ויוסף אברהם צו

הדבר בהאי מילת יגנז אם ר"ל יגנז ואין לו תקנה עולמית או ר"ל יגנז עד שיתקן ואם יאמר האומר דהדעת נוטה כפי' הא' מדנקט יגנז אין זו הכרעה דלישנא דברייתא נקט גם דברי הרב המפה דקאמר וי"א דמותר לתקנו ספוקי מספקא לי אם לחלוק יצא על דברי רבינו או דילמא פרושי קא מפרש דבריו דהאי יגנז לאו דוקא אלא כל זמן שלא תקנו אבל אם תקנו כשר כי"א דמותר לתקנו עי"ש. ולא ידעתי איך אפשר לומר דפרושי קא מפרש וסבר לה מר כדעת מרן דהאי יגנז ר"ל עד שיתקן דא"כ לא הו"ל לומר בשם י"א אלא כך הו"ל להגיה יגנז כל זמן שלא תיקן אבל אם תקנו כשר ולא הו"ל לומר וי"א כמנהגו בכל מקום להביא דעת החולקים על דברי מרן בשם י"א ועוד ק' דאיך אפשר לומר. בדעת מרן דהאי יגנז ר"ל עד שיתקן והרי הוא עצמו כתב בב"י שהריב"ש תיקן דברי הרמב"ם משום שנראים נכונים כסוגיית הגמ' ושם בהריב"ש עצמו סי' ז' כתב שנראים דברי הרמב"ם מסוגיית הגמ' דבמקום דקתני יגנז ר"ל דאין לו תקנה עולמית וא"כ איך נוכל לומר דכוונתו במילת יגנז שר"ל עד שיתקן היפך מילת יגנז האמורה. בכל מקום שר"ל שאין לו תקנה עולמית ועוד דאף את"ל דמילת יגנז מתפרשת לשני פנים מ"מ מרן הו"ל לבאר. ולא לסתום ועוד דכיון דמרן בב"י הביא לנו דעת הריב"ש שלא נראו בעיניו דברי. הרשב"א אלא דוקא אם עבר ותקן כשר לקרות בו א"כ איך אפשר לומר שכוונת מרן שיגנז עד שיתקן דמשמע דלכתחילה יכול לעשות כן כדברי הרשב"א והרי דוקא אם עבר ותקנו כשר לקרות בו. לדעת הריב"ש אבל לא שיתקן לכתחילה ואה"נ דהו"ל למרן ז"ל אחר מילת יגנז לומר שאם עבר ותקנו כשר וכמו שביאר בב"י אלא שמרן ז"ל קיצר בש"הט וסמך עמ"ש בב"י וכן תמצא למהריק"ש. ז"ל בהגהותיו שהגיה על דברי א מרן כן שאם עבר ותקנו כשר והיינו ודאי כמ"ש בב"י

נחזור לנ"ד כי הנה מצאנו להרדב"ז בח"א סי' פ"ב נשאל על סופר שכתב בחוזק בחוזק ב"פ שיגרור בחוזק האחד יניחהו חלק דכל שאין בין תיבה לתיבה כשיעור פ' כשר והרב החבי"ב שם א"ח סי' ל"ב נסתפק בסופר שכתב עשה ב"פ והשיב דלמעשה יותר טוב להאריך גג הקו"ף של בחזק או רגל הה"א של עשה כשיעור שלא ישאר פ' סתומה לדעת ר"ת מלהניח המקום פנוי והרב יד אהרן שם בא"ח סי' ל"ב דנראה לו בין מעשה דהרדב"ז