ונגש הכהן קיז

ממונה בפירוש. רק דחידוש התורה הוא שהוא שלוחו כאילו מינהו לשליח. מיהו היכא דגם שליח לא מועיל לא

פרט ו

איברא דיש ליישב הא דברשות המופקדים כו' עפ"י שי' הרשב"ם שם שכ' וז"ל עד שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד לייחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות באשר הוא שם כו' ע"כ ומשמע שמשאיל נפקד ללוקח המקום ושוב הוה חצירו דלוקח וקנה לו וכ"כ להדי' בש"מ שם יעוי"ש ולשי' זו א"ש דלאו משום שליח דשליח הוא אמנם שי' הרשב"ם והש"מ בזה באמת תמוה וצ"ב. דנהי דנימא דמשאיל לו מ"מ האי בעי קנין כסף או בחזקה כמו"ש תוס' בב"ב (פה) בד"ה כגון שהיה בעלה מוכר קלתות וז"ל וא"ת נהי דמשאילה מ"מ הא בעי חזקה כו' ותירץ ריב"א דאע"ג דאין המקום קנוי לה כו' ע"כ וכ"כ שם הרא"ש (סי' ט"ו) וכן מבואר בתוספות בכורות (יח) ד"ה אקנויי יעוי"ש שכ' אהא דאמרי' לר"ט דאקנויי אקני ליה מקום בחצירו שיקנה הכהן הרועה הבכור. וכתבו משום דאנן סהדי דגמר ומקנה משום דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה כדאמרי' בגמ' א"נ משום דהרועה פותח ונועל כו' ואי דממילא בדברים קנוי לשואל אמאי איצטריכו לכל זה וכן מבואר בחו"מ (סי' קצ"ה) ובש"ך שם דשכירות או שאלה בעינן לזה שיקנה בא' מדרכי הקנאות. וכן מוכח מהא דר"ג וזקנים בב"מ (י) דאמרי' שם ומקומו מושכר לו שקיבלו שכר זה מזה וכ' שם תוס' משום שצריך להשאיל ולהשכיר בקנין. וכ"כ תוס' בעירובין (ל) ד"ה לא ידענא יעוי"ש. א"כ הכא בדברים בעלמא בלא קנין לא הויא מושאלת ללוקח שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ק בח"א (סי' ס"ה) שהק' כן על הרשב"ם בב"ב שם דבמה קנה המפקיד רשות הנפקד כיון דבעינן כסף או חזקה יעוי"ש

אמנם ראיתי במחנא"פ בה' שכירות (סי' א') שהעלה והביא מכמה סוגיות דחצר שאולה דעיקרה לשימוש כל שנשתמש בו והכניס פירותיו או בהמתו או כליו זהו חזקתו וכדאמרי' בשביל של כרמים בב"ק (ק) דכיון דדרכו בהילוך קונה בהילוך אע"ג דשאר קרקע א"ק בהילוך וכ"כ בקצוה"ח (סי' קפט) דגם הראב"ד דפליג על הרמב"ם וס"ל דאכילת פירות לא הוה חזקה ה"מ בקונה קרקע לחלוטין אבל שאלה ושכירות דעיקרו לשימוש קונה בשימוש וכ"כ עוד (סי' קנג) דה"ט דהוצאת זיזין ומרזב ומזחילה דלאלתר הוה חזקה וא"י לחזור בו עוד דכיון דעיקרו בשימוש חזקתו בשימוש יעוי"ש ויש לה"ר כהקצוה"ח דגם הראב"ד מודה בכה"ג דהריטב"א בקדושין (כב) כתב להדיא כדעת הראב"ד יעוי"ש ושם (כה) גבי פיל לר"ש כ' להדיא דבשאלה מהני בלא קנין דנעל וגדר אלא כיון שנשתמש הרי שאולה לו ובזה שקטה קצת התימא לשי' הרשב"ם והש"מ דשפיר הוה חזקה כשמשאיל הנפקד ללוקח בהנחת פירותיו וכליו ושוב קונה לו חצירו והוי חצירו ומקחו באין כא' כדאמרי' בגיטין (עז) גבי אשה ועבד

ומ"מ אכתי לא מיחוור דהא הש"ך בחו"מ (סי' קצ"ח סק"ז) ס"ל דבעינן קדם חצירו לקנין מטלטלי אבל ביחד לא וכ"כ עוד (סי' רב סק"ג) ובקצוה"ח (סי' קצ"ח סק"ב) כתב שכן מצא בש"מ לב"מ (כ"ו) ובהג"א שם כד' ש"ך ובנוב"י חאו"ח (סי' ס"ב) כ' לחלק להש"ך דבאם אינו מקנה לו הקרקע לחלוטין רק כדי לקנות המטלטלין מודה הש"ך. וזה תמוה דהא שם (בסי' קצח) מיירי דא"ק רק המטלטלין ומ"מ גם שם כ' הש"ך דבעינן חצירו קדם מיהו אי משום הא לא איריא דכבר דחו האחרונים ד' ש"ך והרבו להשיב מכמה סוגיות. עי' קצוה"ח ונתיה"מ (סי' ר"ב) שהק' מהא דר"ג וזקנים בב"מ (יא) דלא קדם חצירו למתנתו ומהני ועי' פ"י בקדושין (כז) ומחנא"פ ה' קנין חצר (סי' י"ד) ובנוב"י חאו"ח (סי' ס"ב) והכי מסיק בשו"ת חת"ס חחו"מ (סי' ס"ו) והוכיח שם מהרא"ש והטור ביו"ד (סי' רכ) מיהו צריך ליישב הא דר"ג וזקנים שקיבלו שכר זה מזה ואמאי לא השאיל ע"י תשמיש הפירות וחצירו ומתנתו באין כא'. וכן בגיטין (עז) דאמר ניקנייה ניהלה לההוא דוכתא דמותיב בי' גט ותיחוד כו' דאמאי בעי חזקה אחרת

וראיתי בנתיה"מ (סי' קצ"ב) שעמד ליישב הא דב"מ וגיטין מהא דב"ק (מ"ח) דבהכניס שורו ברשות הוי חצר השותפים ומזה מייתי מחנא"פ שם דע"כ משום דאקנייה מקום וחזקתו בהכנסת בהמתו וכ' בנתיה"מ דהיכא דא"צ לקנות גוף הקרקע אלא שיעבוד לתשמיש כהא דכ' המ"מ (פ"ח משכנים) במי גשמים או נעיצת קורות ומזחילה דכשנשתמש בפניו ושותק הוי חזקה וכ' המ"מ שהוא מחילת השיעבודים. ובזה מהני חזקת תשמיש שיהא משועבד. אבל אינו חצירו לקנות לו מציאה ומקח דלזה צריך שיהא קונה גוף הקרקע וגוף הקרקע א"ק שיהא חצירו לקנות לו מקח אלא בנעל וגדר ומשו"ה בגיטין וב"מ מיירי לקנות מקח וגט משו"ה בעי קנין דנעל וגדר משא"כ בב"ק דא"צ לקנות הגוף רק כיון שיש לו רשות להשתמש שוב לאו חצר הניזק הוא כו' עכ"ד ולא אבין דהא רש"י פי' שם בב"ק בד"ה הויא דוכתא אקני לי' בגוה והוה חצר הניזק ע"כ אלמא דלענין ובער בשדה אחר לא מהני נתינת רשות לבד ובעינן שיהא קנוי לו וכ"ת דאין זה אלא הקנאת שיעבוד לתשמיש ז"א דהא מבואר ברמב"ם (פ"ה משכינים) דהעמדת בהמה בחצר חבירו אפי' עשה מחיצה אין זה אלא שאלה ולא החזיק לעולם כמו גבי נזיקין דסולם ומרזב וא"ת החזיק אין לך אדם משאיל מקום לחבירו ודין שאלה סתם מבואר ברמב"ם (פ"א משו"פ) ושו"ע חו"מ (סי' שמ"א) דמחזירו בכל עת שירצה וכיון דנחתו בעלים לשאלה ושאלה יש בו קה"ג דהא מודה גם הנתיה"מ בשאלה שנעל וגדר דקנה הגוף וע"כ דאין החזקה עושה הקה"ג רק דעת ורצון הבעלים שמכרו ונתנו ושאלו תדע דאי החזיק שלא עפ"י רצון הבעלים לאו כלום וע"כ דשם שאלה יש בו קה"ג וכיון דבהעמדת פירות נחתו בעלים לשאלה כמו"ש הרמב"ם אלא דבעי לזה חזקה שלא יוכלו הבעלים לחזור בם א"כ אי הכנסת פירותיו לאו חזקה להיות מושאל קה"ג גם שיעבוד אין כאן דהא לא נחתו בעלים לשיעבוד. וע"כ דהך הקנאת מקום דכ' רש"י הוא לתורת שאלה.