ויוסף אברהם צה

פנוי כגון שכתב בראשית או וידבר והניח מקום פנוי שיעור פ' וכ"ע ידעי דבמקום זה אין שם פ' כלל ואפ"ה פסל הרמב"ם וזה היפך דברי הרשב"ץ ויתכן לומר דדעת הרשב"ץ דמה שכתב הרמב"ם הניח מקום פנוי במקום שאין פ' הכוונה במקום שיש להסתפק ולומר דכאן הוא מקום פ' אבל במקום דליכא להסתפק לית לן בה ד

א"נ יש לתרץ דהרשב"ץ סבר כדעת הב"ח שכתב בסי' הע"ר עמ"ש הטור ומרן פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' וכתב הב"ח דוקא פתוחה שעשאה סתומה וכו' אבל אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' דאין נפסל ס"ת בהכי וא"כ גם אם כתב פסוק ביני שיטי והניח השאר מקום פנוי דאין נפסל ס"ת בהכי אכן נראה דזה אינו חדא דכבר כתבנו משם הרשב"ץ לעיל גבי השם שהניח המקום פנוי דאין נפסל הס"ת בהכי לפי שאין בו שיעור פ' נראה מדבריו אלה דאם יש בו שיעור פ' נפסל ס"ת בהכי ועוד שכתב שהדבר ידוע דאין שם פ' לפי שהכתיבה דקה נראה דאם היתה הכתיבה גסה נפסל ס"ת בהכי וזה היפך דברי הב"ח ודון מינה לאידך גיסא כי אדרבה מדברי מרן בבד"ה נראה דאם הניח מקום פנוי בס"ת שנפסל ס"ת בהכי שהרי כתב להדיא שהרי התיבה מוכיח עליו שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא ששם נשלם הפסוק וכו' וא"כ נראה דאם לא היה התיבה מוכיח עליו היה נפסל ס"ת בהכי וזה שלא כדברי הב"ח במה שכתב בדעת מרן ז"ל. ומעתה לפ"ז מה שכתב מרן ז"ל פרשה פתוחה שעשאה סתומה יגנז לאו דוקא אלא כ"ש אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' וכמ"ש הט"ז שם. ומעתה לפ"ז ל"ק מה שהקשיתי על דברי הרשב"ץ מדברי הרמב"ם שפוסל אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' דלא כתב הרשב"ץ אלא דוקא אם שכח פסוק אחד והניחו ביני שיטי דשם אפילו. שינוי לא יש בס"ת וכ"ע ידעי דהדין הוא דאם שכח כמה תיבות שתולה אותם ביני שיטי ומסיני הם נתונים לתלות תיבה שנחסרה ביני שיטי ושום אדם לא ירגיש בשינוי זה אבל ההיא דהרמב"ם שהניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' תוך השיטה עצמה ולא ביני שיטי הא ודאי שינוי הניכר הוא דאין לנו אלא כנתינתו מסיני ולא בשינוי כזה שנראה לכל

והנה עמ"ש מרן פתוחה שעשאה סתומה וכו' ראיתי להרב שלחן גבוה שכתב שדברי מרן סתומים ולא פי' לנו את