ונגש הכהן קט

כן הא מוכח דאפי' בעשהו שליח דהא אמר דלא מהני במתנה לעשות שליח לקבל דבר שאינו שלו. עוד יש להק' מד' הרמב"ן שהובא בר"ן גיטין ר"פ התקבל וז"ל ומיהו קושטא דמלתא דגט אע"פ שעשאתו האשה שליח לקבלה הולד לאו כזכי דומיא דמתנה והיינו דאמר אביי בפ' השולח נקטינן שליח מתנה ה"ה כשליח הגט למאי נפ"מ להולך לאו כזכי ובודאי דאפי' בעשאתו שליח קאמר דאי לא היכי קאמר דהולך לאו כזכי אפי' הוה כזכי לא מהני א"ו דאפי' בעשאתו שליח לקבלה כו' ע"כ. וכיון דמהא דכ' הירושלמי דבמתנה דהולך לאו כזכי א"י לעשות שליח לקבל כ' המחנא"פ דמוכח דס"ל דבעי שליחות בעה"מ א"כ ממילא ה"נ מוכח כן מהרמב"ן ואפי' עשאו שליח לקבל ג"כ לא מהני כל שלא אמר בעה"מ זכה שהוא שליחות. עוד יש להקשות מהא דמבואר בשו"ע חו"מ (סי' קכ"ה ס"ה) וז"ל בד"א דהולך כזכי כו' אבל במתנה לא הוה כזכי אפי' עשה שליח לקבל וא"ל הנותן הולך לו לא הוה כזכי. הרי מבואר דאי הרך לאו כזכי דליכא שליחות מבעה"מ אפי' עשהו שליח לא מהני

ונראה ליישב דהנה בגיטין (יא) במתני' דתן גט זה לעבדי רצה לחזור א"י לחזור ופריך בגמ' ש"מ התופס לבע"ח במשח"ל קנה והקשה בתוס' בשם ר"י דאפי' נימא דתופס לבע"ח קנה מ"מ קשה דהתם השליח התופס הוא שלוחו וקונה אפי' בע"כ משום שהוא חייב והוה כאילו תפס בעצמו אבל הכא אפי' העבד בעצמו אינו יכול לעכב האדון מלחזור בו אילו הי' נותן לו הגט ע"ד שלא ישתחרר בקבלה זו שהרי אינו חייב לשחררו ותי' דעבד נמי עבד לי' ניחא דנפשיה וחשיב כקצת חוב ואעפ"כ כיון שאין האדון חייב לו כלום חשיב ליה חב לאחרים ע"כ. והר"ן כתב ול"נ שהדברים כפשטן שהשליח עושה עצמו שליח קבלה עבור העבד והרי הוא כאלו עשהו עבד שליח כו' ע"כ. והנה מדברי ר"ן מוכח דס"ל דיכול השליח לזכות אף שאינו שלוחו של בעה"מ דהא הכא השליח עושה עצמו שליח קבלה אף שלא עשהו האדון שליח לזכות וכן הוכיח מד' ר"ן אלו במחנא"פ בה' שלוחין (סי' ד') דס"ל דלא בעי שליחות בעה"מ והק' דהא בחי' הר"ן ונ"י בפ"ק דמציעא מבואר גבי חצר המשתמרת לענין מציאה דאי לאו משום דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה לא מצי זכי משום דבעי' שיהא שלוחו של בעה"מ והכא ליכא בעה"מ וה"נ תיקשי להר"ן דגיטין מירושלמי הנ"ל יעוי"ש. ובס' דברי משפט (סי' קפ"ב) כ' ליישב דדוקא בשחרור עבד ס"ל לר"ן דלא בעי שליחות בעה"מ דהוי כמו שליח קבלה בגט דלא בעי שליחות מהבעל כמבואר בירושלמי שהתורה זיכתה לה ובשחרור ילפינן לה לה מאשה כו' ע"כ. ולא אבין דהא בירושלמי מבואר דאי גם במתנה הוי תן כזכי יכול אדם לעשות שליח לקבל מתנה אלא דלא אמרי' דתן כזכי לר' אלא בגט מש"ה אמר בירושלמי דטעמיה משום דגט שאני שהתורה זיכתה לה מיהו לר' נתן דפליג עליה דר' וס"ל דגם בגט תן לאו כזכי גם בגט לא אמרי' שהתורה זיכתה לה ואע"ג שעשאתו שליח לקבלה וכמ"ש הרמב"ן בר"פ התקבל כמ"ש הר"ן שם בשמו והובא לעיל. ולא מהני להתגרש עד שיבא לידה. א"כ הא דברי הר"ן שם בגיטין מתבארים שם לס"ד דש"ס שם דס"ל דתן לאו כזכי ולסברא דתן לאו כזכי גם הירושלמי ס"ל דלא זכי עד דאתי ליד מקבל ואכתי אמאי מהני הא דשליח עושה עצמו שליח קבלה

ולכן נלפענ"ד דהא דמהני לשון זכה או אי תן והולך הוה כזכי לאו משום דאז הוי לשון שליחות מן בעה"מ אלא שהוא לשון של נתינת רשות ומהני. והוא עפמ"ש הקצוה"ח (סי' ק"ה) בעיקר טעמא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דנהי דזכיה מטעם שליחות מ"מ שליחות עדיף מזכיה לענין זה דשליחות מהני אף לחובתו מיהו היכא דאיכא זכות לאדם אמרה תורה שיהא כאלו עשאו שליח ולא אמרה אלא בזכות שהוא זכות מכל צד אבל זכיה לזה וחוב לזה אין זה זכיה שאמרה תורה ולא מהני כיון שלא עשאו שליח יעוי"ש. ועפי"ז י"ל דהא מוכח בגמ' דגיטין (י"א) דזה מקרי חב לאחרים במה שהאדון לא יהיה יכול לחזור בו דפריך אמתני' לימא דש"מ דתופס לבע"ח במקום שח"ל קנה וכן מבואר שם ברש"י ור"ן להדיא ומש"ה כתב הר"ן דלא מהני הא דשליח עושה עצמו ש"ק דעבד לזכות אלא אי תופס לבע"ח במקום שח"ל קנה וגם חב לזה וזוכה לזה הוה זכיה שאמרה תורה אבל לפי האמת דל"ק ומשום דסבירא לן דזכיה שאמרה תורה אינו אלא אם הוא זכות מכל צד לא מהני. מיהו כ"ז לס"ד דש"ס שם דתן לא הוי כזכי א"כ לא נתן רשות להשליח שיזכה אבל באמר זכה הרי נתן רשות וכל שנותן רשות שוב לא איכפת לן במה שהאדון לא יוכל לחזור בו למימר דהוי זכות לזה וחוב לזה דהא גם בחוב גמור כל שגילה דעתו מקודם שרוצה בזה עושין לו עבורו שלא בפניו. דהנה בירושלמי שהובא בנ"י פ' האשה שלום ור"ן בגיטין ר"פ התקבל והטור באה"ע (סי' ק"מ) ס"ל דאפי' צווחת להתגרש ובא אחד וקיבל גט מבעלה בשבילה מ"מ אינה מגורשת דחוב הוא לה דטב למיתב טן דו כו' דחיישינן שמא בשעה שקיבל הגט נתחרטה כבר מרצונה הראשון ועי' תוס' גיטין (יא) ד"ה בגיטי נשים ושם (לב) תוד"ה והולך דלא מצאו שם אופן שיהא מהני זכיה בגט ודחקו שם בזה וטעמא משום דשמא בשעת הזכיה נתחרטה ועי' בתוס' ב"ק (ק"י) ד"ה אדעתא דהכי ועי' מרדכי יבמות (סי' ל) ולדעת העיטור שהובא בטור אה"ע (סי' ק"מ) וכן דעת רש"י הובא בהג"א סופ"ק דגיטין דאי צווחת מעיקרא להתגרש מהני לזכות עבורה גט הוא מטעמא דאמרי' דלא נתחרטה והיא עומדת בחזקתה ברצונה כמו שאמרה מעיקרא אך לא קיי"ל כהעיטור ורש"י בזה אלא דחיישינן שמא נתחרטה וכהירושלמי הנ"ל וכ"ה בשו"ע אה"ע סי' הנ"ל ואחרונים אבל בעשתה ש"ק כיון דעשתה מעשה רב למנות שליח לקבל אמרי' דלא נתחרטה כמ"ש הפ"י בגיטין (סג) ובית מאיר (סי' ק"מ) יעוי"ש. אמנם אי ידעינן ברור דעומדת ברצונה מהני אף דרצון אינו שליחות וה"נ באומר זכה שהוא נתינת רשות אף דלאו שליחות הוא מ"מ שוב לא הוי זה חב לזה והוי זכיה שאמרה תורה. ועי' בחו"מ (סי' קכ"ה ס"ה) ובסמ"ע וש"ך שם דמש"ה הולך ותן לאו כזכי דבמתנה בעינן לשון מבורר

והשתא לפ"ז א"ש שי' הר"ן דאע"ג דס"ל דזוכה א"צ שיהא לשון מינוי שליחות מבעה"מ מ"מ