ונגש הכהן קיא

מהני בתורת זכיה דלא זכיה שאמרה תורה הוא שיהא הדבר זכיה מכל צד. והכא הוא חוב לזה אצל כל אדם אלא שהוא נותן רשות לעשות לו חוב זה. מיהו כיון דאף שנותן רשות מ"מ לא נשתקע מזה שם חוב לא מהני בזכיה ובעינן שליחות להדיא דמהני גם בחוב. וס"ל להתוס' דלשון זכה הוא לשון שליחות ולאו נתינת רשות לבד ומש"ה מהני בכל בעה"מ שאומר זכה. ומש"ה היכא דבעה"מ כותי לא מהני וזה נכון

והשתא ע"פ האמור נתבצר חומת דברינו לעיל שכתבנו דבעשהו מקבל שליח גם להתוס' זוכה אע"ג דבעה"מ כותי. דהא עיקר מה דבעי שליחות מבעה"מ הוא משום דבזכייתו חב לבעה"מ שלא יוכל לחזור הוי זה זכיה דחב לזה וזוכה לזה דאין זה זכיה דאמרה תורה ומש"ה לא זכי ליה למקבל ע"י קבלתו בתורת זכיה. מיהו היכא דא"צ לקניית תורת זכיה אלא שהוא שליח כמותו של המקבל שעשהו שליח ושליחות מהני גם בחוב שהרי כשקיבל הזוכה הוי כמו שקיבל המקבל בעצמו דשלוחו כמותו וזוכה בתורת שליחות מש"ה מהני גם לתוס'. והא דפליגי תוס' על רש"י בב"מ (י) וס"ל דגם בעשהו נושה שליח לתפוס ל"ק בתופס לבע"ח במשח"ל התם ה"ט כמבואר בירושלמי המובא לעיל דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וזהו דוקא בשתפס שלא בהרשאת מי שהממון שלו אבל אם הרשה מי שהממון שלו שיזכה הזוכה בקבלתו למקבל ע"י כח השליחות שעשהו שליח מהני. דהא לא אמר הירושלמי זה שם אלא משום דתן הוה עקירה וביטול שמבטל שליחות דמקבל א"כ אינו נותן רשות וס"ל לתוס' דגם בהלואה מקרי ממון שאינו שלו דהא לאו פקדון היא אצלו ומנוה להוצאה ניתנה אלא שיש לו שיעבוד על נכסיו משא"כ בשנותן רשות דמהני שליחות המקבל וכמ"ש

ולפ"ז בנידו"ד לענין שאילתון דלפמ"ש י"ל כיון דרוב הפוסקים ס"ל דיכול לזכות אף דליכא שליחות מבעה"מ וכ"כ ג"כ החכ"צ שבט"ז חו"מ (סי' קס"ג) וכ"כ בשו"ת חכ"צ (סי' קס"ד) והכי ס"ל למופלא שבסנהדרין הגאון בעל נוב"י בקמא בחאה"ע (סי' עב) ובחחו"מ שם (סי' ל) יעוי"ש. וכן מתבאר מד' האו"ת (סי' ק"ה) בביאור ד' הרי"ו שם וכן מוכח מתשו' מ"ב שהובא במג"א (סי' תמ"ח סק"ד) דכותי לכותי זוכה מיד ישראל ואם כתוס' פא"נ כיון דבעינן שליחות בעה"מ איך הוה כותי שלוחו של הישראל בעה"מ. ובמקו"א הוכחתי שכ"ה דעת רי"ו שהובא בסמ"ע (סי' קה). ופשיטא דבדיעבד יש לסמוך על כל הני רבוותא לצרף עכ"פ לדעת הט"ז (סי' ש"כ) דבדיעבד קיי"ל כר"ת דמשיכה קונה בכותי. ועוד דבעשהו שליח גם התוס' מודה וכמו שהוכחתי לעיל ואיכא גם קנין כסף והנלפענ"ד כתבתי

כלל יו"ד בדין שליחות דמילי

בו יבואר לחזק דעת מהרי"ט בח"א (פי' קכ"ז) דאינו יכול למנות שליח על מידי דמילי ולהצילו ממה שהקשה עליו המחנה אפרים בה' שלוחין (סי' ו') והבית מאיר (סי' ק"כ). ודרך חדש בענין שליח עושה שליח בפלפול נפלא בכמה מקומות בענין זה. ודברים נכונים בדין שליחות דחצר וחצירו ומתנתו באים כא'. ובדין חזקה דשימוש והכנסת כליו

פרט א

כתב בשו"ת מהרי"ט בח"א (סי' קכ"ז) דאם אומר לשלוחו הקדש עבורי או תהיה שלוחי לאסור עלי דבר זה לא מהני דאין שליח למידי דלאו מעשה וכדאמרי' בגיטין (כ"ט) דמילי ל"מ לשליח. וכתב שם עוד ותו דדוקא בתרומה הוא דאתרבי שליחות מאתם גם אתם אבל להקדיש אין בו דין הקדש דמילי נינהו וקיי"ל דלא ממסרי לשליח ומיהו תרומה חשיבא מעשה דאף מחשבה דתרומה הוי מעשה דכתיב ונחשב כו' ע"כ. ועי' קדושין (נ"ט) תוד"ה מידי ורש"י ביצה (כ"ז) במשנה שם גבי שריפת קדשים טמאים ביו"ט. והנה אהא דמהרי"ט צוחי עלה בבי מדרשא. המחנה אפרים בה' שלוחין (סי' ו'). ובס' בית מאיר לאהע"ז (סי' ק"כ) ובנוב"ת חיו"ד (סי' קמ"ז) וכולן ד"א אמרו. דהא הא דאמרי' בגיטין (כ"ט) מילי ל"מ לשליח היינו לומר דכל שלא מסר לו חפץ כמו גט אלא דברים אין בכחו למסור דברים אלו לשליח אחר. אבל כל שאומר לשלוחו להקדיש או לאסור מה מסירה שייך כאן דשלוחו שא"כ ע"כ. והראו לרש"י גיטין שם ד"ה רבא אמר ושם (ס"ו) ד"ה אי נימא יעוי"ש. וז"ל רש"י אמר לשנים כתבו גט לאשתי דהכא מילי מסר להו ואין חוזרין ונמסרין לסופר ע"כ. והנה אם כי אין מכאן קושי' על המהרי"ט לומר דמוכח מהש"ס דלשליח ראשון ממסרי מילי כדמוכח בגמרא דלשליח ראשון ממסר כתיבת הגט. ז"א דהא מעשה הכתיבה לאו מילי נינהו דכתיבה אין לך מעשה גדול מזה ולאו בכה"ג אמר מהרי"ט דלא ממסרי. דדוקא במידי דלאו מעשה כמו הקדש עבורי אמר דאין בזה שליחות. וכעין זר מצינו בנדרים (ע"ב) גבי כל נדרים שתהא אשתי נודרת כו' כ' שם הרא"ש ונ"י בשם הריטב"א דאין עושין שליח על השמיעה יעוי"ש. אך מ"מ תמוה מה שהביא מהרי"ט ראי' מהא דמילי ל"מ לשליח. דמיירי שם במידי אחרינא. והוא דכל שלא מסר בידם חפץ כמו במוסר גט להוליך לאשתו. רק מסר להם דברים