ונגש הכהן קה

יהודא ושמואל הוא אם זוכה לאחרים מדרבנן ולתוס' פליגי בדאורייתא וכ' שם הר"ן דדעת הרי"ף כרש"י ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' שי"ד) מדייק דרש"י ורי"ף ס"ל דדרבנן מועיל לדאורייתא דאל"כ אדמקשה לשמואל מהא דשתופי מבואות שם הא גם לר"י קשי' דס"ל דאינו זוכה מה"ת אלא מדרבנן א"כ אמאי זכי לענין עירוב מבוי כו' עכ"ל ולפמ"ש לעיל דדעת הרי"ף דדרבנן אינו מועיל לדאורייתא לכאורה תיקשי לן הא אך באמת ד' החת"ס תמוהין דבפשיטות י"ל דלתרווייהו פריך כדאיתא כה"ג בכמה דוכתי ומשני דשתו"מ דרבנן ולר"י ניחא דהוה דרבנן בדרבנן ולשמואל ניחא כמו"ש הפ"י שם דבדרבנן לא בעי קנין כלל יעוי"ש והנה בזה נבוא לעמוד על שי' ר"ת אי ס"ל הך סברא שכ' תוס' בפא"נ (ע"א) דבעינן בזוכה שיהא שלוחו של בעה"מ

פרט ה

כתב השו"ע בחו"מ (סוס"י קכ"ו) לענין מעמ"ש דבכותי לוה או נפקד או מקבל ליתא להך תקנה דמעמ"ש דלא עדיף מזכי' והא א"ש לכותי רק אם הנותן כותי וא"ל לישראל הלוה או הנפקד תנהו לפלוני ישראל זכה הישראל מטעם הפקעה והוא דעת ר"ת בפ"ק דגיטין (יג) ד"ה במעמ"ש וכ' עוד שם ואפי' אם חזר הכותי ואנס להלוה או הנפקד מ"מ כבר קנה המקבל הישראל וחייב ליתן לו והוא מהרא"ש פ"ק דגיטין שכ' כן בשם ר"ת ור"י והש"ך שם (סקצ"ט) הרבה לתמוה במה זכה הישראל באופן דאף דאנס ממנו יהי' מחויב הלוה הישראל ליתן למקבל דהא לסברא זו לא עדיף מעמ"ש מזכי' גמורה וכמו"ש הטור והרא"ש עצמם וכיון דאין זכי' לכותי לא מצי ישראל לזכות לישראל מבעה"מ כותי. ולא אמרו דנותן כותי יכול ליתן במעמ"ש אלא לענין חזרה דאין הנותן יכול לחזור בו או דאין הלוה או הנפקד רשאי למסור הדבר ליד המלוה והוא מטעם הפקעה כמו"ש תוס' אבל לא לענין אם אנס ממנו הכותי דבמה יתחייב לפרוע להישראל עיי"ש שהאריך בזה. והנה אין הדברים אמורים אלא לשי' תוס' פא"נ דהזוכה צריך להיות שלוחו של בעה"מ אבל אם נאמר דגם בזכי' זוכה ישראל לישראל מיד נותן כותי סרה תמיהת הש"ך בזה דהא לשי' זו כל היכא דאיכא למקני ע"י זכי' קני במעמ"ש אך כ"ד ש"ך מבואר בתוס' גיטין שם דז"ל תוס' אומר ר"ת דלא תיקנו מעמ"ש בכותי כו' כיון דאפי' א"ל זכה לא קנה כיון דאין זכיה לכותי כו' ואם הנותן כותי נראה דקנה דכמו ממונו של ישראל הפקיעו במעמ"ש כ"ש של כותי ע"כ ומדאיצטריכו לטעמא דהפקעה מוכח דזכיה ליכא בכה"ג דאל"כ הא בפשיטות ודאי דקנה מעמ"ש כיון דאיכא זכי' הכא

אמנם לפי"ז יסתער לנו קו' האו"ת ושע"מ המובא לעיל (פ"ד) דמאי פריך שם בפא"נ אלא רישא אמאי שרי וכן סיפא אמרי' לחומרא הא לשי' רי"ף דמעמ"ש קונה בכותי בפשיטות י"ל דהוה במעמ"ש. וישבנו שם קו' זו עפ"י שהוכחנו דהרי"ף ס"ל דדרבנן אינו מועיל לדאורייתא ומשו"ה מעמ"ש דרבנן לא מהני לדאורייתא ופריך הש"ס שפיר יעוי"ש אך לר"ת ור"י יש לברר דשבה קו' זו למקומה די"ל דאינהו ס"ל דדרבנן מועיל למידי דאורייתא וכמו שיבואר

התוס' בב"מ (מו) ד"ה וניקנינהו ניהלי' אג"ק כתבו וז"ל וקשה וליקני לי' המעות בהודאה כמו גבי איסור גיורא בב"ב (קמ"ט) והניחו ד"ז בקושי' ובב"ק (קד) בתוס' ד"ה אגב משמע דס"ל להתוס' דקנין אודיתא הוא דרבנן ולפי"ז יש ליישב קושייתם לכאורה דלענין פדיית מעש"ש דמה"ת לא מהני קנין דרבנן א"ו דס"ל דמהני ובאמת יש לתוס' הוכחה ע"ז מש"ס דהתם בב"מ דפריך וניקנינהו ניהלי' אג"ק ובב"ק (יב) בתוד"ה אנא כתבו דקנין אג"ק הוא דרבנן מוכח מזה דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא אמנם סוף דבריהם שם בב"ק (קד) מראה פנים לכאורה דקנין דרבנן מהני למידי דאורייתא יעוי"ש אמנם לד' פ"י שם מיושב זה יעוי"ש. ועוי"ל עפימ"ש בטעה"מ (פ"ג ממכירה) לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן יעוי"ש א"כ י"ל דבב"ק הק' אהא דקאמר בש"ס דלית לי' קרקע דליקני לי' באודיתא. ואח"כ יקנה לו המעות אג"ק שהודה לו הוי תרי דרבנן ובזה ס"ל לתוס' דלא מהני להפקיע דאורייתא אך בב"מ הק' על המעות שיקנה לו באודיתא שהוא חד דרבנן שפיר הניחו בקושי' משום דס"ל דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא

עוד כתבו התוס' בע"ז (סג) גבי בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה ואמר לה בטלה זה דאסור ופריך והא מחסרא משיכה וכ' שם התוס' דאפי' לר"י דמעות קונה ד"ת הכא גבי אתנן לא קנה כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמה אמשיכה הפקיעו גם ממנה ע"כ הרי דמשום תקנתא דרבנן מפקיעין אתנן דאורייתא ועיי"ש בתוס' שסוף דבריהם לכאורה מורה היפך זה. אמנם יעוין בחי' מהרש"ל שם שביאר הדבר היטיב. והוא ממש כד' תוס' בב"מ (מג) ד"ה מאי בסוה"ד במש"ש ועוי"ל. אשר בדבריהם שם מיושב היטיב ועי' מחנא"פ (ה' מכירה סי' ב') שכ' וז"ל ושמעתי ממורי ז"ל שהיה אומר שגם מד' תוס' פ' לולב הגזול (ל"א) ד"ה שינוי נראה דס"ל דאע"ג דלא קנאו אלא מדרבנן יוצא י"ח מה"ת ואע"ג דבתחלת דבריהם לא הבינו כן מ"מ אח"כ חזרו בהן כמבואר להמעיין שם בדבריהם ועי' פסחים (כט) בתוס' ד"ה אין פודין כו' שכ' שם בשם ר"י דאין פודין מדרבנן וכ' שם וז"ל ואין לתמוה אטו משום חששא דרבנן נפקיע מעילה דאורייתא דכיון דאמרו רבנן אין פודין לא שויא מידי ע"כ. ועוד יש לה"ר מהא דחולין (מא) דפריך אמ"ד דאדם אוסר דשא"ש מהא דשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דחייב שלשה חטאות דאמאי חייב אשחוטי חוץ כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך הו"ל כמחתך בעפר בעלמא ולמ"ד דאין אדם אוסר דשא"ש ניחא דחטאת לאו דידי' והשתא הא הא דאדם אוסר דשא"ש ילפינן לה במס' ע"ז (נ"ד) מכלי המקדש שאסרום חזקי' וסייעתו וכ' התוס' שם (נב) דרק מדרבנן אסר חזקי' ולפי"ז מאי פריך הש"ס משוחט ת בחוץ לע"ז אטו משום דאסור מדרבנן לא מחייב עלה משום שחו"ח הא מה"ת אינו אסור ועכצ"ל דס"ל לתוס' דמשום דרבנן י"ל לדאורייתא: