ויוסף אברהם צג

המקום פנוי אין זה כנתינתו מסיני ואפשר דלדברי הרא"ה ל"ק לפי שלא כתב כן אלא גבי השם שנכתב שני פעמים והוכרח לקדור המקום משום כבוד הויה ב"ה והצטרף עמה טעם אחר כי לא היה שם שיעור פ' כי אם ג' אותיות שהוא שיעורא דר"ת והסופרים נהגו שלא לחוש לשיעורא דר"ת אבל ודאי בנדון הלק"ט שהיו בו שיעור ט' אותיות אפי' הרא"ה יודה דהוא פסול ולא יועיל לו קדירה וא"כ קשה על הרב יד אהרן שהביא סיוע לדבריו מדברי הרא"ה והרא"ה לא מיירי בהכי

והנה ראיתי להרב ב"ד י"ד סי' קל"ח שכתב על אותיות השם שנרקבו בגויל שיכול לקדור השם ולגונזו וכתב שבענין הנקב הנשאר יש מי שרצה לומר שצריך שלא יהיה גדול כשיעור פ' ונראה דאין קפידא דדוקא כשנשאר חלק בגויל הוא נפסל אבל בנקב אינו נפסל והוכיח כן מדברי מהרלב"ח דף י"ב שכתב שלא נשאר פיסול בס"ת כשעושה נקב שהרי הוא כותב בסדר בלתי שיעור חלק פיסול בנתים כי אפילו בלא נקב אם היה שיעור זה חלק בלא נקב אינו פוסל כיון שאין שם שיעור אשר כ"ש כשהוא מנוקב הרי משמע דבנקב אינו נפסל אפילו יהיה בו שיעור פ' והביא עוד ראיה מדברי מרן בבד"ה שכתב משם הרשב"ץ ס"ת שחסר ממנו פסוק שלם שכותב אותו ביני שיטי ואם השלים החסרון באמצע שיטה אין לפוסלו לפי שנשאר שאר השיטה פנוי שהרי התיבה מוכיח עליו שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא ששם נשלם הפסוק וכתב דה"ה בנקב ניכר ומוכח שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא שאי אפשר לכתוב שם עי"ש. ואני הדל לפקד"ן דאין ראיותיו מוכרחות דמה שהביא ראיה מדברי מהרלב"ח שכתב דאם היה מקום זה חלק אינו נפסל לפי שאין בו שיעור פ' כ"ש כשהוא מנוקב הרואה יראה דדברי מהרלב"ח ברור מללו דדוקא כשאין בו שיעור אשר ואין הוא כשר כ"ש נדון זה שהוא מנוקב ואין בו שיעור אשר אבל מנ"ל לומר דאפילו היה הנקב יש בו שיעור שהוא כשר כי בזה לא דיבר מהרלב"ח ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה בנדון דוקא כשאין בו שיעור פ' הוא דכשר גם כשהוא מנוקב דוקא כשאין בו שיעור פ' ומאי דנקיט לה מהרלב"ח במכ"ש לאו משום דהוא מנוקב לכן אינו מעכב אפילו יש בו שיעור פ' אלא משום דהוא מנוקב אינו מעכב דקי"ל הנקב ממלא כל החלל וגם הא פשיטא דלא כתב הרב ב"ד וכ"ש כשהוא מנוקב דוקא בדיעבד