ויוסף אברהם עז

הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שפי' על ההיא דקולנית שתובעת תשמיש מבעלה עד ששכניה שומעים אותה מדברת על עסקי תשמיש וכתב הלבוש שכל אלו דברי פריצות הם והבעל בוש בדבר עי"ש. ונראה לדקדק מדברי מרן שכתב בתחילה שהיתה תובעת התשמיש בקול רם עד ששכניה שומעות שמדברת על עסקי תשמיש כי יש בו מהדיוק דהו"ל לסיים כמו שהתחיל ולימא הכי עד ששכניה שומעות שהיא תובעת תשמיש ולמה זה נקט עד ששכניה שומעות מדברת על עסקי תשמיש אלא ודאי מילתא אגב אורחיה קמ"ל תרתי דלאו דוקא שהיא תובעת ממנו תשמיש אלא אפילו אינה תובעת ממנו אלא שכ שכ"וך עושה עמי בעת תשמיש והוא מגיע לו בושה מזה שגם בזה מיקריא עוברת עד"י ולכן כתב עד ששכניה שומעות שמדברת על עסקי תשמיש ולא אמר על תביעת תשמיש. ולפקד"ן שק"ו הוא שאפילו היא תובעת ממנו תשמיש שהבושה יותר מצידה והוא לא יש לו כ"כ בושה בזה אפ"ה משום ששומעים השכנים על ענין זיווגו והוא מתבייש מיקריא עעד"י כ"ש כשמסדרת לפניהם סדר תשמישה עמו מה שלא יעשו כן שאר נשים הצנועות שודאי על זה כסתה כלימה פניו וכ"ש שהוא אומר בת כז"בי שבכגון זה ודאי עעד"י היא ורש"י ז"ל על ההיא דקולנית פי' כשהוא מדבר עמה על עסקי תשמיש מריבה עמו והשכנים שומעים והוא בוש בדבר וגם על פי' רש"י נראה דכ"ש נ"ד שהרי אפילו מריבה עמו ואינה רוצה באותו עת לשמשו אפ"ה לפי שהשכנים שומעים והוא יבוש בדבר מיקריא עעד"י כ"ש כשהיא מדברת שמרבה בתשמישו ושאר דברים שאינם ראוים ליכתב מה גם לפי שהקולנית שהיא מדברת והשכנים שומעים קולה והשכנים אפשר שישמעו או אפשר שלא יתנו דעתם אפ"ה מיקריא עע"ד כ"ש וק"ו כשהיא מדברת עמהם להדיא על עסקי תשמיש ואפשר כי יבוא לידי סכנה בזה שאין כל אדם יכול לסבול בושה כזו. והנה בירושלמי איתא איזהו קולנית רב אמר כל שקולה הולך ממיטה למיטה בשעת תשמיש ובש"ס דילן איתא אמר ר"י אמר שמואל במשמעת קולה על עסקי תשמיש במתניתא תנא במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר זו ופי' רש"י ז"ל שקשה לה התשמיש וצועקת מחמת כן

וחזי הוית להרב שדה יהושע בחי' על הירו' כתב דאי אפשר להסביר פי' זה דצועקת מחמת תשמיש בהך דהירוש' משום