ויוסף אברהם צט

ויש להסתפק בדבריו אם נוגע בבגד שעל גופה מכ"ש היא שאפילו הושטה מידו לידה ע"י דבר אחר אסור כ"ש נגיעה ע"י בגד או דילמא הושטה מידו לידה חיישינן שמא יגע בבשרה אבל אם נוגע במקומות המכוסין שבה שאין נוגע בבשרה לא ועוד צריך לדעת על מה אדניה הטבעו פה אר"ץ שנוהגים כשהכלה היא נידה ורוצה החתן לתפוס בידה בהכנסתה לחופה כנהוג שתופס בידו סודר והיא תופסת ראש השני והרי לדברי מרן אסור להושיט דבר מידו לידה וא"כ כיצד עושין דבר זה לכתחילה

תשובה כתב הרמב"ם והביאו הטור בא"ה סי' מ"ד המקדש אחת מכל העריות לא עשה ולא כלום חוץ מהמקדש את הנידה שהיא מקודשת קידושין גמורים וכתב ה"ה הטעם שכיון שאינה ראויה לביאה ולא לחופה אין ראוי לקדשה ויש מי שכתב הטעם שמא יגע בבשרה והנה מדברי ה"ה הללו יש לפשוט קצת לנ"ד להספק הא' והוא דבטעם הא' כתב ה"ה משום שאינה ראויה לביאה אבל משום שמא יגע בבשרה לא חיישינן ומוהר"י עייאש בס' בית יהודה א"הע סי' ל"ח עמד על נדון דידן וכתב דכשר הדבר להושיט לה הטבעת ע"י אחר וכו'. וראיתי להרב יד אהרן בא"הע סי' מ"ד בהגב"י שיטה ט"ו שתמה על דברי מהרי"ע הנז' מדברי ה"ה הנז' וז"ל ותמהני איך לא הזכיר דברי ה"ה ובודאי אנו סומכין על פי' ה"ה שכתב דלאו משום שמא יגע בבשרה אלא מכיון שאינה ראויה לביאה אין ראוי לקדשה וכן לדעת הרמ"ך שהשיג על הרמב"ם דאמאי כתב ואין ראוי לעשות כן נראה דס"ל דליכא איסור בנגיעה באותה שעה אלא שצריך לישב ההיא דהירושלמי דמייתי מהרי"ע לדעתם וכן נתפשט המנהג בכל העולם דאין משגיחין אם האשה היא בנידותה אם לאו. וראיתי כתוב על זה למהר"ח עטייה ז"ל וז"ל ולא ידענא מה זו סמיכה דאדרבה מתוך דברי ה"ה מוכח איפכא דע"כ לא פליגי אלא בטעמו של הרמב"ם דלה"ה טעמו משום שאינה ראויה לביאה ולא לחופה משום דגזרינן שמא יגע בבשרה ולהיש אומרים הוי טעמא משום שמא יגע בבשרה וא"כ מנ"ל להמחבר דלפי טעמו של ה"ה שרי ליגע בבשרה הא ודאי פשיטא דגם ה"ה אזיל ומודה דאסור ליגע בבשרה אלא דטעמא טעים אליבא דרבי' משום דאינה ראויה לביאה ולא ס"ל כיש מי