכה"ג הוי מחוסר וה"נ בהולכת הגט

והיה ראוי לומר דלא מיקרי מחוסר אלא כשא"א בענין אחר כגון מחובר כמ"ש הרשב"א שם (כ"א) דאפי' כתב על המחובר ונותן הקרקע לה נמי פסול משום דבעינן ספר שהגט יהיה תלוש והביא זה מירושלמי יעוי"ש וע"כ צריך לקצצו הוה מחוסר משא"כ הולכה דאפשר שתבא האשה לכאן לקבל. אמנם ז"א דאכתי תיקשי מקרן של פרה דאמרי' שם מחוסר קציצה והתם אפשר לתת הפרה כמבואר במשנה שם. שוב ראיתי בחי' רמב"ן שם והובא בתורת גיטין שם (כא) שעמד בהא דקרן של פרה דל"ד למחובר דא"א אלא ע"י קציצה והקרן ש"פ יכול ליתן הפרה כולה ומסיק שם הרמב"ן דעכצ"ל משום דעכ"פ כיון דעכשיו כשאינו נותן הפרה א"א אלא בקציצה הוי מחוסר ע"כ. וטעמא דא"א בקרן ש"פ רק בקציצה כשאינו נותן לה כל הפרה מבואר בפ"י שם דאין זה כריתות יעוי"ש א"כ הדק"ל דאמאי בשולח גט לא הוי מחוסר הבאה

אך נראה ליישב דבאמת הילוך לאו מחוסר מעשה הוא כלל וכ"כ תוס' ביבמות (צג) גבי ר' ינאי יעוי"ש במ"ש דמה לי מקום קרוב או מקום רחוק דמבואר דס"ל דהבאה לא הוה מחוסר לענין דבר שלב"ל וה"ה לענין דבעינן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה דהילוך לאו מחוסר מעשה הוא. וי"ל משום דבעינן דוקא מעשה בגוף הגט כגון קציצה כמ"ש הר"ן בגיטין במתני' דהאשה כותבת את גטה דהקנאה דאשה לבעל אחר הכתיבה לאו מחוסר הוא דבעינן מעשה בגוף הגט. והא דנזיר (מ"ה) גבי תגלחת נזיר. י"ל דשאני דבר שבמקדש דאחשבי' קרא להילוך דהוי עבודה לגבי כהנים כמבואר