ונגש הכהן קכד

רפ"ב (מ"ב) ובר"ן שם. ועי"ש דהנ"מ בזה דלמ"ד דזכי' משום שליחות דאנן סהדי דכיון שהוא טובתו וזכותו עשאו שליח אז אין לקטן זכיה מה"ת וגרסי' בב"מ (ע"א) דקטן דאתי לשליחות אית ליה זכיה מדרבנן. ולהסוברים דקנין בפ"ע הוא מאיש זוכה יש לקטן זכיה מה"ת דהא ילפינן מחלוקת הארץ ע"י יהושע והתם הוו קטנים. ולהסוברים דזכיה קנין בפ"ע הא דתלי בפא"נ שם זכיה בשליחות עי' בשו"ת בית דוד חחו"מ (סי' ט) שיישב זה והנה כבר הוכיח המהרי"ט חאה"ע (סי' מא) להרמב"ם דע"כ ס"ל דזכיה קנין בפ"ע הוא יעוי"ש. ולפ"ז א"ש בפשיטות דודאי המזכה לשוטה ע"י ב"ד זכי השוטה מה"ת כמו קטן דהא בחלוקת הארץ ע"י יהושע הוו נמי שוטים וחרשים. אמנם זהו דוקא בשוטה משא"כ כותי. אך הרא"ש דס"ל בפ"ב דכתובות דדוקא עתים חלים אבל שוטה דלאו עתים חלים לא זכי ע"י בן דעת לשיטתיה אזיל דס"ל כשי' התוס' בכ"מ דזכיה מטעם שליחות הוא ולא קנין בפ"ע כמ"ש הרא"ש כן בכמה דוכתי ומחלק באמת בין שוטה לקטן ושוטה דמי לכותי. אך לדעת התוס' דר"ל דזכיה משום שליחות אם נאמר דמחלקים בין שוטה לכותי כמ"ש תוס' בגיטין (כ"ב) עכצ"ל ולחלק כמש"ל

פרט ב

כתב הקצוה"ח (סי' רמ"ד סק"ב) ואם עושה שליח להוליך מתנה לפלוני והשליח רוצה לעשות שליח במקומו נראה דאע"ג דשליח הולכה בגט עושה שליח ומשום דמוסר לו הגט לא הוה מילי מ"מ במתנה כה"ג לא מהני אע"ג דמוסר לו המתנה לפמ"ש המרדכי בקדושין בשם הקדוש מרדוש דשליח בקדושין אינו עושה שליח אחר דדוקא בגט דמגרש בע"כ אבל קדושין דמדעתה ושמא לא תאבה האשה מש"ה הוי זה מילי א"כ ה"ה במתנה כיון דאם לא רצה המקבל אינה מתנה הו"ל מילי אפי' מסר לו המתנה כו' עכ"ל ודבריו תמוהין דדוקא בגט וקדושין דבעינן נתינה מיד ליד וטלי מעג"ק לא מהני דגם בקדושין לא מהני טלי מעל גבי קרקע ועי' בב"ש (סי' ל' סק"א). וכמו שהוכחתי בכלל שליחות דמילי (פ"ח) יעוי"ש. משא"כ במתנה דלא בעינן כלל נתינה מיד ליד דאפי' הגיע לו המתנה ע"י קוף ברצון הנותן ג"כ מהני וכ"כ להדיא במחנא"פ בה' שלוחין (סי' ד') והתו"ג בחי' לגיטין (ט) וכ"מ בר"ן גיטין בפ"ק אמתני' דתן שטר שחרור זה לעבדי. וכיון דבמתנה לא בעי נתינה מיד ליד ואפי' ע"י קוף מהני לא בעי בהולכת המתנה להגיע למקבל שום דיני שליחות בזה ואף אי הוה מילי בכה"ג מ"מ מהני ודוקא באמר לשנים כתבו מתנה לפלוני שציוה שיכתבו שטר מתנה עבורו ויחתומו עבורו וזה ודאי לא מהני שלא בנותן המתנה ודאי בעי בזה שליחות ולכן מייתי הש"ס בגיטין (כט) פלוגתא דאביי ורבא לענין מילי

והיה נראה ליישב דברי הקצוה"ח עפמ"ש התוס' בגיטין (ס"ו) ד"ה הא בהא דאמרי' שם ואי סבירא לן דהאי כתובו כתב ידן הוא הא כתב הגט כשר והאמר שמואל אמר רבי הלכה כר"י דאמר מילי ל"מ לשליח והק' בתוס' דהא לר"מ אפי' מצאו באשפה כשר ומאי איכפת לן במילי ותי' דכיון דציוה לכתוב מודה ר"מ שצריכין לעשות ציוויו ע"כ. ומבואר מד' התוס' דאף היכא דלא בעי שליחות כמו לר"מ בכתיבת הגע דאפי' מצאו באשפה כשר מ"מ היכא דהקפיד וציוה לכתוב הוי קפידא שיהא בו דיני שליחות ושוב לא מהני במילי. וה"נ במתנה דאע"ג דהגיע ע"י קוף ג"כ מהני מיהו היכא דציוה לשליח גרע דקפיד שיהא הקנין ע"י שליחות ולא בזכיה וכמ"ש תוס' בקדושין (כ"ג) בד"ה מהו בהא דבעי הש"ס שם אי עבד יכול לעשות שליח לקבל גט מיד רבו והק' בתוס' דמי גרע משטר ע"י אחרים בתורת זכות. ותי' דכיון דעשה שליח מגרע גרע ע"כ יעוי"ש. וה"נ כיון שעשה שליח אינו רוצה שיזכה המקבל ע"י קבלתו לידו בזכיה אלא ע"י שליחות ומש"ה בעינן בזה דיני שליחות וכמ"ש תוס' בגיטין שם דמשום דציוה אע"ג דמצאו באשפה כשר שפיר פריך בש"ס והא מילי ל"מ לשליח

ויש לה"ר מתוס' דנזיר (יב) שהק' דאיך עושין שליח להפריש חלה דאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי הא בשעה שהיא עושה שליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא דאין מפרישין חלה מקמח וקיי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח יעוי"ש שנשארו בקושיא. והקשה בקצוה"ח (סי' רמ"ג) ובס' מרכבת המשנה (פ"ו מגירושין) לפמ"ש התה"ד (סי' קפ"ח) והובא בשו"ע יו"ד (סי' שכח) באשה בעלת הבית לשה לה משרתת שלה עיסה ואם תמתין על בעלת הבית להפריש חלתה תחמיץ ותתקלקל העיסה שרי למשרתת להפריש החלה משום זכין לאדם שלא בפניו כו' ע"כ. דלפי"ז לא מקשו תוס' מידי דאחר שנילוש ואם לא תפריש תחמיץ העיסה ותתקלקל שפיר מפרשת בתורת זכיה ושפיר הוה העיסה מתוקנת. א"ו דמשום דעשתה אותה שליח לא מהני זכיה וצריך שיהא בשליחות דוקא ושפיר הקשה התוס'

וכן יש להוכיח ממה דמבואר באה"ע (סי' ל"ה) דעת הקדוש מרדוש דשליח בקדושין א"י למנות שליח שני דהוה מילי ול"מ לשליח יעוי"ש. והקשה בס' טיב קדושין סי' הנ"ל דהא מבואר שם (ס"ד) דאם גילה דעתו שחפץ בפלונית והלך השדכן וקידשה לו מקודשת מתורת זכיה דזכין לאדם שלא בפניו. ולפ"ז בעושה שליח אחר בקדושין אע"ג דלא מהני מתורת שליחות מ"מ אמאי לא מהני מתורת זכיה. ולפמ"ש מיושב זה דהיכא דעשה שליח שאני דהוה קפידא שלא יהיה בזכיה אלא בשליחות ומשום דהוי מילי לא מהני

איברא דכד מעיינינן בה שפיר חזינן דליתא להך כללא. דאדרבה בעינן למימר דדעת המשלח שיהיו מעשיו מועילים ע"פ דין ומאי איכפת לי' אם בזכיה או בשליחות כל שאין לנו הוכחה ע"ז דקפיד לשליחות. ואם רצה לשלוח מתנה או גט או שחרור לעבד והמקבל אינו כאן איך היה יכול לעשות אם לא לשלוח ע"י אחר. א"כ מה הוכחה היא זו ממה שציוה דקפיד לשליחות דוקא ואם לא קפיד מה יעשה. וגם בכל הענינים היכא דעבדינן עובדא אף שלא שמענו מפיו הוא דוקא היכא דהוה אומדנא גדולה ומוכחת. עי' תוס' כתובות (ע"ב) ד"ה על מנת. ובס' המקנה בחי' לאה"ע (סי' ל"ט) ועי' ב"ק (ק"י) גבי נתן את הכסף לאנשי משמר וב"ב (קמ"ו) בהלך בנו למדה"י ושמע שמת בנו ושם