ויוסף אברהם פג

אם היא בקלתה מותרת לגמרי וגם הי"ל להודיענו שאפילו בלא קלתה מותרת לגמרי משמע להדיא שהבין הב"ח בכוונת הב"י כמש"ל. המורם מכל האמור לעיל דאם יצאה לר"הר וקלתה בראשה עוברת על ד"י ואם יצאה ג"כ למבוי המפולש נמי דינא הכי ואם יצאה בפריעת ראש לגמרי ומחצר לחצר ודרך מבוי ג"כ עוברה עד"י ואם היא בתוך חצירה אפילו פרועת הראש לגמרי אינה עוברת עד"י והרב הפוסק נר"ו כתב וז"ל וא"כ בנ"ד שיצאה לר"הר עוברת עד"י היא ותצא שלא בכתובה ולא ידעתי איך פסיק ותני שתצא בלא כתובה והא אכתי בעינן שיתרה בה או רגילה בכך כאשר יבוא בס"ד וכמו שהאריך בזה הוא עצמו. והנה לענין הספק הב' דאי בעינן שתהא רגילה בכך או לא הנה הרשב"א ז"ל הובא ביתה יוסף כתב וז"ל באשה שהיתה מתקוטטת וכו' אבל אם גלתה באקראי בעלמא וכו' וכתב עליו מרן ז"ל ואיני יודע למה לא טען עליהם מטעם דעוברת ע"ד צריכה התראה עכ"ל הנה מדברי הרשב"א אלו מבואר דהא דקאמר רגילה בכך דוקא על נדון דידיה שנתקוטטה בדרך מקרה אבל אם במזיד גלתה זרועיה או ראשה אין צריך להיות רגילה וא"כ מן התימה ממור"ם שכתב בסי' קט"ו ורגילה בכך וכו' והא אפילו הרשב"א לא כתב כן. וראיתי להרב חלקת מחוקק בס"ק י"א שכתב וז"ל לא ידעתי למה העתיק וכו' דאי בלא התרה אפילו רגילה וכו' עי"ש וזהו כמ"ש. וגם הב"ש תמה בזה והנה הרב הפוסק נר"ו הביא לנו תשובת הרב משפט צדק ח"ג סי' ג' שכתב וז"ל והנה שאר פוסקים כותבין סתמא בדינין אלו וכו' ואסיק שם דבין בעוברת עד"מ ובין בעוברת עד"י בפעם אחת מיקרי עוברת וכו' וכתב עליו וז"ל ולפקד"ן דבדוקא נקט הרמב"ם הני ומה שהקשה מאן פלג להו היכא שהאסור הוא מפורסם וידוע לכל וכו' ויש להביא קצת ראיה לזה ממ"ש רש"י בסוטה דף כ"ה גבי עוברת ע"ד אם צריכה התראה להפסידה כתובתה ופי' רש"י בעוברת עד"י וכו' וכן ראיתי להב"ש וכו' עכ"ל ודבריהם תמוהים של הרב מ"ץ והפוסק נר"ו על הרב מ"ץ קשה שהרי הרשב"א לא קאמר דצריכה להיות רגילה בכך אלא בנ"ד דע"י קטטה נתגלה שערה ומשו"ה בפעם אחת אינה נקראת עוברת ע"ד ומה שהק' מעובדא דמר עוקבא על הרשב"א ל"ק ולא מידי וכמו שתירץ הרב הפוסק נר"ן גם מה שכתב עליו הפוסק דלהרמב"ם יש לחלק בין עוברת עד"מ ובין עוברת עד"י והביא ראיה מדברי