ויוסף אברהם ט

צדקו יחדיו משפטי. ודין הוא למדין ואין משיבין דלא מצו לאשתמוטי. שכינה קדמא ואתייא ורב חסד מטה. ודיו לעבד להיות כרבו ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אין חוששין לזרע האב

בן פר'ץ עליך פר'ץ ק"ו פריצא אין הנדון דומה. לא ראי זה כראי זה אדמויי ולא אדמי. הניחא לר'ב דלא חייש לאונסא דאורחא ואזדא לטעמיה. דעאל בשלם ונפק בשלם טהור קדש ונהורא עמיה. בקדושתיה קאי ודין קיומיה. בן כסיל מועד להזיק כולהו תנויי בנזיקין ומתנינן בעוקצין דין מרומה. ויעשה מה שלבו חפץ דעבד לגרמיה. המטים עקלקלותם שבתם וקימתם לרע ירוצו האונס והמפתה לסטאה בלסטאותיה משלחי גלימי. ולא חייש מר לקלקולא היכא דשכיח היזקא זמנין דמתרמי. נמצאת מכשילן לעת"ל בקום למשפט אלהים ויקצוף המלך מאוד ויחר אף אליאב

בן אדם יש לפניו שתי דרכים תרתי משמע הנהו תרי שבילי. לאחד קראתי חוב'לים דרך כבושה שכבשוה לסטים עשו שטים וארח לחברה עם פועלי. יתיצב על דרך לא טוב יצר סמוך נצב לשטן לו להטותו הדרך דמטפס ועולה. אכול ושתה יאמר לו עלמא דמיא לבי הלולי. נפש רשע אוותה רע תפר יראה ותגרע אלו דברים מקולי. ויאמרו לאל סור אני ארבה ולא אסור איש ממנו לא יכלה. הא דאיכא דרכא אחרינא לאחד קראתי נועם דרך החיים מסילת ישרים רב גובריה ורב חיליה. הולך בתום וחסיד בכל מעשיו בכתם פז לא יסולה. מלא יראת אלהים בכל פנות שהוא פונה בהדי פני'א דמעלי. ושוטים שקלקלו יאכלו מפרי דרכם והנפש החוטאת היא תמות קוצים הוא מכלה. איש בחטאו יומת לא יומתו אבות על בנים ובן לא ישא בעון האב

בן מביש נבהל להון ואץ להעשיר יצבור כעפר כסף דעייל ונפיק אזוזי דעתיה אפרוטה. דורש דמי'ם אותם זכר מצדות סלעי'ם ונבון תחבולות יקנה להיכן דעתו נוטה. זה דרכם כסל למו התאוו תאוה קופרא טבא לפומא בשרא וכוורי מלח שיבוטא. בכרי'סיה טריד חוליא וחורפא אוכלא דאפ'רת וכל עוף למינו מנין לשחיטה. שות שתו הסח'רה לעס'וק אהב מערים אדם על תבואתו