ויוסף אברהם צא

אפילו אינה רגילה בכך ואם היא בלא התראה אפילו רגילה בכך לא תפסיד משמע דס"ל למרן דאם התרו בה אפילו בפעם אחת והיא מחמת כעס וע"י סיבה אפ"ה לא בעינן רגילה בכך וא"כ מור"ם ז"ל לא היה לו לפרש כן בדברי מרן עצמו אחר דמרן עצמו לא ס"ל כן והו"ל לעשות הגה בפ"ע ויאמר ונ"ל דאם עשתה כן ע"י סיבה וכעס בעינן שתהא רגילה בכך ולא שיפרש כן בדברי מרן עצמו כי מרן כבר גילה דעתו בב"י שאפילו בפעם אחת אם התרה בה מפסדת כתובתה

והן עוד מה שתמהת עלי במ"ש נראה דאע"פי שהראנ"ח ספוקי מספקא ליה הרש"ך מפשט פשיטא ליה ותמהת עלי דהא אני בעצמי תמהתי על הרב החבי"ב בזה לא זכר כבודו מ"ש הפוסקים כלל זה דפוסק אע"פי שנדחו דבריו לאו משום זה נדחו דבריו לגמרי כי אין משיבין את הארי לאחר מותו כי אפשר דאם היה בחיים היה מיישב את דבריו וא"כ אני הדל אע"פי שהקשיתי לו על הרב החבי"ב לאו משום זה נדחו דבריו וכן מה שתירצת לדברי הרב החבי"ב לא דקדקת יפה דגם שם שב וא"ת היא שהרי יבמה לשוק אם נתירנה לאו בקום עשה שאנו מתירין אותה דלא מיקרי קום עשה אלא כגון אם נצריכה חליצה אבל אם נתירה בלא חליצה שב וא"ת היא ומה שהותרה לשוק לאו ע"י שום מעשה שעשינו ודמיא להכי במשודכת שנשבע לה להביא הדבר לידי גמר טוב שאנו מתירין אותה לפי שהיא שב וא"ת ואע"פי שאחר זה צריך להתיר לו לישא אשה אחרת לא מיקרי קום עשה אלא שב וא"ת הוא ואדרבה נראה לדקדק מדברי הש"ס כדברי מהראנ"ח והוא דאם איתא דאפילו בקום עשה יכול לומר דאדעתא דהכי לא נשבעתי א"כ למה נקט בש"ס יבמה לשוק שהיא שב וא"ת הו"ל למינקט דאפילו בבעל עצמו שנעשה מוכה שחין יכולה האשה לומר דאדעתא דהכי שיעשה בעלי מוכה שחין לא נתקדשתי אלא ודאי נראה דדוקא ביבמה לשוק שהיא בשב וא"ת אז אמרינן שיכולה לומר דאדעתא דהכי לא נתקדשתי אבל בנשואה שאם תטעון כן צריכה ממנו גט והיא בקום עשה אז לא אמרינן דאדעתא דהכי לא נתקדשתי. ומעתה מה שהקשה על מהראנ"ח שהוא היפך דברי הש"ס לפ"ז נראה דאדרבה הויא סייעתיה ולא עוד אלא שקשה לפי"ז דאמאי ספוקי מספקא ליה ולא פשיט ספיקו מדברי הש"ס שדוקא בשב וא"ת ולהא יש ליישב כנ"ל: