ויוסף אברהם עו

עוברת ע"ד דהנה הפוסקים לא הזכירו זה בהדיא כ"א מקללת יולדיו בפניו שהוא אביו כמ"ש בגמ'. אכן נראה דל"ש דבין מקללת לאביו או לאמו הכל אחד אלא מאי דנקטי אביו דוקא לפי מה שפי' דאם מכה אותה בעלה ומצערה הרבה אין להפסידה כתובתא בשביל כך דאין אדם נתפס על צערו עיין במהר"א די בוטון סי' ב"ן שהוכיח כן מדברי הרמב"ן וא"כ בחמותה דסתמא הם אויבים זה לזה ואם חמותה ציערה אותה ביתר שאת והכבידה העול עליה מסתמא אם כלתה קללה אותה באופן זה אינה מפסדת כתובתה ומשו"ה לא הזכירו זה בש"ס דסתם חמות מנגדת כלתה ומצערתה ולכן היא מקללת אותה אבל אם חמותה אינה הולכת עמה בקושי אלא שהיא ידועה שהיא חצופה ואינה עושה כבוד לחמותה והשכנים מעידין שהיא מתנהגת עם כלתה בכשרות ודאי בכגון זה לא נפקא מכלל מקללת יולדיו בפניו ויש לחייבה על ככה. וכן ראיתי למהר"א די בוטון בלחם רב שם שכתב בסוף דבריו בפי' דאם אחר ההתראה קיללה או לאביו או לאמו שמפסדת כתובתה עי"ש הרי להדיא דאם קללה אפילו לאמו לבד שמפסדת כתובתה אם התרה בה התראה מעולה כדעת מרן בבד"ה שאם תעבורי עוד תפסידי כתובתיך ולענין מקללת בעלה עצמו מרן ז"ל בב"י סי' קט"ו הביא משם הרמב"ן שאם מקללת אותו על חנם הדין עמו דהא מקללת בעלה בפניו מן היוצאות שלא בכתובה אכן מרן עצמו כתב שאינו יודע מנין לו זה ועוד דא"כ לא הוה משתמיט חד מהפוסקים לומר כן עי"ש. ואנא עבדא ראיתי להרא"ה ז"ל הובאו דבריו בש"מ לרבינו בצלאל בפ' המדיר שכתב וז"ל דהא דאמרינן במקללת יולדיו בפניו כ"ש לבעל עצמו בפניו שהדין נותן שהיא יוצאה בלא כתובה ותו לא מידי עי"ש. הרי מצינו להדיא שגם הרא"ה ס"ל כדעת הרמב"ן שגם המקללת בעלה בפניו שתצא בלא כתובה ועפ"ז נוכל לומר דגם מרן עצמו אילו היה רואה דברי הרא"ה היה מודה לדברי הרמב"ן וכ"כ מהר"א די בוטון שם בסי' ב"ן ומהריט"ץ סי' רל"א שכתבו בפשיטות כדעת הרמב"ן ובנ"ד שהבעל הוא מוחזק יכול לומר קי"ל ואף שכנגד מרן לא יוכל אדם לומר קי"ל מ"מ אפשר דמרן עצמו אילו היה רואה דברי הרא"ה היה חוזר בו ויכול לומר קי"ל

ועדין צריכים אנו לברר על ענין האשה הנז' שהיא מדברת על עסקי תשמיש הנה מרן ז"ל בסי' קט"ו פסק כדעת