ויוסף אברהם צד

שנמצא כך השם שנרקב אבל ודאי לכתחילה אם נמצא טעות אין לעשות נקב ולהתירה ולכן נראה פשוט לפ"ז שסופר שרצה לעשות נקבים ביריעה בתוך האותיות כמו שנוהגים לעשות בשאר דברים שאינם ת"ומ שאסור לעשות כן בס"ת ובת"ומ דדוקא בדיעבד מותר ולכן נקיט לה מהרלב"ח במכ"ש ור"ל דאפילו יהיה מקום פנוי בגויל כיון שאין בו שיעור פ' כשר וכ"ש כשהוא מנוקב ואין בו שיעור פ' דעל צד הדחק ובדיעבד דמכשרינן כשהוא מנוקב

באופן דמדברי מהרלב"ח אין ראיה ואדרבה נראה מדבריו דאם יש בנקב שיעור פ' שהוא פסול דאל"ה למה ליה למנקט כיון שאין בו שיעור פ' הא כיון שהוא מנוקב אפילו יהיה בו שיעור פ' אין קפידא אלא ודאי נראה דאם הוא נקוב ויש בו שיעור פ' שהוא פסול וכ"כ הרשב"ץ בח"א סי' קמ"ט שכתב על נדון מהרלב"ח שיקדור מקום האזכרה כעין ארובה ויגנזנה וידבק במקום הנקב מעט גויל ויכתוב עליו אות החסרה או יניחנו נקוב והאות החסרה יתלנה ביני שיטי ואע"פי שמקום הנקב נשאר פנוי מה בכך והלא אם לא היה נקוב ונשאר פנוי אין הס"ת נפסל בכך כיון שאין שם שיעור פ' עי"ש. הרי. שלך לפניך שלא הכשיר הנקב כ"א דוקא כשלא יש בו שיעור פ' אבל ביש בו שיעור פ' והוא נקוב לא הכשיר הרשב"ץ ז"ל וא"כ לא ידעתי מנ"ל להרב ב"ד לומר דאפילו יש בו שיעור פ' והוא נקוב דכשר. ומה שהביא ראיה ממ"ש מרן בבד"ה שכתב על פסוק חסר שכתבו ביני שיטי וכו' לעד"ן דגם זה אינה ראיה דהתם דוקא לפי שהרואה יראה ויודע שהסופר השמיט פסוק וכתבו ביני שיטי אבל הכא הרואה יראה ויסבור שיש כאן פ' דאל"ה הו"ל להניח טלאי ולכתוב על הסדר ומדהניחו פנוי סובר שיש כאן פ' שהנקב ומקום הפנוי שניהם שוים וכבר הוא עצמו כתב בדבריו להדיא וכתב שהרי התיבה מוכיח עליו שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא ששם נשלמה תליית החסרון וע"ש שמזה מוכח גבי נקב שניכר ומוכח שלא לשם פ' נשאר פנוי. ולעד"ן דלא דמי דהתם נמי אימא שאפילו מקום הנקב הניחו פנוי כשר שהרי אפילו ניקב כל תוך האות כשר כשהנקב ממלא כל החלל וא"כ א"נ ממלא חלל מקום פ' דכ"ש הוא והנה על דברי הרשב"ץ שהביא מרן בבד"ה יש לתמוה שמדבריו נראה שאם הניח מקום פנוי במקום שאין להסתפק שהיא משום פ' מותר והרי מדברי הרמב"ם נראה סתם שאם הניח מקום