ונגש הכהן קכא

ובריטב"א בחי' שם מביא בשם ר' פנחס הלוי וז"ל דהכי קא מקשה להו איך יאמר בפניהם בפ"נ ובפ"נ הא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ובזה לא האמינו החכמים ודוקא בשליח שניתן לגירושין האמינו חכמים את השליח ואפי' אשכח לאב"מ לא היה נאמן כו' ע"כ. מיהו מפירש"י והר"ן מבואר דלא ס"ל כהר"פ. וז"ל רש"י שם בד"ה והא שליח כו' השליח הזה לא נעשה לגרשה אלא למסור לאב"מ הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו לאחר ע"כ וז"ל הר"ן כיון שהשליח לא ניתן לגירושין הוא אין לו לשנות כלל ממה שאמר הבעל אלא צריד שיתן הוא עצמו לשליח הולכה ע"כ ומבואר דס"ל דאע"ג דלא ניתן לגירושין מ"מ לאב"מ מצי מסר וזה דלא כהר"פ דלטעם הר"פ גם לאב"מ לא מסר ואין לומר עפ"י דקדוק ד' הר"ן שכ' אין לו לשנות כו דמשום קפידת הבעל נגעו בה ושינוי דעתו וכמבואר בסוגיא שם דגם בהולך גט זה לאשתי א"י לעשות שליח אחר רק בחלה וכ"פ הרי"ף ורא"ש שם והיינו דבחלה אין הבעל מקפיד ובלא חלה מקפיד ועיי"ש בתוס' ד"ה רשב"ג. ומש"ה אף דהוי כאן מעשה קוף מ"מ היכא דשייך קפידא לא מהני וכמו אל תגרשה בימין אלא בשמאל המבואר שם. וכן למ"ד משום בזיון דבעל שייך נמי במעשה קוף דיש קפידא שדוקא הוא ימסור ולא אחר. דז"א דממ"נ אי הא דלא אשכחי' לאב"מ הוי כמו אונס דחלה א"כ אין כאן קפידא. ואי לא הוה כמו אונס מה תלי' זה בלא ניתן לגירושין דהא אפילו בגירושין נמי

ועוד דאפי' נימא להשקיט קצת הסער הזה ולמימר דהכא הבעל לא עשאו לאב"מ שליח שלא בפניו אלא שציוה לשליח שהוא יעשה שליח לאב"מ להולכה. אשר בזה יתיישב ג"כ קו' הק"נ בסו"פ התקבל אהא דכתב הרא"ש שם (סי' כ) דאשה יכולה למנות שליח קבלה שלא בפני' וכתב הרא"ש ונ"ל דאפי' באיש ג"כ יכול לעשות שליח שלא בפניו. והק' הק"נ וז"ל ותמיהא לי טובא דהא ש"ס ערוכה היא בפ' כ"ה והביאו רבינו שם (סי' ט) בעובדא דא"ל זיל יהביה לאב"מ דאיהו ידע לה כו' הרי לפניך שהבעל יכול למנות שליח לגרש שלא בפניו. ולפמ"ש מיושבין ד' הרא"ש דמשם אין ראי' כלל דשם מינה הבעל שליח זה לשליח שהוא יעשה לאב"מ שליח הולכה ושלוחו שא"כ. והוי אב"מ ששומע קולו של השליח כשומע קולו של הבעל וכמ"ש הר"ן בפ' התקבל בסוגיא דאומר אמרו ולא מוכח מזה דאיש יכול לעשות שליח הולכה שלא בפניו. ועפ"ז יש מקום לומר דטעמא דאין עושה שליח אחר למסור לאב"מ הוא מטעמא דהקדוש מרדוש וכמ"ש קצוה"ח. דהא כיון דהכי הוא הא ודאי דבעי בזה דיני שליחות

ועכ"ז אכתי אין זה מספיק לפרש כן הש"ס לדיעה שני' שהובא ברמ"א באה"ע (סי' ל"ה) דגם במוליך כסף קדושין שליח עושה שליח אחר דלא כהקדוש ועוד דבאמת עיקר סברת הקדוש בלא"ה תמוה דאיך יהא נקרא מסירת חפץ מילי דהא מילי לא הוי אלא דברים וכמ"ש רש"י והמפרשים בגיטין (כט) ושם (ס"ו) דהא מסירת חפץ הוא מעשה בידים ואיך הוא סברא דמשום דשמא לא יצא המעשה לפעולת אדם דשמא לא יאבה מי שנשתלחו לו יתחלף שמו משם מעשה לשם מילי ודברים. ועכ"פ צריך להבין מ"ש שליח דלאו לגירושין משליח לגירושין דהכא כבר ריבתה תורה מושלח ושלחה שהשליח עו"ש

ולכן הנכון בזה לפענ"ד דמיירי באמת דהבעל לא עשאו לאב"מ שליח שלא בפניו אלא שמינהו ע"י זה השליח שעמד שליח זה במקומו על מינוי דאב"מ ועפי"ז יובן היטיב לפמ"ש לעיל דהא דרבי קרא דשליח עו"ש אינו אלא בגירושין דוקא ולא בעלמא כמו שהוכחנו לעיל (פ"ד). עוד נתבאר לעיל דכל שליח שעושה שליח הוי שני שלוחו דבעל ולא דראשון. דשליח אין בכחו למנות שליח שיהא כמותו אלא כמותו של בעל המעשה שהוא משלחו. ומבואר כבר לעיל שזהו עצמו מ"ש בש"ס מילי ל"מ לשליח גבי אמר לשנים כתבו גט ואמרו לאחרים. דהוא למימרא כשי' המהרי"ט שהובא לעיל (פ"א) דכשממנהו לשני בשם הבעל שיהא שלוחו דבעל נמצא דשליח ראשון לא היה שליח אלא על דברים שהוא דברי מינוי שמינהו ראשון לשני שיהא כאלו הבעל מינהו לשני ואין שליחות לדברים דלאו מעשה רמו לומר לשלוחו הקדש עבורי דלא מהני. אבל בשליח הולכת הגט כשממנהו לשני בשם הבעל שיהא שלוחו דבעל מוסר לו אז הגט. ואם לא ימסור לו אין כאן שום שליחות ומש"ה כיון דעיקר השליחות הוא המסירה את הגט ולפיכך כשעומד ראשון במקום בעל אינו עומד אלא על מעשה והוא מסירת הגט. אלא דאכתי ק' דהא לא צוהו הבעל למנות את השני והוא מינהו מדעתו עבור הבעל ואיך נעשה ראשון שליח שלא מדעת הבעל. וממילא לא הוי שני שלוחו דבעל כלל. אך זה ניחא וכבר כתבתי לעיל דע"ז אתי ילפותא דושלח ושלחה דשליח על מסירת הגט יהיה יכול לעשות שליח שני שיהא שני שליח הבעל אף שלא מדעת הבעל אלא מעצמו ומדעתו יעוי"ש לעיל מ"ש בזה

והשתא עפ"ז א"ש דדוקא בשליח לגרשה ולמסור לה הגט שפיר עושה שליח שני אפי' מדעתו ולא ציוהו בעל ע"ז למנות השני משום דריבתה תורה מושלח ושלחה. אבל שליח זה שעשאו שליח למנות את אב"מ לשליח הולכה ולמסור לאב"מ הגט נהי דלאו מילי הוא דהא מסירת הגט הוה מעשה עכ"ז כיון דאינו שליח לגרש אלא למנות את אב"מ אין זה שליח לגירושין ובשליח דלאו לגירושין כשממנהו לאב"מ שפיר עביד. דהא ציוהו הבעל ע"ז. אבל איך יעשה שליח שני למנות אב"מ ולמסור לו הגט. דהך שני לא הוי שליח הבעל. כיון דעשהו ראשון מעצמו ומדעתו בלא ציווי הבעל. וזהו מה שנלפענ"ד עיקר בטעמא דשליח דלא ניתן לגירושין אינו עושה שליח שני. משום דלימוד דושלח ושלחה שמלמד דשלא עפ"י ציווי הבעל הוה כמו שהיה בציוויו אין זה אלא בשליח לגרש ולא בשלוחין דעלמא ושליח למנות אב"מ לשליח אע"ג דאב"מ הוא שליח לגרש עכ"ז הראשון נקרא שליח דעלמא שלא לגרש. והוא אינו עושה שני שלא בציווי הבעל. והמעיין בתוס' גיטין (כד) ד"ה וכי מטית ובר"ן בשמעתין יראה שמכוון כדברינו וז"ל הר"ן ולאו למימרא דשליח שלא ניתן לגירושין לא מצי משוי שליח דהא אמרי' בסו"פ המביא תניינא דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה כו' אלא שאין לו לשנות ממה שאמר