ויוסף אברהם פט

במשנה ואומר בגמ' מפרש וכו' ואפילו שאחר זה רואים בעינינו דברי הש"ס וכ"ש זו שאין מפורש להדיא ומה היה לו טירחא אילו היה אומר ד"מ וד"י ועוד לפחות היה לו לפרש ד"מ דוקא אם צריכה. התראה וממילא משמע דד"י פשיטא שצריכה התראה מאחר שראה שאסיק בש"ס דאפילו ד"מ בעי התראה ועוד לפי דבריך א"כ נימא דאה"נ דעל ד"י לא בעי הש"ס מאחר דפשיט מד"מ ומנ"ל דעל זה קא בעי גם עד"י וד"י ממילא משמע דבעי התראה מק"ו דד"מ אכן נראה לי פשוט דרש"י בדוקא נקט ד"י דעל זה קא בעי הש"ס אבל. עד"מ אין צריך התראה וכמ"ש הב"ש והפ"מ וטעמם ונימוקם עמם וכמש"ל ומה שהקשית לשאול מפשיטות דברי הש"ס לאו קושיא היא שהרי שם בדף כ"ו ע"ב אמרו אמר שמואל שחוף מקנין על ידו והקשו פשיטא ותי' מהו דתימא ושכב איש אותה ש"ז אמר רחמנא והאי לאו בר הכי קמ"ל וכתבו התוס' תימה אמאי נקט שמואל שחוף ולא סריס ותי' ושמא שחוף הוי רבותא טפי ועוד גרסי' שם ע"י כל העריות מקנין ואפילו עם אביה ואחיה הרי משמע מכל זה דעיקר מה שצוותה התורה על הקינוי לאו משום שעברה עד"מ אלא אפילו נסתרה עם הסרים והקפיד הבעל על זה שאין רצונו להתיחד עם איש שאינו אישה ואפילו עם אביה אם נסתרה עמו הוא משקה אותה וא"כ נראה דכשמתרה בה ואומר אל תסתרי עם איש פ' לאו משום שעברה עד"מ אלא שכך צוותה התורה להיות האיש מקנא לאשתו וכן ראיתי להגו"ר בא"ה כלל ד' סי' י"א שכתב כדברי הב"ש וכתב עוד דכלהו ראיות שמביא התלמוד למפשט בעיא זו הם מדיני קינוי וסתירה שאין איסורם מן התורה אלא מפני שקינא לה בעלה וא"כ יש לומר דעוברת עד"מ חמירא טובא דבלא התראה מפסדת כתובתה עי"ש. וכן אמרו דש"ז דאמר רחמנא למעט קינא לה דרך איברים ופריך אביי פריצותא בעלמא היא ופריצותא מי אסר רחמנא ומשני מהו דתימא בקפידה דבעל תלי רחמנא ובעל הא קא קפיד קמ"ל משמע דאילולי מיעוטא הוה מקנא לה אף על הפריצות אף דהפריצות אין איסורו מן התורה דבקפידה דבעל תלי רחמנא ואין הקינוי משום שעברה על יחוד שהוא דאורייתא ונשים שאמרו שם בש"ס שב"ד מקנין להם לא להשקותן אלא לפוסלן מכתובתן גם הם במקום בעל קיימי ואם הקפידו עמה שלא תתייחד עם סריס ונתייחדה עמו גם היא מפסדת כתובת' לפי שעשתה פריצות בעלמ'