ויוסף אברהם ח

הקדמת בן הרב המחבר. משה ידבר. החכם השלם והכולל נר"ו

בן אברהם אבינו קטן העובר לפני התי'בה עניא קרי אבבא העני עומד בחוץ. והנה נער נצב פתח השער יקום והתהלך בחוץ. אפתחא אהדורי אזיל ויתיב בשערי פעם בחוץ. וכן אתה מוצא חבר נכנס והדר יוצא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ. ברא דנפיק רובץ ב'ן המשפתים וסוגרו דלתים כל השערים ננעלו חוץ. אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ. הני מילי בבית ראשון היה באר'ש חו'ץ. אימא סיפא הא במילי דביתא דברים הבאים מחוץ. מע'רב ר'ב קא אתו בכל מער'בין חוץ. צורת הבית ותכונתו מוצאיו ומובאיו היה נותן בהם סימנים אבות על בנים מבית ומחוץ. תולדה ואב

בן הילוד רוח היא באנוש יושב בסתר עליון ושם חביון טשי בעליתא. מחזה שדי יחזה מאחז פני כסא היינו רביתא. דמי לבר אלהין צבא השמים וכסיליהם סוד שרפי קדש רומ'י רבתא. בו בפרק עשה בה מאמר דאפיק משמע כרוזא קרי קל קרנא משרוקיתא. קומי צא'י את הנער דעייל בב'ר די תנסבן לכל גבר אתר דמארי ביתא. האי עולימתא שפירתא. דאשתכחת באחמתא. תשיב אמריה קשיא הלכ'תא. בי אדוני למה הרגזתני לעלות דנפיק לקרייתא. בעדן גן אלהים הייתי מושב אלהים ישבתי סגניא ופחוותא. כאן במחנה שכינה מלכותא ורבותא. משלחן גבוה קא זכינא משופרי שופרי ורבו יתירתא. למה תעמוד בחוץ ונזנח מעדן דאית ליה מעבר'תא. ופרשת כנפיך על אמתך לעולם היא ברשות האב

בן פוטי שפטפט כבן המתחטא. לאמר אלהים עזבו ויגרש את האדם דהוה ממונה אניטי. בעלילה באת זו הוא שימת עין לשים נדיבים חובקי אשפתות מאיגרא רמא לבירא עמיקתא אילן שנופו נוטה. אם בניך חטאו לך ותשלחם ביד פשעם שקול טאטא וטאטי. נשמת כל חי טהור דמעיקרא מזוקקת שבעתים מכל סיג וחלאה אשר לא פנה אל רהבים ושטי. למה וירץ נח'ץ עלי דרך למיחש ליה מבעיא גזירה שמא יטה. האי עלמא דשקרא מאי בעי ומאי שיאטיה. שופט כל הארץ ידין עמים בצדק בבא מחמת טענה