ונגש הכהן קטז

מוכיח הכתוב השני דלא נימא הפירכא הוא על כל הדבר דילפינן מבנין אב. אבל הכא אין מוכיח קדשים דלא נימא הפירכא דמה לגירושין שכן ישנו בע"כ אלא לעצם השליחות. משום דבקדשים לא כתיב אלא הא דשלוחו שא"כ. וע"ז מוכיח קרא דקדשים דלא נימא הפירכא דמה לגירושין כו'. אבל להא דבעינן למילף מגירושין דשליח עו"ש שפיר פרכינן מה לגירושין דע"ז ליכא גילוי משום מקום דלא נימא הפירכא והא שפיר י"ל דגילתה תורה בקדשים ואינך דלא נימא הפירכא רק לענין עצם השליחות. אבל לענין שליח עו"ש שפיר אמרי' פירכא זו. דאל"כ הי' לתורה לגלות בקדשים ואינך ג"כ דשליח עו"ש. והשתא הדרינן לקמייתא דאי בכל התורה שליח עו"ש לישתוק קרא מגירושין. ואין לומר דגירושין הוה בנין אב לדעלמא. ז"א דפרכינן מה לגירושין כו' ולכן הברור דהא דמהני שליח דשליח הוא דוקא בגירושין ולא בעלמא

ועפי"ז ק"ל בהא דאמר בסוגיין דא"ב דאביי ורבא שליח מתנה דלאביי דמשום בזיון דבעל הכא לא קפיד ולרבא דמשום מילי ל"מ גם גבי מתנה הוה מילי. דהא שליח מתנה שאינו בגירושין אין שליח עו"ש. אפי' בשליח דמסירת חפץ דלאו מילי א"כ רבא מאי קמ"ל דמשום מילי לא מהני. דהא אפי' במסירת חפץ נמי לא מהני. ואביי אע"ג דס"ל דמילי ממסרן מ"מ הא שלא בגירושין לא מהני שליח דשליח. ואיך מהני באומר להם כתבו ואמרו לאחרים

פרט ה

עוד יש מקום עיון בזה בהא דב"ב (פה) ברשות המופקדים עד שיקבל עליו כו' וכיון שקיבל הנפקד שיקנה חצירו ללוקח במקח שהוא קונה ממוכר נקנה ללוקח. ומבואר שם ברא"ש (סי' ט"ז) דטעמא הוא דהא הך נפקד יכול לזכות לאחרים וחצירו כידו. וכ"כ הטור בחו"מ (סי' ר') וכ"כ בנימוק"י שם בפ' הספינה. ועי' סמ"ע (סי' רמ"ג סק"ו) שכ' דחצירו דזוכה זכה למקבל מיד. ועי' ש"ך חו"מ (סי' קכ"ה סקל"א) שכ' דהחצר קינה ללוקח בדיבור בעלמא כשאמר המוכר לנפקד זכה לפלוני והנפקד אמר יזכה לו חצירי ע"כ. והא הך נפקד הוא שליח הלוקח כשזוכה עבורו. וחצר דנפקד הוא שלוחו דנפקד דחצר דגברא מתורת שליחות הוא כמבואר בגמ' ב"מ (י') וראשונים שם. ולהמבואר לעיל (פ"ד) דשליח לא מהני אלא גבי גירושין ולא בעלמא א"כ אמאי מהני הכא

ובקצוה"ח (סי' רמ"ד) עמד בהא דרשות המופקדים כו' דקיי"ל דאין שליח קבלה דאשה עושה ש"ק משום דמילי נ"מ לשליח. והכא דהנפקד הוי שליח קבלה לזכות עבור הלוקח וזוכה חצירו דיפקד ע"כ. וכבר קדמו בקו' זו במחנא"פ ה' קנין חצר (סי' א'). וכעין זה הק' האחרונים ג"כ על הטור ושו"ע אה"ע (סי' ק"מ ס"ג) דחצר דש"ק דאשה קונה לה הגט וחצר דשליח מתורת שליחות הוא. ודעת האחרונים הנ"ל הוא לומר בהא דרשות המופקדים דאתאן לדעת הסוברים דחצר דגברא נמי משום יד ולא משום שליחות דזכי' לאו שליחות הוא ובהא דכ' הטור ושו"ע באה"ע הוא ג"כ משום דשליח האשה הוא כאשה לכל דבר דחצר דאתתא ודאי משום יד כמבואר בב"מ (י') גם חצר שלוחה הוה ידו אע"ג דגברא הוא. והוא דחוק וכבר הרגיש המחנא"פ בעצמו שם. דהא הרא"ש ס"ל בפ"ק דב"מ דחצר מטעם שליחות הוא ופסק להא דרשות המופקדים כו'. ואין לומר נמי כמוש"ש במחנא"פ דהא דברשות המופקדים מיירי בעומד בצדו. דבכה"ג להרא"ש ג"כ הוא משום יד כמו"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ (סי' ל"א) ז"א דהא מבואר מד' הרא"ש פ"ק דגיטין (סי' י"ז) דמפרש הא דרשות המופקדים אע"ג שאינו עומד בצידו. שהוכיח שם דמעמ"ש קונה בע"כ. דאל"כ אין צריך למעמ"ש כיון שקיבל הנפקד כמו בב"ב (פ"ה) ברשות המופקדים דהא לא שכיח שיפקיד פקדונו ביד אחר כו' ע"כ. והשתא דאי הא דרשות המופקדים מיירי בעומד בצידו. א"כ דלמא תקנו מעמ"ש להיכא דאין הנפקד עומד בצד חצירו ששם מונח הפקדון. אע"כ דהא דרשות. המופקדים מהני אפי' בלא עומד בצידו. ועוד דאכתי לא מתיישב הא דמבואר בגיטין (ס"ה) בקטנה דאביה יכול לעשות שליח לקבל גיטה. ואביה עצמו אינו אלא שלוחה וכהא דאמרי' שם בגיטין (כא) שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ ע"כ. וכן שם (סב) איש הוה שליח לקבלה שכן אב מקבל כו' ע"כ. ובזה הא ודאי דאין עולה מ"ש ליישב גבי חצר

וגם בהא דחצר דש"ק דאשה דחוק ג"כ לומר דכשליח הוה ממש כאשה וחצירו משום יד כמו חצר דאשה דהא חזינן דאינו כאשה ממש. דהיא עושה ש"ק ושלוחה לא וה"נ אף דחצר דאתתא משום יד. מ"מ חצר שלוחה כיון דגברא הוא מי נתן לו כח יד. ועי' בס' מכתב מאלי' שער ו' (סי' ז') וביש"ש גיטין (פ"ו סי' א'). שוב ראיתי בס' בית מאיר באהע"ז (סי' ק"מ) שעמד בהא דש"ק דאשה דחצר דש"ק מהני ולא הוה מילי. וכתב ליישב דהא עיקר הטעם דש"ק שאינו עושה ש"ק הוא משום דאין כח בדברים להיות נמסרים לאחר. וכמו"ש כן להדי' רש"י בגיטין (כט) וזה לא שייך אלא למה שצריך למסור המילי לאחר אין בכחם להיות נמסרים אבל חצירו דמעצמו הוא שלוחו בע"כ שפיר עביד שליחותו כו' ע"כ. והנה בזה יתיישב ג"כ הך דרשות המופקדים. דלא דמי לכל ש"ק שאינו עושה ש"ק. דהכא א"צ לעשייתו. דבע"כ מעצמו הוא שלוחו. ועפי"ז יש ליישב גם הא דאביה דקטנה. די"ל ג"כ דדוקא דברים הנמסרים לשליח ראשון והיו צריכין להיות נמסרים עפ"י רצון המשלח זה לא ממסר לשני. אבל הכא א"צ אבי' למסירתה דבע"כ הוה שליח ובזה מצי מסר. ועי' פ"י בגיטין (סד) ושו"ת שיבת ציון (סי' פ"ו) שיישבו דאיך אב שלוחה כיון דמשלח לא מצי עביד כמבואר בנזיר (יא) ותוס' שם. וגם הא קטנה אינה עושה שליח. אמנם להמבואר לעיל דבעלמא לא מהני שליח דשליח רק בגט וקדושין דאתקיש לגט מויצאה והיתה. אכתי אינו מיושב. דנהי דמה דמעצמו הוא שלוחו הוא כמו עשהו שליח במסירת חפץ ולא הוה מילי. מ"מ הא גם בשליח דחפץ לא מהני שליח דשליח אלא גבי גט. ואכתי אמאי מהני בהא דרשות המופקדים דהא דעשתה תורה חצר לשליח הא לא עדיף משליח