ונגש הכהן קח

כן ד' הרשב"א שם בשם רבם. ואדרבה מצינו דעת הרשב"א להדי' דס"ל דאי שווייה מקבל שליח מהני אף בלא שליחות בעה"מ. שבחי' לקדושין (כ"ג) בהא דאיבעי להו עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כתב הוא וז"ל וא"ת וכי מגרע גרע כי יהיב ליה אדון מדעתיה דעבד ע"י אחרים דהא לרשב"א בשטר ע"י אחרים ס"ל. לא קשי' דה"פ בדשווייה עבד שליח לקבל גיטו ואמר ליה אדון הא לך כמו שאמר דאי אמרת לא משוי שליח אינו גט דהא האדון לא מזכי ליה גט מדעתו אלא כמו שאומר העבד ושליחותי' לאו כלום ע"כ. הרי מבואר דאי הוה שלוחו של עבד אף דלא הוה שלוחו של אדון שפיר זכי וכן מבואר שם בתוס' רי"ד להדי' עיי"ש ועי' בנימוק"י פ' א"נ שם הביא בשם הרנב"ר בישראל שאמר לישראל לוה לי מן הכותי כו' אם אחריות הכותי על הלוה מותר. ובמרדכי שם מבואר וז"ל אם אמר ראובן לשמעון היה שלוחי ולוה לי מן הכותי מעות כו' ששמעון שלוחו של ראובן ולא של כותי כו' והובא בטור (סי' קס"ט) ומבואר להדי' דיש שליחות כשישראל זוכה לישראל מיד כותי בששווייה שליח ועי' במהרשד"ם חיו"ד (סי' ס"ו) ובשו"ת דברי ריבות (סי' של"א) ועי' במל"מ (פ"ד מה' בכורות) שהביא שם בא' שמכר פרתו מבכרת ע"י שליח שמינה שליח ע"ז והלך לעשות שליחותו ואיננו ובתוך כך ילדה אם לסמוך על חזקת שליח עו"ש יעוי"ש שבכל דבריו שם לא העיר דאיך יזכה השליח עבורו מיד הכותי את הכסף ומבואר דכששווייה שליח לית כאן בית מיחוש דודאי זכה בקבלתו מיד הכותי

ויש לה"ר מגיטין (סז) דההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו אזל ואמר לה הילך גיטך אמרה ליה ליהוי בידך ופירש"י ותהיה אתה שלוחי לקבלה ואתי עלה הש"ס משום חזרה דשליחות אצל הבעל ומשו"ה לא מהני וקשה דתיפוק ליה דהא לא ידע הבעל משליחות קבלה דידה ולא דמי לשליח קבלה דאשה שבא אצל הבעל ומוסר הבעל לו הגט דאז במסירתו נעשה שלוחו דבעל הממון ומהני דהוה מדעתי' דבעל אבל שלא בפניו ולא ידע הבעל איך מהני ש"ק דידה והוא לא הוה שלוחו של בעה"מ. ומזה נראה דלהסוברים דבעי שליחות בעה"מ אין זה אלא בזכי' שלא בפניו אבל בעשהו מקבל שליח מהני וכן יש לה"ר דבשו"ע חו"מ (סי' קכ"ו ס"כ) מבואר דבמעמ"ש לא מהני ע"י שליח הנותן אבל לשליח המקבל מהני מעמ"ש והוא מהרא"ש סופ"ק דגיטין וטעמו מבואר שם דמעמ"ש הוא הלכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה וזה לא שייך אלא לענין שליח הנותן שהוא לענין הפקעת ממון אמרי' הבו דלא לוסיף עלה אבל לענין זכיית המקבל הא ודאי דלא שייך זה דשלוחו שא"כ וכיון דאין זכיה אלא אם הוא שלוחו של הנותן ושלוחו של הנותן לא מצי לקנות במעמ"ש וכיון דשייך לומר גבי שלוחו של נותן הבו דלא לוסיף עלה א"כ ליכא שליחות מבעה"מ ולית כאן זכיה ג"כ ואמאי מהני בשליח המקבל. והיה ראוי לומר דדין זה מקורו מהרא"ש דבאמת ס"ל דא"צ שיהא שלוחו של בעה"מ כמו"ש לעיל (פ"ו) שכ"ה דעת הרא"ש אמנם בש"ך שם (סקפ"ב) כתב דדין זה ליכא מאן דפליג בי' א"כ אם נאמר דאתי גם לשי' תוס' פ' א"נ עכצ"ל דבשווייה שליח להדי' שאני וכו"ע מודו דזכי ליה בקבלתו

ובזה מיושב ג"כ מה שראיתי לאיזה מאחרוני זמנינו שתמהו על מנהגנו במכירת חמץ דאיך אנו עושין הב"ד שלוחים למכור את החמץ דהא לתוס' בפ' א"נ (ע"א) לא מצו הב"ד לזכות הכסף לישראל מיד כותי בקבלתם וראיתי למי שכתב דמטעם ערב אתינן עלה מהא דתן מנה לפלוני ותהא שדי קנוי' לך מדין ערב והוה כמו שאמרו הבע"ב לכותי שיתן הכסף עפ"י ציווים להב"ד עכ"ד ולא ידעתי מהיכן יצא לו דערב משתעבד בלי שום דיבור ואמירה ובתן מנה לפלוני הא משתעבד עצמו באמירה זו וגם הא עיקר ערבות מן אנכי אערבנו והתם דיבור הוה ובר מן דין לא אבין מה ענין ערבות לכותי דלפי הנראה אין לכותי דין ערבות מה"ת ויעוין ב"ב (קע"ג) רשב"ם ד"ה גמר ומשתעבד וז"ל ושליחותי' דערב קעביד מלוה כאילו הוא עצמו הלוה ע"כ. והא א"ש לכותי לא אנן לדידהו ולא אינהו לדידן ואם יש מקום לומר ערבות בכותי אולי הוא מדרבנן ומטעם הפקעה וכמו"ש תוס' בגיטין (יג) גבי מעמ"ש וזהו אם הכותי הערב ונהי דישראל לישראל נעשה ערב בשביל כותי כמו בע"ז (סג) תן מנה לפלוני ויקנו כל נכסי ושם בתוס' ד"ה אבל. אבל דכותי ישתעבד לישראל או ישראל לכותי בערב זה לא שמענו כיון דאין הכותי עושה שליח ולא נעשה שליח ודאי דאינו ענין לדיני ערב לכותי בפ' א"נ גבי ריבית דהתם מצד דכותי גובה מן הערב שלא עפ"י דינינו באלמות וא"כ אין הלוה לוה של כותי ואפי' למאי דמוקי שם בשקיבל עליו לדין בדיני ישראל היינו שלא לילך בתר ערבא אבל גוף החיוב אינו מן התורה אלא דגובה לפי דיניהם ועי' בחו"מ (סי' קע"ז ס"ח) ובאה"ג שם. שוב מצאתי במח"א בדיני ריבית (סי' מ"ב ממלו"ל) שהביא ג"כ שכבר עמדו בזה הראשונים אי מתחייב ישראל לכותי בערב ותלי' אי שליחות שייך בכותי לחומרא או לא א"כ אף מאן דס"ל דשייך ערבות הוא לחומרא וכהסוברים דיש שליחות לכותי לחומרא. אבל לא לקולא להפקיע איסור חמץ דלקולא לכו"ע א"ש לכותי אמנם לפמ"ש דהיכי דמקבל שווייה שליח מצי ישראל למזכי לישראל מיד כותי אפי' לתוס' בפ' א"נ א"ש הא דמכירת חמץ דאנו עושים להב"ד שלוחים שיזכו לנו מיד כותי. ובר מן דין לא אדע תמיהתם בזה דהא במכירת חמץ אנו מקנין ג"כ בק"ס להב"ד כל חמצינו והם מוכרים לכותי ולא בעי הכא שום שליחות כלל ותדע דהא נהגו להקנות בק"ס ואי דאין אנו עושים אותם אלא שלוחים הא עשיית שליח לא בעי לא קנין ולא עדים כמבואר בחו"מ (סי' קפ"ב). מיהו אכתי איכא לעיונא בהא וכמו שיתבאר

פרט ח

גרסינן בירושלמי (פ"ד דמעש"ש) שיש חילוק בין מתנה לגט דאף לרבי דס"ל דתן כזכי בגט אין זה אלא בגט אבל במתנה מודה דלא מהני ומה בין גט למתנה דבמתנה אי אפשר לעשות שליח על דבר שאינו שלו ותמן בגט שאני דהתורה זיכתה לה ע"כ. והובא ירושלמי זה במחנא"פ ה' שלוחין (סי' ד) וכתב דמוכח מזה דהירושלמי ס"ל דבעי שליחות בעה"מ. ואם