ויוסף אברהם פד

רש"י אחר המחילה זה אינו דהא לפי מאי דפשיט התם בש"ס דבעי התראה מהא דאמרו ואלו שמקנין להם ב"ד וכו' מבואר להדיא דאפי' בעוברת עד"מ צריכה התראה דהא יחוד א"א דאורייתא כמבואר בסנהדרין וא"כ מוכרחים אנו לומר דהא דפי' רש"י בפי' הבעיא בעוברת ע"ד צריכה התראה ופי' רש"י בעוברת עד"י כוונתו לומר דלא תימא דהא דבעי בגמ' אי בעי התראה דוקא לד"מ אבל לד"י ודאי דבעיא התראה אלא אף על ד"י בעי בש"ס אי בעי התראה אי לאו ומעתה אני תמיה על הב"ש סי' קט"ו ס"ק י"ו שכתב וז"ל ומשמע מכל הפוסקים דעוברת ע"ד הן ד"מ והן ד"י צריכה התראה אלא שרש"י בסוטה דף כ"ה פי' בעיא זו דאיירי בעוברת עד"י משמע דס"ל דעוברת עד"מ אינה צריכה התראה עכ"ל. ודבריו תמוהים חדא במ"ש דמשמע מכל הפוסקים והיא סוגיא ערוכה בסוטה דכ"ה ושם מבואר להדיא דאפילו ד"מ בעי התראה וביותר יגדל התימה במ"ש ולרש"י ואיך יסבור רש"י היפך מאי דמסיק שם בש"ס וכעת צל"ע

ונשוב לדברי מור"ם שכתב ורגילה בכך ולעד"ן דיש לישב דברי מור"ם במה שתמהו הח"מ והב"ש והוא שהרשב"א ז"ל ודאי ס"ל דאם עשתה כן בפעם אחת במזיד שגלתה זרועותיה או גילתה ראשה והתרה בה בעלה תצא שלא בכתובה אבל אם עשתה כן במקרה ע"י איזה סיבה ועילה כגון נדון דהרשב"א הנז' אפילו התרו בה לא מיקריא עוברת ע"ד משום פעם אחת אלא צריכה שתהא רגילה בכך ואז ע"י התראה עוברת ע"ד היא ותצא שלא בכתובה והנה מרן ז"ל כתב בסתם שגלתה זרועותיה או ראשה פרוע ומשמע שאפילו עשתה כן ע"י איזה סיבה ועילה מדלא כתב שעשתה כן במזיד ומשו"ה מור"ם ז"ל הוכרח לרמוז דין זה דהרשב"א דכשאינו במזיד רק ע"י מקרה וסיבה בעינן שתהא רגילה בכך ומשום דכל פעם שתעשה האשה כן שתגלה זרועותיה יכולה לטעון שלא במזיד עשתה כן רק ע"י סיבה משו"ה הוכרח מור"ם לסתום בדברי מרן על זה ורגילה בכך שאם רגילה בכך אפילו ע"י מקרה וסיבה אם רגילה בכך מפסדת כתובתה וזהו שדקדק מור"ם אחר דברי מרן בדין גילתה זרועותיה כתב ורגילה בכך ור"ל בדין זה בעינן ורגילה בכך יען כי יכול להיות ע"י סיבה ומשו"ה בעינן ורגילה בכך. ומעתה מה שכתב הרב הפוסק נר"ו דלדעת מרן ומור"ם אם רגילה