ויוסף אברהם עח

דאמר ממיטה למיטה ואילו צועקת מחמת תשמיש במיטה אחת הן עי"ש. ולעד"ן דלאו קושיא היא דודאי מחמת שהיא יודעת שקשה לה התשמיש בכל עת והיא בורחת ממנו והולכת למיטתה והוא צועק עליה ממיטתו ועי"ז נשמע הקול ממיטה למיטה והיינו הך דמתניתא אכן מצד אחר אין אנו יכולין לומר דמילתיה דרב כמתניתא משום דההיא אידחיא לה דא"כ ליתנייא גבי מומין וא"כ איך אפשר לומר דרב כברייתא ואיך שיהיה נמצינו למידין מההיא ברייתא שהרי לפי דברי רש"י אף שהיא אנוסה כי יש לה צער בתשמיש אעפ"כ מחמת כי יגיע לו בושה מהשכנים כי ישמעו את קולה עוברת עד"י מיקריא כי היה לה לסבול הצער ולא לביישו שהוא רוצה לשמש עמה א"כ כ"ש בנ"ד שהיא מביישתו ברבים ומספר את רובע דודאי אין לך עוברת ע"ד גדול מזה ואף שבאמת הברייתא אידחייא לה משום דא"כ הו"ל למתנייה גבי מומין מ"מ נראה דאם לא היה משום מום אלא שמשמעת קולה על ענין תשמיש לא הוה קשיא ליה אלא דהמקשה שמעיה לתנא דאם נשמע קולה מחצר לחצר ע"י שיש לה כאב משו"ה קשיא ליה דא"כ ליחשבא גבי מומין

עוד יש להביא ראיה לנ"ד מדברי רש"י במ"ק הובא בש"מ שפי' במשמעת קולה על עסקי תשמיש שממאנת לטבול ומסרבת בתשמיש עד שמרבה עליה ריעים והקול נשמע וחרפה היא לו ע"כ. ונר' דק"ו לנ"ד שהרי אפילו איש זה שרוצה לשמש עמה כדרך כל הארץ והיא מסרבת בו ועי"ז הקול נשמע וחרפה היא לו כ"ש בנ"ד שהיא מרבה בתשמישו ושאר דברים שאינם מהוגנים שמגיע לו בושה גדולה מהם. ונראה כי הפוסקים ז"ל לא אצטריכו לבאר דבר זה כי הוא אתי מק"ו וכמש"ל וכן ראיתי להסמ"ג בעשין מ"ח שכתב להדיא וז"ל על ההיא דקולנית שתובעת התשמיש מבעלה או ששכנותיה שומעין אותה מדברת על עסקי תשמיש עי"ש. הרי להדיא דאפילו שמעו שהיא מדברת על עסקי תשמיש לבד הויא עוברת ע"ד הן אמת כי ראיתי להרב החבי"ב בדינא דחיי דף מ"ח שכתב על דברי הסמ"ג שט"ס נפל בדבריו וצ"ל במקום או עד ששכניה שומעין וכו'. ולפקד"ן דאין צריך להגיה דא"כ הו"ל לומר עד ששכניה שומעין אותה שהיא תובעת ולמה שינה ואמר שהיא מדברת על עסקי תשמיש אלא ודאי נראה דאם מדברת על עסקי תשמיש לבד ואפילו שאינה תובעת עוברת ע"ד היא: