ונגש הכהן קו

ועכ"פ מבואר דשי' תוס' דדרבנן מועיל לדאורייתא. וסתם תוס' עפ"י רוב הוא ר"ת או ר"י כנודע. ובפסחים (כט) מבואר כן בשם ר"י להדי' ולפמ"ש בתוס' גיטין (יג) ורא"ש שם דבנותן כותי שייך מעמ"ש בשם ר"ת ור"י יעוי"ש לפי"ז קשה עכ"פ דמאי קאמר בפא"נ שם בשלמא סיפא לחומרא דהא הוא מדינא שנתן כותי הלוה המעות לישראל שני בפקדון ושוב א"ל תנהו לישראל ראשון בחובו. והכא לא שייך תי' האו"ת ושע"מ בישוב שי' רי"ף עפ"י ד' ר"מ אלשקר דבמעמ"ש בעינן שיהא הנותן מסולק לגמרי מן המעות כמובא לעיל (פ"ד) דה"נ מסולק הכותי מן המעות ואפי' לדעת הש"ך (סוס"י קכ"ו) דלא אמרו ר"ת ור"י דבנותן כותי שייך מעמ"ש אלא לענין חזרה שלא יוכל הכותי הנותן לחזור בו וגם הישראל השני שקיבלם אינו רשאי לחזור וליתן לכותי אלא מחויב ליתן לישראל המלוה בכל שעה שיבקש ממנו אבל לא לענין אם אנס ממנו הכותי וכמו"ש לעיל (פ"ד) בשם הש"ך. עכ"ז הא עכ"פ כ"ז דלא אנס הכותי מחויב ליתן לישראל המלוה בכל שעה שיבקש ממנו וקנה ישראל ראשון עכ"פ לענין זה שלא יחזור בו הכותי הנותן וגם מי שהמעות בידו לא יחזור בו ומסולק הממחה הכותי הנותן מן המעות א"כ הך שהמעות אצלו כשעושה טובה לישראל ראשון הוא עבור המתנת המעות שאינו מבקש ממנו ליתנם לו והוי מדינא וא"כ אף דלא זכי לי' בזכי' כמו"ש תוס' משום דבעינן שיהא שלוחו של בעה"מ מ"מ דלמא מיירי בכה"ג וקני במעמ"ש ומדלא ניחא להש"ס לאוקמה בהכי מוכח ע"כ דהיכי דזכי' ליכא לא מהני ג"כ במעמ"ש אפי' לענין הפקעה לענין חזרה

והשתא קשה על ר"ת ור"י דס"ל דבנותן כותי אע"ג דלא שייך זכי' מ"מ קני משום מעמ"ש מטעם הפקעה. והא מש"ס שם מוכח דגם לענין הפקעה ואפי' לענין חזרה ג"כ לא מהני היכי דלא מהני זכיה והכא ליכא לתרץ כמו"ש לשי' רי"ף לעיל (פ"ד) דמעמ"ש דרבנן לא מהני לדאורייתא דהא הר"י בודאי ע"כ ס"ל דמהני לדאורייתא כמבואר להדי' כן בפסחים (כט) בשם ר"י וגם מסתמא בעינן למימר דר"ת ס"ל כסתם תוס' כל דלא מצינו להדי' דפליג

אך אי נימא דהר"ת ור"י ס"ל דא"צ בזוכה שיהא שלוחו של בעה"מ א"ש הכל דמשו"ה מהני מעמ"ש בנותן כותי משום דבכה"ג מהני זכי' והא דלא מוקי ש"ס בהכי לק"מ דהא בלא"ה קשה לשי' זו קו' תוס' שם ד"ה בשלמא דסיפא הוה מדינא משום זכיה ועכצ"ל כמו"ש לעיל (פ"ב) בישוב שי' רש"י דמשמע להש"ס דמיירי בצוה המלוה ללוה שלו שיתן ללוה החדש דהכי משמע בהא דאמר ואם העמידו כו' שלא רצה ליתן מעצמו בלא ציווי המלוה עד שהעמידו כו' וצוה לו וכבר הוכחתי שם דכל שצוה קפיד שיהיה בשליחותו ושלא יהיה בזכי' ומשו"ה לא הוה הכא מדינא משום זכיה יעוי"ש. א"כ כיון דע"כ מוכח מהא דאמר בגמ' דסיפא לחומרא דמשמע לש"ס דמיירי בצוה וקפיד שלא יהיה בזכי' א"כ ממילא לשי' ר"ת ור"י דס"ל דלא תיקנו מעמ"ש היכא דלא מצי קני בזכי' י"ל דגם היכא דלא מצי קני בזכי' מטעם דקפיד. דעכ"פ השתא ליבא קנין ע"י זכי' גם ע"י מעמ"ש דנותן לא מהני ומשו"ה לא מוקים הש"ס אלא דע"כ סיפא לאו מדינא אלא מחומרא

והא דצריכו תוס' שם בגיטין (יג) בנותן כותי טעמא דהפקעה. י"ל משום דאמרי' בב"ק (צו) וכי תקנתא לכותי עבדינן והרגישו תוס' דאיך שייך בנותן כותי תקנה דמעמ"ש וע"ז כתבו לתרץ דהא דלא עבדינן תקנתא לכותי הוא נגד טובת ישראל אבל שיקנה הישראל כמו שהפקיעו ממון ישראל ה"נ הפקיעו ממון הכותי וכה"ג כ' בס' מקו"ח (סי' תמ"ח סק"ה)

אמור מעתה דלפי"ז לק"מ מה שהק' ש"ך (סוס"י קכ"ו) על סברת הרא"ש לשי' ר"ת ור"י בזה דאפי' אנס הכותי הנותן מחויב הלוה לתת למקבל שהק' ש"ך במאי זכי ישראל אפי' באנס כיון דבזכי' לא מצי זכי אלא מטעם הפקעה וזה אינו אלא לענין חזרה דלפמ"ש אית הכא זכי' וקני מעמ"ש קנין גמור כמו מעמ"ש בישראל

פרט ו

ואחרי אשר הוכחנו בעז"ה דגם ר"ת ס"ל כרש"י וא"צ שיהא הזוכה שלוחו של בעה"מ נבוא ליישב קו' מהריב"ן על הטור שהובא לעיל (פ"א) שהטור פסק דאפי' לחומרא א"ש לכותי כר"ת וכתב ג"כ דאפי' לר"ת אם אמר הישראל השני שבשליחות הראשון מקבלם מן הכותי אסור וכ' הב"י דאפי' לא שוייה ראשון שליח לשני אלא שמכוין לזכות עבור ראשון בתורת זכין לאדם שלב"פ. ותמוה דאיך זוכה מבעה"מ הכותי לפמ"ש הטור כר"ת דאפי' לחומרא א"ש לכותי. ולפי מ"ש מיושב דהא הר"ת ס"ל דא"צ שיהא הזוכה שלוחו של בעה"מ ומצי זכי לישראל חברי' מיד כותי. אך כ"ז באופן דלא ציוהו ישראל לכותי לתת אותן ביד הישראל דאם ציוהו קפיד שלא יהיה בזכי' ולא זכי ליה בע"כ וכמו"ש לעיל (פ"ה). ועפי"ז מדוקדקים היטיב ד' העור וז"ל ואם העמידו אצל ישראל ואמר ישראל לכותי ליתנם לשני פירש"י שהכותי נעשה שלוחו של ראשון ליתנם לשני ואסור ור"ת פי' כיון שאין שליחות לכותי לא נעשה שליח הישראל ושרי ע"כ ולכאורה תמוה דלאיזה צורך כתב הך ואמר ישראל כו' א"ו דרצונו דדוקא בזה באם צוה דהוי קפידא שלא יהיה בזכי' בזה פליגי רש"י ור"ת דלרש"י יש שליחות לחומרא ולר"ת אפי' לחומרא נמי לא משא"כ בלא צוה כו' כו"ע מודו דנעשה שני שלוחו של ראשון לזכות מיד כותי ובזה תרווייהו מודים דמדינא אסור אלא דעכ"פ צריך שיהא ישראל השני מכוין לזכות עבור הישראל המלוה דאל"כ אין כאן זכי' ולכן כתב דאם אמר השני שבשליחות הראשון מקבלם מכותי אסור

ונראה לפענ"ד שדעת הרא"ש ג"כ דהזוכה ח"צ שיהא שלוחו של בעה"מ חדא מהא דמעמ"ש שפסק כר"ת שם בפ"ק דגיטין דבמקום דזכי' לא מהני גם מעמ"ש לא מהני והוא בלוה ונפקד או מקבל כותי ומ"מ בנותן כותי קנה והוא שי' ר"ת ור"י וכבר הוכחנו דלשי' זו ע"כ היכא דזכי' לא מהני גם מעמ"ש לא מהני ואם מהני בנותן כותי ע"כ משום דמהני זכי' ומשום דלא בעי בעה"מ בזכיה. ועוד דהא כתב הנ"י בפ"ק דמציעא גבי חצר המשתמרת דלא בעינן עומד בצד שדהו דליכא למימר משום שליחות דהא כתב הרנב"ר דאי אפשר