ונגש הכהן קכ

ולפי"ז הא דפליגי אביי ורבא באומר לשנים כתבו גט ואמרו לאחרים דלרבא לא מהני משום דמילי ל"מ ולאביי משום בזיון דבעל. שביארנו לעיל (פ"ג) דפליגי בהא דמהרי"ט אי עושין שליח על מילי כמו הקדש עבורי וכה"ג. ע"כ דאותו מחלוקת עצמו שייך גם במתנה כה"ג היכא דליכא למיפסל משום דאין שליח עו"ש בעלמא וכגון שצוה להנך דאמר להם כתבו שאם לא תרצו בעצמיכם לכתוב המתנה תעשו שנים אחרים שלוחים במקומי. א"כ י"ל דהש"ס דאמר מ"ב א"ב שליח מתנה לא מעייל נפשי' בהא דשליח עושה שליח ולא נחית להא כלל. רק דרוצה למצוא נפ"מ לדינא בין אביי ורבא כיון דבגט אין נפ"מ ושפיר קאמר דהנפ"מ בשליח מתנה ודבר זה א"צ לאשמועינן דמיירי באופן שצוה אותם על מינוי שליחות האחרונים דפשיטא הוא דאי לא"ה הא בעלמא אין שליח עושה שליח. רק דקאמר דבכה"ג בשליח מתנה ובדליכא פסול משום שליח עו"ש כמו בגט מהני לאביי דהכא ליכא משום בזיון דבעל

ולפי המבואר לק"מ מה שהק' האחרונים מחצר דש"ק דאשה וחצר דרשות המופקדים בב"ב (פ"ה) דהא אין ש"ק עושה ש"ק משום דהוה מילי ומילי ל"מ לשליח וכמו"ש קושייתם לעיל (פ"ה). דלפמ"ש לא קרב זה אל זה. דהא דש"ק אין עושה שליח קבלה הוא משום דכיון דהשני אינו אלא שלוחו דבעל א"כ אם היה ראשון שליח על מינוי שליחות דשני הוי זה שליח דמילי שהוא שליח לדברים ולא מהני. משא"כ בחצר דש"ק הא ע"כ הך חצר לאו שלוחו דבעל המעשה דלאו חצר דידי' הוא ולא הוה הש"ק שליח על מינוי אלא דמ"מ יש להקשות מטעם אחר. דהא לא אמרה תורה אלא דחצר דגברא הוה כמו שליח ממונה מיהו ע"כ היכא דשליח ממונה ג"כ לא מהני ודאי דלא מהני בחצר א"כ בשליח. שעושה שליח דלא מהני אלא משום דשני הוה שלוחו של בעל המעשה וכמו"ש לעיל (פ"ב) אבל אי הוה שלוחו דשליח לא מהני א"כ בחצר דע"כ הוא שלוחו דשליח אמאי מהני ולכן נראה דמה שהשני אינו אלא שלוחו דבעל המעשה לאו משום דלא מהני אם יהיה שלוחו דשליח דבאמת גם שלוחו דשליח מהני אלא דלא משכחת לה כלל שלוחו דשליח. דדוקא מי שהוא בעל המעשה יש בכחו לעשות שליח שיהא כמותו אבל מי שאינו בעל המעשה אלא שליח אין בכחו לעשות שליח כמותו אלא שממנהו לשני שיהא שליח הבעל ובעל המעשה יכול לעשות שליח כמותו בין ע"י עצמו בין ע"י שלוחו כל דהוי שליחות דמסירת חפץ דלא הוי מילי ואפי' בלא צווי הבעל על שליחות זה למנות את השני שלא עשהו לראשון אלא שהוא עצמו ימסור הגט מ"מ מהני מושלח ושלחה דמצי עביד א"כ שפיר י"ל דדוקא מי שצריך להיות ממונה ממשלחו זה א"י להיות כמותו אלא כמותו של בעל המעשה. דכיון שהוא עצמו בעל המעשה יש בכחו להוריק כחו לאחר שיהא כמותו ע"י מינוי פיו ולא השליח וזה דוקא היכא שצריך למינוי פה אבל חצר א"צ למינוי פה דהתורה עשאתו כמותו של בעל החצר והתורה יש לה כח זה ושפיר מהני משום שליח דשליח וממילא מיושב מה שהקשינו מהא דהך דרשא דושלח ושליח דשליח עו"ש לא מהני בעלמא ואמאי מהני בחצר דש"ק ורשות המופקדים דלפמ"ש הא דושלח ושלחה הוא ענין אחר ולא שייך בזה ושליח שהוא באמת כמותו דשליח מהני וכמו"ש

פרט ח

כתב המרדכי בפ' האיש מקדש בשם הקדוש מרדוש דהעושה שליח לקדש ומסר לו הטבעת לקדש אפי' איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קיי"ל שליח עושה שליח משום מסירת הגט וה"נ מסירת הטבעת ל"ד דאשה מתגרשת בע"כ ומיד כשהגיע הגע ליד השליח הרי הוא כאילו מתגרשת כו' שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ כו' אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך הו"ל מילי ע"כ. ובקצוה"ח (סי' רמ"ד סק"ב) הביא ראיה לזה מהא דגיטין (כט) דההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר שליח לא ידענא לה אמר זיל מסריה לאב"מ דאיהו ידע לה אזל ולא אשכח לאב"מ וקאמר הש"ס דלא מצי למשוי שליח אחר שימסרנו לאב"מ והק' הפ"י למה לא יוכל לעשות שליח אחר וכי מפני שלא ניתן לגירושין למסור ליד האשה לא יוכל למנות שליח אחר. ולהקדוש מרדוש ניחא דשמא לא ירצה אב"מ ומש"ה הוה מילי אף במוסר חפץ ול"מ לשליח עכ"ד. ולפענד"נ דאכתי קו' הפ"י לא מתרצא כלל בהא דהקדוש מרדוש גבי קדושין. דדוקא גבי קדושין דלכמה רבוותא בעינן ג"כ נתינה מיד המקדש לידה וטלי קדושיך מעג"ק לא מהני. וכן הוא דעת הריב"ל (ח"ב סי' לג) מהיקש דויצאה והיתה. ועי' ביאור הגר"א באה"ע (סי' ל"ב סק"ט) ועי' בב"ש (סי' כ"ז סק"ג) ועוד שם בב"ש (סי' ל' סק"א) מביא בשם הש"ך דהוי ס"ק משום דלא הוה נתינה מידו לידה. ועי' בשו"ת חת"ס שכתב להדיא בחו"מ (סי' קצט) דגם בקדושין הן בקדושי כסף הן בקדושי שטר טלי קדושין מעג"ק ל"מ ובס' קהלת יעקב להגאון מליסא בה' קדושין (סי' ל) מביא בשם שו"ת מהרי"ל (סי' ע"ח) להלכה דבעינן נתינה מידו לידה ול"ד לאדבר עליך לשלטון דהתם הוא המהנה לה ע"כ והיינו דההנאה באה ממנו לגופה דבקדושין גם הנאה בעלמא הוה קדושין כמבואר בגמ' קדושין (ז) ולא גרע מתן לכלבי דמקודשת כמבואר שם בקדושין (ח) ובשו"ע אה"ע (סי' ל' סי"א) וכ' בח"מ שם אע"פ שלא בא לידה דמאחר שיש לה הנאה שהכלב שלה אכל הוי כאילו בא לידה והשתא כיון דבקדושין בעינן מידו לידה ואם מקדש ע"י שליח ודאי דבעינן בזה דיני שליחות וכיון דהוה מילי לדעת הקדוש לא מהני משא"כ בהא דאב"מ הא מבואר בשו"ע אה"ע (סי' קמ"א סל"ה) דההגעה ליד שליח הולכה לא בעי בזה שליחות ואף ע"י א"י וקוף יכול לשלוח. וכ"ה ברא"ש סופ"ב דגיטין. וכן הביא הר"ן בפ' התקבל בשם רמב"ן דבאומר אמרו מהני ולא הוה מילי משום דיכול לעשות שליח שלא בפניו והאומר לו אינו אלא מעשה קוף וכיון דהכא עשהו הבעל שליח לאב"מ שלא בפניו מה איכפת לן במילי כיון דלא בעי דיני שליחות. ובכן ד' הש"ס בעצמותן תמוה וד' הקצוה"ח אינו מספיק: